כי אז, הוא יהיה הוא (פירורי תובנות 266)

אבל כבר יש לי תעודה, הוא רקע ברגליו בעודף חשיבות. אין לי צורך בעוד ידע. ומה פתאום, לא צריך עוד הכשרה. כבר סיימתי אותה. אני כבר אחרי. חייך בסיפוק. שילב את ידיו. נעמד כיודע. היא חתומה על ידי מישהו חשוב. בשפה האנגלית. ממוסד מכובד.

זה אפילו לקח הרבה זמן לסיים. ועלה הרבה כסף. ישב המון בכיתה. הסבירו לו ממש הרבה. והוא תרגל יחד עם החברים שלו את זה שוב ושוב. ועכשיו, אחרי שסיים וקיבל את הקרטון המיוחל הוא מוכן. יוצא לחיים עם התעודה החתומה שרכש. עכשיו היא הייתה שלו.

בצורה מפתיעה, הם לא עמדו בתור. לא חיכו לו בזרועות פתוחות. למרות כל ההכשרה שצבר. וכל התעודות. שורות על גבי שורות על גבי דף. שעות על גבי שעות של הכשרה בכיתה. רק שעבור רוב הארגונים הוא היה מוכשר יתר על המידה. ועבור אחרים, הוא היה חסר ניסיון.

בראש, הוא היה מתקדם מאוד. למד איך העולם באמת עובד. איך לתקשר עם אנשים ברמה גבוהה. איך לשווק ולמכור. איך לנהל עסקים. שינה את האמונות שלו. רכש תארים. היה אפילו מוכן להתפשר על להיות סמנכ"ל עבור תפקידים קצת יותר נמוכים בתור התחלה.

רק שהם לא ידעו בדיוק איך לאכול אותו. הייתה תהום עמוקה מדי בין ההכשרה שלו לניסיון שלו. ליישום הידע שהבין וצבר לתוך תוצאות בשטח. ולא כי לא היה מוכן להתחיל ליצור כזה. הוא היה מוכן להתחיל מחר, רק כדי להוכיח שהוא שווה את זה.

הוא כתב על זה בפייסבוק. אנשים עשו לייק. התלהבו מהפוסטים. רמזו לו שהוא מוכן ללמד. שהוא מוכן לעזור לאחרים. ולמי אכפת שהארגונים לא ידעו להעריך אותו. כי עצם זה שהוא יודע לדבר על זה יפה, אומר בהכרח שהוא מבין. ואם הוא מבין, אז הוא יכול ללמד.

ההתלהבות אחזה בו. הוא ידע שהקהל אוהב אותו. ואם הקהל אוהב אותו, אז הם מוכנים גם לשלם. ואם הם משלמים ובאים, אז זה הזמן ללמד. ואת הידע שלפני רגע סיים ללמוד, הוא התחיל ישר ללמד. הוא היה מוקף בהם. והם היו מאושרים.

רק שבאיזה שהוא מקום הוא ידע. ידע שאם יצטרך להוכיח את הידע שלו, יכול להיות שזה לא תמיד יעבוד. כי לא באמת הוכיח לעצמו באופן חד משמעי שהוא יודע ליישם את הכלים האלה. אז חייך בצורה בטוחה ודיבר בכריזמטיות. הם קנו את זה. והוא התחמק מלהוכיח.

בכנסים וסדנאות, שאליהם הוזמן כאורח, הוא השתדל להיות כמו פרח קיר. יפה וייצוגי. בולט כדי שישימו לב אליו. כי הוא אהב את תשומת הלב שלהם. רק שכשביקשו מהקהל לתרגל משהו… הוא התעלם כמו נהג שרואה קבצן ברמזור. בדיוק היה לו משהו חשוב יותר.

עד שיום אחד הבין שזו רק מסכה. מסכה מקרטון. מורכבת מהרבה תעודות קרטון קטנות יותר שמודבקות באמצעות פוזה. מסכה שמוחזקת שם מתוקף התנועה. כי ברגע שהתנועה תיפסק, המסכה תנשור. וכולם יגלו את האמת שניסה לא לבחון באמת לעולם. אותו.

רק ביום שישים את התעודות בצד ויתחיל לעשות ללא אגו, כשוליה של אדם מנוסה, יוכל להתחיל להאמין בעצמו באמת. כי רק אז מתחילה הלמידה. לא מהתיאוריה. אלא מהידיים שעושות. מהגוף שלומד. ורק מתוך התוצאות שמתוך העשייה במציאות, הוא יבין באמת.

לא יבין על מה הוא מדבר. יבין את מה שהוא מדבר עליו. מתוך ידיעה. ואז, הוא לא יפחד להסתכל על עצמו יותר. ואז, הוא יתחיל להאמין בעצמו באמת. ואז, יגיעו אליו לקוחות שמעריכים את מי שהוא באמת ואת מה שיש לו לתת. לא רק אלו שנפלו במניפולציות שיווק.

כי אז, הוא יהיה הוא.

שיהיה סוף שבוע מעולה,
ליאור


תגובות

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
מסקרן לשמוע מה יש לך להגיד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *