מסקרן מה היה קורה (פירורי תובנות 277)

קפה על הבוקר לערנות. פרוסת עוגייה בצד רק כדי לסגור את הרעב. שלוק של מים כדי לא להתייבש. להשתיק את הטלפון כדי שלא יפריע. לבדוק בפייסבוק כדי לדעת ששום דבר חשוב לא קרה. והצצה לאתר חדשות רק כדי להיות בטוחים סופית.

בכניסה לאוטו, לפתוח את החלון כדי שייצאו אדי המחנק. לחפש משהו כיפי לשמוע בדרך. להתקשר דקה אחר כך למישהו כדי שלא יהיה משעמם. ואחר כך לעוד מישהו. להסתכל מדי פעם במראה כדי לדעת ששום דבר מסוכן לא עומד להתרחש.

להגיע למקום, להחנות את הרכב. לצלם את מקום החניה כדי לא לשכוח איפה חנינו. להזמין את המעלית. בזמן שמחכים לפתוח שוב את הסלולארי. להציץ לפייסבוק. ואם לא קרה שום דבר חשוב, לאינסטגרם. או לאתר חדשות.

להיכנס למעלית. להתעלם מקשר עין. לבהות במספרי הקומות שמתחלפים. ולפתוח שוב את הטלפון. רק כדי לראות מה התחדש מלפני 23 שניות. לשלוח הודעת וואטסאפ. לחכות לראות מתי קראו אותה. ובזמן שעוד לא קראו, לקוות שהדלת כבר תפתח.

מגיעים לפגישה. מתחילים לדבר. מסתכלים מדי פעם אם ענו לנו כבר על הוואטסאפ. או אם יש התראות כל שהן באפליקציה של פייסבוק. כי זה יכול להיות משהו חשוב. לא שזה קרה פעם. אבל חס וחלילה שבפעם שכבר קרה משהו, נפספס.

כבר לא מסוגלים להשתעמם. להתרכז. להרגיש רעב. לשמור על קשר עין. או לחכות קצת. הכל עכשיו ומיד. הרבה כלום שחייב לקרות עכשיו. כי כלום הוא החדש החדש. ובינתיים, כמו חיות מאולפות אנחנו הולכים בטור. מגיבים אימפולסיבית לצלילים והבהובים.

מאולפים ולא חושבים. מונעים על ידי דרמות קטנות שמספקים לנו. כועסים ונרגעים. צורכים סיפורים פשוטים שבהם כבר הוגדר מראש מי הטוב ומי הרע. לא יודעים לצרוך מידע. מתמקדים בטפל. יורקים דעה ממוחזרת באיזו רשת חברתית. ומרגישים כאילו שעשינו משהו.

כי קשה לחיות מתוך מודעות. ומאוד קל להיסחף לדרמות הרגשיות של הרוב. כי עליהן לא צריך לקחת אחריות. פשוט להצטרף. או לטמטם את המוח. כי קשה יותר לעשות מאשר לדבר. וכל אחד יכול לצטט משפטי חוכמה ברשתות חברתיות.

מסקרן מה היה קורה אם היינו באמת נאלצים להשתעמם כדי לחקור, להבין ולמצוא פתרונות. אם היינו באמת מתרכזים רק בשיחה עם האדם שמולנו. יוצרים קשר עין כדי להכיר אנשים חדשים. או דוחים טיפה את הסיפוק כדי להגדיל את התשוקה.

שיהיה סוף שבוע מעולה,
ליאור


תגובות

36 תגובות
  1. רמי
    רמי אומר:

    מה הכוונה חיות מאולפות? אף אחד לא הכריח אף אחד לקנות סמארטפון ולהיות בו. עושים את זה כי זה כיף יש הרבה דרכים להנות מסמארטפון ויש לו הרבה יתרונות שמפיגים שיעמום. אם אתה חושב שאנשים הם חיות מאולפות אז תכנס לזה עד הסוף. אם נכנסים לזה עד הסוף מבינים שהמרגע שאתה נולד השפיעו עליך אין סוף פעמים לקנות מוצרים מסויימים, לעשות דברים מסויימים כמו ללכת לבית ספר וכו׳. בן אדם שיוולד באי בודד בחיים לא ילך ל״בית ספר״. ללכת לבית ספר לדוגמא זה שלילת חופש האדם בלי לתת לו בחירה במיוחד שהוא ילד ואומרים לו שהוא חייב ללכת לבית ספר ולשבת 8 שעות כמו בבית כלא ולהקשיב למישהו שלא באמת אכפת לו מה הוא אומר. מהרגע שנולדים אנשים אחרים משפיעים עליך והופכים אותך ל״חיה מאולפת״. להיות בסמארטפון זה פשוט עוד משהו שאנשים השפיעו על אנשים אחרים לעשות ואם תשווה את זה לדברים אחרים שהשפיעו עליהם תבין שזה לא כזה נורא במיוחד אם מכירים אפליקציות מהנות. אם מפריע לך שאנשים בסמארטפון שלהם אל תהיה צבוע- צריך להפריע לך כל דבר שהשפיעו עליך לחשוב מאז שאתה נולד כולל הכל.

    תראה לי מישהו בעולם הזה שהוא לא ״חיה מאולפת״. עצם זה שאתה קיים בעולם אתה כבר חיה מאולפת

    הגב
    • ליאור ברקן
      ליאור ברקן אומר:

      רמי, הסלולרי הוא לא הבעיה אלא הדרך שהרגילו אותנו להגיב אליו. וזה כל העניין:

      יש הבדל מהותי בין יצירת כללי משחק משותפים לבין אילוף. לדוגמה, כשאתה הולך ברגל ויש לפניך רמזור אדום אתה אמור לעצור. חלק מהאנשים עוצר וחלק לא. כמו שיש כאלה שגם מבריזים מבית ספר ולא נשארים שם 8 שעות. חלק מהאנשים מקבלים את החוקים האלה כמובן מאליו וחלק מורדים. הם יודעים שיש סנקציות ומוכנים לשאת בהם. רק שהם לא באמת חייבים.

      מצד שני, אילוף זה התניה. תגובה אוטומטית ובלתי נשלטת כלפי הוראה, צווי או סימן שנקבע מראש. אנשים שהטלפון שלהם עושה צליל והם חייבים לבדוק מה קרה. בצורה בלתי נשלטת. או אנשים שמחכים לאדם אחר ולא מסוגלים לרגע לשבת ולהשתעמם. מפתחי אפליקציות היום חושבים בדיוק איך לעשות את זה. לגרום לך לחזור שוב ושוב. להתרגל להיות בה. להפוך אותה לחלק מהחיים שלך. וזה לא נורא אם זה לא היה בא על חשבון דברים אחרים.

      פשוט תסתכל סביבך ותראה איך אנשים מגיבים לסלולרים שלהם. זה שאתה קיים לא אומר שאתה חייב לקבל את החינוך של הסביבה או של החברה. זה שאדם מגיב בצורה בלתי נשלטת לסלולרי שלו… זה כבר משהו אחר.

      הגב
      • רמי
        רמי אומר:

        אין באמת הבדל בין יצירת כללי משחק משותפים לבין אילוף. בשניהם יש אנשים שמשפיעים על אנשים אחרים בגלל פרנסה וכסף ומעמד וכו׳. כללי המשחק של החברה נוצרו על ידי אנשים בשר ודם שרצו לגרום לאנשים אחרים לעשות דברים מסויימים שהם ראו לנכון בלי לשאול את האנשים שהם השפיעו עליהם אם בא להם בכלל לעשות את הדברים האלה. הם פשוט החליטו כי ״ככה״, כי זה מה שהם ראו לנכון והם היו במעמד גבוה. הרי תסתכל על צפון קוריאה לדוגמא יש לך שם שליט שאילף את כל המדינה שלו לדברים שהוא רוצה כי ״ככה״. וכל העולם שותק. לפני כמה מאות שנים כל העולם היה מאולף בגלל ״מלכים״ של כל מדינה כי ״ככה״ הם רצו. אז קשה לך עם סמארטפונים? תתחיל להתלונן על דברים יותר חשובים בחברה שבהם אילפו אנשים. כל החברה המודרנית זה תוצר של אילוף של אנשים. זה שאתה קם בבוקר לעבודה זה תוצר של אילוף, זה שאתה אוכל במסעדות זה תוצר של אילוף. זה שאנשים רואים סדרה בטלויזיה כמו משחקי הכס זה בגלל שהיוצרים אילפו את הצופים של הסדרה להיות ממוגנטים לסדרה. אז לבוא להתלונן על זה שאנשים תקועים בסמארטפון שלהם זה באמת הזוי. אתה מעדיף שיאלפו אותם לשתות אלכוהול ולעשות סמים? לפחות שהם בסמארטפון הם לא הורסים לעצמם את הגוף.

        והדוגמא שנתת עם הרמזור: בנאדם יכול גם למרוד בסמארטפון שלו גם ולהחליט לכבות התראות של הכל בהגדרות ונגמר הסיפור. אבל למה שהוא יעשה את זה? זה כיף לו. הכל יחסי בעולם והכל תלוי. אם אתה אומר שזה בא על חשבון דברים אחרים אז אני יכול להגיד לך שלא משנה מה תעשה זה בא על חשבון דברים אחרים גם.

        תסתכל סביבך ותראה איך אנשים שותים קולה, מעשנים.. הכל אילוף.

        הגב
        • ליאור ברקן
          ליאור ברקן אומר:

          אני מבין שלדעתך אין באמת הבדל בין יצירת כללי משחק משותפים לבין אילוף. עם זאת, הטיעון שלך מזכיר קצת את ההוא שאמר "למה להתמקד באנסים כשיש בחוץ אנשים שלא משלמים מיסים?". זה שמשהו אחד לא מוצא חן בעיניך לא גורם לדבר לא טוב אחר להפוך ללגיטימי. ובמאמר הזה יש מיקוד בדברים שאליהם אנשים מכורים ובין השאר, גם כאלה שקשורים באופן ישיר לסלולרי שלהם.

          בנוגע למה שכתבת על חוקים חברתיים: במדינה דמוקרטית, כללי המשחק נוצרו כדי למסד דברים ולהגיע למצב שבו הרוב הגדול של האנשים חי ברווחה. חלק גדול מהכללים הם טובים ומשרתים את הכלל וחלק משרתים בעיקר את אלה שקובעים את החוקים, כמו בכל משחק. וכמו בכל משחק, כל אחד בוחר אם לשחק ובאיזה צורה לשחק רק שכאן זה מתוך בחירה ומתוך ידיעה מה ההשלכות של כל בחירה שלך. ובדומה לכל משחק אחר, אתה יכול להפוך גם לכזה שקובע את חוקי המשחק אם אחרים מסכימים לזה.

          בדיקטטורות, עדיין יש כללים אלא שכאן נוסף ממד נוסף של איום מתמיד של מוות ושאין לך סיכוי לקבוע את החוקים אלא רק להתנגד או לברוח. בצורה מפתיעה גם כאן זו בחירה. אתה יודע שיש משמעות לכל דבר שאתה עושה. נוראית לפעמים. יש כאלה שפשוט משחקים לפי הכללים. יש אנשים שמורדים בדיקטטורה. ויש גם כאלה שבורחים ממנה. ושוב, זה לא אוטומט. זו בחירה.

          לעומת זאת בסמרטפונים זה הופך להתניה. כמו כלב ששומע שריקה. כזו התניה שמשתמשים בה באילוף. לא כזו שבה אדם בוחר אם לעשות. אלא כזו שבה אתה מגיב מיידית, בלי לחשוב. בוני אפליקציות היום משתמשים במניפולציות שמיועדות לגרום לך להגיב בצורה אימפולסיבית ואוטומטית. ולכן זה ממש לא מפתיע שהן גורמת להתמכרויות קשות לא פחות מכל התמכרות אחרת.

          ויותר חמור מזה, זה יוצר אצל אנשים הרגלים שפוגעים ביכולת הריכוז שלהם בצורה כל כך משמעותית שהיא מדלגת לתחומי חיים אחרים. לא שמת לב שבצורה "מפתיעה" עם עליית הסמרטפונים עלתה גם כמות האנשים שיש להם הפרעות קשב?

          הגב
          • רמי
            רמי אומר:

            בוא נגיד את האמת: הפרעות קשב זה בולשיט. כל זמן שאתה לא מרוכז במשהו מסוים אתה מרוכז במשהו אחר בגלל שהוא יותר מעניין אותך. אין פה שום ״הפרעת קשב״. אני רוצה לראות שבנאדם יהיה בסמארטפון וחבר שלו יגיד לו שהוא זכה במיליון שקל והוא ימשיך להיות בסמארטפון. הכל תלוי במה הכי מעניין אותך והכי כיף לך באותו רגע. במקום להתייחס לסמארטפון כבעיה אפשר להשתמש בו כפיתרון להרבה דברים. כמו שיש אפליקציות שמלמדות אנגלית וכו׳. אם נדבר על תחום החינוך הוא מיושן ולא עדכני. אם היו משקיעים בו היה אפשר לתכנן אפליקציות ללימוד מקצועות וכו׳ אבל בוחרים בדרך הישנה והמשעממת לשבת בכיתה 8 שעות כמו בבית כלא בכיסאות לא נוחים ומקשיבים למורה שהוא בעצמו משתעמם להעביר את החומר שהוא כבר יודע.

            לגבי דמוקרטיה וכו׳ וכל מיני חוקים של אנשים כמו שאמרתי זה חוקי משחק שהמציאו אנשים כי ככה הם רצו. לטובתם בלבד. בלי לשאול את כל האנשים אם הם מסכימים לזה וכו׳. מה אתה חושב שהם לא השתמשו במניפולציות כדי לגרום לאנשים להיות מושפעים? ככה גם מפתחי האפליקציות. ככה גם מפתחי הקוקה קולה וכו׳. מה שאני בא להגיד שאני לא רואה שום בעיה בלהיות בסמארטפון גם הרבה שעות ביום כל עוד זה כיף לך ואתה נהנה מזה. הפרעות קשב זה בולשיט אחד גדול. אין דבר כזה. אתה מכיר בן אדם שלא יכול להתרכז במשהו שכיף לו והוא נהנה ממנו באמת?

            הגב
            • ליאור ברקן
              ליאור ברקן אומר:

              רמי, יש הבדל בין אמת לבין דעה. מה שאתה מתאר זה את דעתך האישית על אנשים שקשה להם להתרכז. למרות שיש גם כאלה שמאובחנים בטעות כבעלי הפרעות קשב, לא עליהם מדובר. אדם עם הפרעת קשב אמתית יאבד ריכוז גם כשתסביר לו איך לאסוף את מיליון השקלים, בשנייה שמשהו יקטע את תשומת הלב שלו. לאדם כזה, זה לא באמת ישנה מהי דעתך.

              אגב, גם מכורים ממשיכים לעשות את הדבר שהם מכורים אליו כי הם נהנים ממנו והוא עוזר להם להתמודד. וגם מכורים חושבים שהם יכולים להפסיק מתי שהם רוצים. השאלה היא איך תדע אם אתה באמת מכור לסמרטפון שלך ובגלל זה מגן עליו בכל מחיר או שלא, אם לא יהיו מאמרים שכאלה שיגרמו לך לחשוב על זה?

              הגב
              • רמי
                רמי אומר:

                כל בנאדם בריא בנפשו שתגיד לו שהוא זכה במיליון שקל והוא יבין מה אמרת לו ויחשוב שאתה דובר אמת יקשיב לך ויתרכז בך במידה ודיברת לאט והוא הבין בכלל מה אמרת ואיך אמרת וכו' אם לא אז יכול להיות שזה בעיה אחרת בכלל יש הרבה סוגים של בעיות שלא קשורות לזה.

                להיות מכור לסמים ולהנות משימוש בסמארטפון זה 2 דברים שונים לחלוטין. סמים זה משהו שנכנס לך לגוף וסמארטפון זה משהו שלא נכנס לך לאף, לורידים וכו׳

                הגב
                • ליאור ברקן
                  ליאור ברקן אומר:

                  אז זהו, שהפרעת קשב וריכוז לא קשורה למידה שבה הנפש בריאה אלא ליכולת של אדם לשמור את עצמו מרוכז. ובנוגע להתמכרויות, לא כל התמכרות היא התמכרות נרקוטית שקשורה לתלות של הגוף בחומרים שאתה צורך.

                  הגב
                  • רמי
                    רמי אומר:

                    אם יש תוכנית טלויזיה של 3 שעות ויצפו בה כמה אנשים כל אחד ימצא בה מה יותר מעניין אותו ובמה פחות להתרכז בה. זה סובייקטיבי בין בן אדם לבן אדם. הכל תלוי במה באמת מעניין את הבן אדם ומה הדבר מבין הדברים שהמוח קולט שהכי כיף והכי מעניין את הבן אדם. בדבר שהכי מעניין אותו והכי כיף לו בוא הוא יתרכז. לגבי התמכרויות, אין בן אדם על כדור הארץ שלא מכור למשהו אחד לפחות. כולם מכורים. הכל תלוי אם אתה תופס את ההתמכרות כמשהו רע או משהו טוב שלא מזיק לך לאורך חיים.

                    הגב
                    • ליאור ברקן
                      ליאור ברקן אומר:

                      אז זהו, שלא מדובר בסתם בעיה להתרכז כי משהו מעניין אותך או לא. הפרעת קשב זה לא מה שאתה חושב שזה. ובנוגע להתמכרויות, בסופו של יום השאלה היא לא אם נדמה לך שהיא טובה או לא אלא אם ההתמכרות משבשת לך משהו בחיים. רק בשביל הניסוי: תתנתק לשבוע מהסמרטפון שלך ותראה איך זה מרגיש 🙂

  2. רמי
    רמי אומר:

    ניסיתי להגיב לך בתגובה האחרונה אבל יש לך באג באתר שאחרי שיש הרבה תגובות לאותה תגובה אין כפתור ״הגב״.
    למה שאני לא ישתמש בסמארטפון לשבוע? במה הסמארטפון מזיק לי לחיים? הוא רק גורם לי להנאה בניגוד להתמכרויות רעות כמו סמים וסיגריות שפוגעות בגוף. זה אותו דבר כמו שאני יגיד לך בוא נעשה ניסוי אל תאכל לשבוע ותגיד לי איך זה מרגיש. אתה מכור לאוכל כמו כל האנשים על פני כדור הארץ ואתה גם בטח אוהב אוכל טעים שגורם לך להנאה נכון? אז יאללה בשביל הניסוי אל תאכל לשבוע ותספר לי איך זה מרגיש

    הגב
      • רמי
        רמי אומר:

        מבחינתי כל האנשים בעולם כולל אותך וכולל אותי מכורים למשהו אחד לפחות ואין הבדל אם זה אוכל, סמארטפון, עבודה וכו׳. כל עוד אתה כבר מכור למשהו מסוים בחיים שלך, להיות מכור לעוד משהו כמו סמארטפון שלא מזיק בשום צורה זה לא בעיה אלא ההפך זה מקור הנאה וכיף. אתמול הייתי בארוחה עם חברים וישבנו בסלון כל אחד היה בסמארטפון שלו לפחות כמה דק׳ ואין אם זה שום בעיה. גם הייינו בסמארטפון וגם שוחחנו אם היה נושא שיחה מעניין.

        הגב
        • ליאור ברקן
          ליאור ברקן אומר:

          זה בדיוק העניין, כשאתה עם חברים אתם לא אמורים להיות כל אחד בסמרטפון שלו. אתם ביחד, תהיו ביחד. תעשו כיף. תיהנו. "להיות כל אחד בטלפון שלו" אפשר גם כשאתם לבד.

          הגב
          • רמי
            רמי אומר:

            אנחנו ביחד ואנחנו גם בסמארטפון אפשר לשלב כמה דברים ביחד לא חייבים רק לדבר ולשוחח כל הזמן. העולם התקדם צריך להתקדם יחד איתו ולא להישאר בעבר

            הגב
            • ליאור ברקן
              ליאור ברקן אומר:

              איך פספסתי את ה"קידמה" הזו שאנשים יושבים בה ביחד ולא מתקשרים אחד עם השני אלא מלטפים מסכי זכוכית קטנים. צודק. כל העבר המפחיד הזה עם השיחות ועם זה שצריך באמת לדבר עם אנשים שכיף לך איתם… 😀

              הגב
              • רמי
                רמי אומר:

                איזה הגזמה. ליטוף מסכי זכוכית… כאילו זה המהות של הסמארטפונים. המהות האמיתית היא בידור זמין. במקום ללכת לסרט כמו פעם, למופע בידור, להצגה, לראות טלויזיה וכו׳ יש לך מכשיר שמספק לך בידור שנמצא קרוב אליך בהישג יד. להגיד ״ליטוף מסך זכוכית" זה אולי החוויה האישית שלך בשימוש בו אבל עובדה שכל מקום שתלך תראה אנשים בסמארטפון שלהם כי זה כיף להם ומבדר אותם. כל דבר אפשר להציג בצורה שהופכת אותו למשהו חסר תועלת אבל השאלה היא מה האמת. על כדורגל אפשר להגיד ״חבורה של אידיוטים שרצים אחרי כדור״ שבתכלס יש שם טקטיקות מתקדמות והרבה הרבה מעבר לסתם לרוץ אחרי כדור. על ריצה אפשר להגיד ״חבורה של אידיוטים שרצים במעגלים״ וכו׳ וכו׳. אם אנשים אוהבים סמארטפונים אולי במקום להתלונן על זה תבין מה יש שם באמת.

                הגב
                • ליאור ברקן
                  ליאור ברקן אומר:

                  אם אתה באמת רוצה לדעת מה יש שם באמת תחשוב לרגע ברצינות על השאלה הבאה (כלומר, אל תגן בצורה אוטומטית על ההתמכרות אלא תחשוב על זה לעומק לרגע): למה אתה צריך בידור שאתה צורך באופן אישי כשאתה נמצא עם אנשים אחרים?

                  הגב
                  • רמי
                    רמי אומר:

                    כתבתי לזה תשובה באחת התגובות הקודמות. בן אדם מתרכז במה שהכי מעניין אותו והכי כיף לו באותו הרגע. ברגע שמדברים ונגמר הנושאים המעניינים לשיחה עוברים לסמארטפון ואז חוזרים לדבר אם יש נושא שיחה מעניין חדש. המוח קולט שהסמארטפון יותר מעניין באותו הרגע וזה למה אתה רואה הרבה אנשים בסמארטפון. הוא פשוט יותר כיף להם ויותר מעניין אותם ביחס למה שקורה באותו הרגע. יש גבול כמה אפשר לדבר ולדבר גם שנהנים וצוחקים הרבה גם לזה יש גבול מסוים. מה זה קשור לזה שאני צורך את זה באופן אישי גם? אני גם אוכל באופן אישי אז זה אומר שאני לא צריך לאכול ליד חברים ורק לדבר ולדבר איתם ורק לדבר איתם בלי לשלב עוד דברים? יכול להיות שאתה אישית כל כך אוהב לדבר בלי הפסקה עם אנשים אז אתה לא נמצא בסמארטפון לידם אבל מה לעשות שלא כולם ככה. מכיר את המשפט שאם כולם היו דומים בעולם היה לנו עולם משעמם?

                    הגב
                    • ליאור ברקן
                      ליאור ברקן אומר:

                      רק אדם אנוכי יחשוב בכל רגע רק על מה שמעניין אותו ולא יחשוב על אחרים. אם לא אכפת לו מהשיחה, הוא יתנתק עד שמישהו אחר יבדר אותו יותר מהסלולרי שלו. אני מקווה שאתה לא כזה אבל זו בדיוק הבעיה שהמאמר הזה מדבר עליה. במקום לחשוב על תקשורת עם אחרים ועל הכיף שאאפשר לעשות איתם ביחד, הדור הנוכחי עסוק רק במה שמעניין אותו בשנייה הנוכחית ואם משהו לא מבדר אותו מספיק – מתנתק מתקשורת עם אחרים.

                      תחשוב לרגע על דייט עם בחורה. אתה יושב איתה ובנקודה מסוימת, היא מוציאה את הטלפון ומתייחסת רק אליו, כי אתה לא מבדר אותה מספיק. איך תרגיש?

  3. רמי
    רמי אומר:

    יש הבדל בין דייט לבין ישיבה עם חברים. אם אני בא לדייט עם בחורה והיא בטלפון רוב הזמן זה פשוט אומר שאני לא מעניין אותה מספיק וזה בסדר גמור. אני פשוט ידבר על דברים מעניינים והיא תעזוב את הטלפון. אם אנחנו מדברים והיא מדי פעם בטלפון ואני מדי פעם בטלפון הכל בסדר מבחינתי ואין שום בעיה.

    הגב
      • רמי
        רמי אומר:

        להתחיל עכשיו להגיד אם ואם אפשר להמשיך עד אין סוף. הנקודה היא שזה העולם כרגע, זה הדור החדש וזה לא הולך להשתנות אלא רק להתפתח עוד ועוד. לגבי אנוכיות – כולם אנוכיים. גם לעזור לחבר זה אנוכיות כי אתה עושה את זה בשביל לקבל מזה הרגשה טובה או כל אינטרס אחר. כל דבר שאי פעם מישהו עשה ויעשה זה מאנוכיות.

        הגב
        • ליאור ברקן
          ליאור ברקן אומר:

          יש הבדל בין אנוכיות שבה מודעים לאנשים אחרים ופועלים ביחד להשגת מטרות משותפות לבין אנוכיות של אדם שחושב אך ורק על עצמו. וזה שהדור החדש הוא כזה… לא אומר שהוא לא יכול ללמוד איך להיות יותר יעיל. הרי אחרת איך הוא יוכל לחשוב על עצמו באמת אם הוא לא מבין שגם לאחרים אכפת רק מעצמם ואם לא ילמד לתקשר איתם, לא ישיג את המטרות הגדולות יותר שלו?

          הגב
          • רמי
            רמי אומר:

            גם שהדור החדש בסמארטפון הוא מתקשר שם בוואצפ עם חברים וצוחק איתם שם וכו'. חוץ מזה שהכל זה הכללות כי גם אתה וגם אני לא מכירים באמת יותר מ1% מהאוכלוסיה. מה האלטרנטיבה שלך לסמארטפונים? מה אתה מצפה מאנשים שיעשו, שיתנגדו לרצון שלהם להנות?

            הגב
            • ליאור ברקן
              ליאור ברקן אומר:

              האלטרנטיבה היא ללמוד לתקשר וליהנות עם האנשים שאתך, במקום עם האנשים שלא נמצאים אתך. ואם לא כיף לך איתם, אתה יכול להיפגש עם אחרים. עם אלה של הוואטסאפ דבר כשאתה לא באמצע פגישה.

              הגב
              • רמי
                רמי אומר:

                זה מה שאתה לא מבין. שאנשים משלבים בין להיות בסמארטפון לבין לתקשר עם אנשים. זה שראית איזה מקרה שמישהו בפגישה היה הרבה בסמארטפון שלו זה אומר שככה כולם?

                הגב
                  • רמי
                    רמי אומר:

                    כתבתי באחת התגובות לפני שאנשים בסמארטפון שלהם וגם מדברים עם אנשים אם יש נושא שיחה מעניין. זה נקרא שילוב לא?

                    הגב
                    • ליאור ברקן
                      ליאור ברקן אומר:

                      אז זה לא "מקרה" שבמקרה ראיתי. וככל שעובר הזמן יותר ויותר אנשים שנמצאים במצב הזה. הקטע הוא, שאתה כל כך עמוק בתוך זה שאתה לא מצליח להבין למה זה עושה לך נזק. אז אני אסביר: בטווח הקצר, זה פוגע בזרימה של השיחה הנוכחית, שאולי זה לא נורא עבורך. אחרי הכל, אז מה אם קצת התכתבת עם מישהו אחר כשהיה לך קצת משעמם?! הרי גם הם עושים את זה.

                      בטווח הארוך… זה כבר משהו אחר. כל דבר שאתה עושה שוב ושוב הופך להרגל. וככל שאתה חוזר עליו יותר, הוא הופך להיות חלק אוטומטי ממך. ככל שאתה משתמש בסמרטפון שלך כדרך לברוח משעמום (על ידי זה שברחת לפייסבוק או לשיחות עם אחרים בוואטסאפ במקום לפתח שיחה), כך מתנוונת היכולת (והרצון) שלך לפתח שיחות כשהן לא זורמות ולהתאים את התקשורת שלך לתגובות של אחרים.

                      מה עשויות להיות התוצאות של זה? שיחות יותר שטחיות. הקשבה לרגע ואיבוד ריכוז במידע שקיבלת או אמרת קודם (והיכולת לזכור אותו). פחות אכפתיות של אנשים כלפי אחרים. או שאתה מספק להם צורך רגעי או שהם נוטשים שיחה אתך. זו לא קידמה. זה ניוון.

                      והחלק הכי בעייתי עבור אנשים שכאלה בעתיד? ששאר האנושות הבוגרת יותר לא עשתה את ההתאמות האלה. כשתשב בראיון עבודה והאדם שמולך לא יקבל התנהגות כזו, תוכל לספר לו מהיום ועד מחר על ה"קידמה". הוא לא יקבל אותך לעבוד. וכשלא תזכור מה הבטחת לספקים, לעובדים או ללקוחות הם לא יגידו "מצחיק הרמי הזה, אולי נלך לקשקש קצת בוואטסאפ", הם לא יעבדו אתך יותר.

                      הטכנולוגיה אמורה להפוך אותך ליותר יעיל, לא להפוך אותך לנזקק באופן נואש כלפיה. כי כשהסוללה תגמר ולא יהיה לך מקום לטעון, האדם שמולך יישאר. והשאלה היא מה תעשה אתו כשהשיחה לא תזרום?

  4. רמי
    רמי אומר:

    יש היום בטריות ניידות שמספיקות להרבה זמן ככה שגם אם יגמר לי הסוללה אני יוכל להטעין אז המצב שתיארת לא יקרה במציאות. בעולם מתקדם, לא צריך לדבר כל הזמן כדי להגיע למטרות. אפשר לכתוב וואצפ, מייל וכו׳. אפשר לדבר עם בן אדם שעה ואפשר 5 דק ולהגיע לאותה מטרה שרצית מלכתכילה. אתה יודע מה מצחיק (או עצוב) לגבי שאר הדברים שרשמת על ניוון ונזקים וכל מיני דברים שאין להם הוכחות מציאותיות אמיתיות אלא רק מחקרים? שפעם שלא היה סמארפונים עדיין, הורים לילדים שאוהבים להיות הרבה במחשב חשבו שהילדים שלהם דפוקים וזה שהם במחשב הרבה יכול לגרום להם לנזקים קשים לטווח ארוך וכל מיני המצאות נחמדות. היום שגם ההורים וגם הילדים מכורים לסמארטפונים אין להורים שום בעיה שהילד שלהם בסמארטפון כי הם בעצמם בסמארטפון הרבה והם לא יגידו על עצמם שהם מכורים כמו הילדים שלהם חס וחלילה. אז הם יקנו לו סמארטפון בכיף אפילו. כי ככה כולם היום. זה מצחיק וזה אבסורד (או עצוב. כי ילדים שלקחו אותם לטיפול בהתמכרות למחשב חשבו שהם מפגרים ויש איתם בעיה קשה). ככה זה שמתייחסים לבן אדם כמו מפגר עם בעיות בסוף הוא יאמין לזה ויחשוב על עצמו דברים רעים.

    הגב
    • ליאור ברקן
      ליאור ברקן אומר:

      אהבתי שאמרת "אין להם הוכחות מציאותיות אמיתיות אלא רק מחקרים". אתה אומר שהמחקרים המרושעים האלה… כנראה שהם לא מספיק מדעיים עבורך. מצד שני, הדעות החזקות שלך! אלה הוכחות אמתיות! אלא אם נתעלם מהעלייה המתמדת בכמות האנשים שיש להם הפרעות קשב. אלה שאמרת כבר שאתה לא מאמין בהן וזה עדיין לא גרם להן להיעלם 😀

      תהיה רציני ותגיב לעניין. לא דיברתי לרגע על זה שסמרטפון הוא דבר רע. דיברתי על הרגלים שנוצרים בעקבות ניצול לרעה של הטכנולוגיה וההרגלים שנוצרים בגללה. וזה שדור שלם פשוט מנצל אותה בצורה לא נכונה שמקטינה את היכולות שלו במקום להעצים אותן. מה שקרה גם לאנשים שהתמכרו למחשבים ולמשחקי מחשב (עד לרמה שאפילו מתו בגלל זה). אפשר להשתמש בכל טכנולוגיה בצורה טובה. אם יש לאדם כמובן את התבונה להבין שכל דבר צריך להיות במידה.

      הגב
      • רמי
        רמי אומר:

        מה לעשות שלכמעט כל מחקר היום יש גם מחקר נגדי שטוען ההפך? השאלה היא מי עומד מאחורי המחקר ומה האינטרסים שלו והשאלה היא אם בדקו בו את כל הפרמרטים ולא רק חלק ועל סמך זה החליטו שהוא בעל הפרעת קשב וריכוז. "אלא אם נתעלם מהעלייה המתמדת של האנשים שיש להם הפרעת קשב וריכוז״ – יש עלייה כי מאבחנים ילדים בצורה שגויה. בגלל שהם לא מסוגלים להתרכז בלימודים (זה מילת המפתח – בלימודים). שיעשו איבחון על רמת הריכוז שלהם בזמן שהם עושים משהו שכיף להם באמת (משחק בנייד לדוגמא) ונראה את התוצאות. שלא לדבר על זה שחוסר בשינה יכול להוביל מאבחנים לחשוב שיש לילד בעיית קשב שבכלל הילד לא ישן מספיק בלילה וזה הבעיה האמיתית.

        הבעיה היא שהדור הישן לא התקדם. הדור החדש מעדיף דברים מסויימים על על פני דברים אחרים ומערכת החינוך נשארת מאחור. מערכת לא מעודכנת לעולם החדש.

        הגב
        • ליאור ברקן
          ליאור ברקן אומר:

          בניגוד למה שנהוג לחשוב, אין מחקר נגדי שטוען ההפך מכמעט כל מחקר אחר. ותיאוריות קונספירציה על "מי עומד מאחורי המחקר" וזה שלדעתך "יש עלייה כי מאבחנים ילדים בצורה שגויה" לא הופכות מחקרים קיימים ללא נכונים. בחלק מהמקרים זה נכון. בחלק לא. בטח לא משהו שאפשר להגיד כדי לנסות להתחמק מהמציאות שבשטח.

          בינתיים, אנשים מהדור ה"ישן" הם אלה שמוכרים לדור שלכם את הסמרטפונים והאפליקציות. בזמן שהם סופרים את הכסף ועושים אקזיטים, הדור שלכם הוא זה שמתמכר ומאבד בהדרגה יכולות תקשורת. יש כבר דור אחד או שניים מעליכם שמובטלים יותר מהרגיל, לא מוצאים זוגיות עד גילאים מבוגרים, לא יוצאים מהבית של ההורים ולא יודעים למצוא את עצמם בחיים חוץ מלבכות על מר גורלם. קידמה של ממש. נחש למה אגב. רמז, זה לא רק ביבי. ונחש עד כמה זה עוד הולך להחריף אם אנשים בגילך ומטה לא ייקחו את עצמם בידיים.

          ואגב מערכת החינוך… מערכת החינוך לא הייתה עילוי גם בתקופתי. היא מותאמת לשנות ה-50 בערך (למעט מספר תחומים) ויש לי הרבה השגות עליה ועל התפקוד שלה. רק שהיא לא באמת מערכת שמחנכת. רק כזו שמחזיקה ילדים בכיתה ומכריחה אותם לעמוד בקריטריונים שלא באמת בוחנים יותר מדי, או מכינה אותך למציאות. מי שאמור לחנך הוא דור של הורים שעסוק בעצמו. שזו תופעה למאמר אחר, אם תרצה. רק שזה לא הנושא של המאמר.

          ועכשיו ברצינות לרגע: השאלה בסופו של דבר היא אם אתה רוצה להיות מאלה שמכורים או מאלה שמצליחים בחיים. אם אתה רוצה להישאר מכור, שיהיה לך בכיף. בורות היא ברכה, אמר פעם איש חכם. אם אתה רוצה להצליח, אתה צריך לדעת איך לשדרג קודם את מערכת ההפעלה של המוח שלך ולהשתמש בסמרטפון רק ככלי עזר (במקום כאמצעי בריחה מתקשורת עם אנשים שאתך). מה אתה מעדיף?

          הגב

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
מסקרן לשמוע מה יש לך להגיד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *