מתוך מי שהייתה (פירורי תובנות 286)

בהתחלה היה רק אבק. שכבות על גבי שכבות. ולקח שעות עד שהוא שקע. הפך למרקם אחיד. שוכב. ללא תנועה. רק שמשהו הרעיד את פני השטח. תנועה שהחלה להיווצר. ואצבע אחת עלתה ופרצה את מרקם האבק העדין. גורמת לו לפנות עבורה מקום.

עוד אצבע ועוד אצבע עלו אחריה. עד שכל היד קרעה את פני השטח. עלתה כלפי מעלה. נחושה. כאילו יודעת לבדה את דרכה. לידה עוד יד אחת. ואז שתיהן התקפלו. משתמשות בכוחן המאוחד כדי ליצור יותר כוח. כוח לדחוף. כוח לעלות מעל פני השטח.

משטח אבק ענק החל לעלות. ואז זרם לצדדים. חושף גב. הגב שהיה מחובר לשתי הידיים. ואתו ראש כפוף, מחובר לצוואר. עיניים עצומות בתחילה. מלאות באבק. ואז נפתחות. מבט נחוש. נחוש לגלות היכן היא נמצאת. נחושה לחזור בחזרה לעמוד על הרגליים.

זו לא הפעם הראשונה. היא כבר התרסקה. אמנם לא מגובה שכזה. רק שהמצב לא היה זר עבורה. נשמה עמוק. השתעלה. נתנה לאבק לצאת לה מהריאות. האבק שכבר שנים לא היה אויב. וגם לא חבר. אלא מכר. מהסוג שחייבים לבקר מדי פעם, למרות שלא בא לנו.

כשאנשים הסתכלו עליה, הם לא ראו אותה עולה מהאבק. הם ראו אותה עומדת בטוחה. בחליפה. או משדרת הצלחה כרגיל. כי ידעה איך לקפוץ ישר על הרגליים. לפני שיסתכלו. לפני שתתרגל להיות על הרצפה. כמו שכבר קרה לה לא פעם בעבר. כי קל מדי להישאר שם.

הרצפה והאבק סימלו עבורה את הפשרה. לפעמים נדרשים. רק שחשוב לנער את האבק ולהמשיך. כי בחרה לחיות חיים לא שגרתיים. מהסוג שאחרים היו רוצים. רק לא היו מוכנים להתאמץ מספיק כדי להשיג. ובהחלט לא היו מוכנים להתמודד עם האבק.

בכל פעם שהתרסקה, ידעה כי זה אימון. אימון לחזור לעמוד על הרגליים. אימון שמחדד את החושים שלה. מאמץ את שרירי הנשמה שלה. בונה אותה להתמודד עם אתגרים יותר מורכבים. יודעת שלעולם לא תקבל שיעור שלא תהיה מסוגלת להתמודד אתו.

השיעורים מעולם לא היו קלים. התמודדות אחר התמודדות. וכשהם ראו את ההצלחות שלה, היא ראתה רק את המשימה שעומדת מולה עכשיו. ואת העתיד שמונח על הכף. יודעת שאסור להתבוסס בכישלונות. או להתענג יותר מדי על ההצלחות.

הם אמרו לה שהיא לא חיה את החיים. שהיא מוותרת על הבילויים יותר מדי. לא יודעת איך לנוח. רק שהיא ידעה שהם לא הבינו. היא לא הפסיקה לבלות. האתגר החייה אותה. וכשהאש בוערת כל כך חזק בפנים, הסוללה שלה תמיד הייתה טעונה.

לא היה מספיק אבק בעולם כדי לכבות את האש שלה. כי זו מי שהיא. עוף החול. הפניקס. ובחיוך מלא שיניים צחורות, המשיכה בדרכה לכבוש עוד פסגה. ועוד אחת. כי כך היא שרטטה את הדרך שלה. מלאה אותם בהשראה. מתוך עשייה. מתוך תוצאות. מתוך מי שהייתה.

סוף שבוע מעולה,
ליאור


תגובות

2 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
מסקרן לשמוע מה יש לך להגיד!

להגיב על Chosen לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *