מה הקשר בין הדבר שבאמת מונע מאתנו להתקדם בחיים ליום כיפור? (ותרגיל פשוט לנטרל אותו)

היי,

בשבוע שעבר פרסמתי את החלק השני של מאמרי ההכנה לערב החג ודיברנו על 3 טיפים שיעזרו לנו לאכול פחות מבלי להעליב את המארחים. השבוע, נדבר על נושא מעניין שקשור ליום כיפור שחל השבוע – ההשפעה של אירועי העבר על העתיד שלנו.

מרוסנים בכבלי העבר

רוב האנשים אינו נמצא במקום שבו הוא רוצה להיות. ולא כי הוא לא חכם מספיק כדי להגיע לשם. או כי לא מגיע לו להגיע לשם. או כי הציפיות שלו מוגזמות. הן בדרך כלל לא. רוב האנשים אינו נמצא במקום שבו הוא רוצה להיות כי הוא מאמין שהעבר שלו מונע את זה ממנו.

יכול להיות שקרה משהו במהלך הדרך שלימד אותנו לא להעז. יכול להיות שקרה משהו שלימד אותנו שאנחנו לא מספיק טובים כדי להשיג משהו. יכול להיות שקרה משהו שלימד אותנו שדברים אמורים לקרות רק בשלב מסוים בחיים. וגם אז, לא בטוח שזה יקרה לנו.

זה יכול להיות בגלל אמונות שמגבילות אותנו מעשייה. או זיכרון עבר שמונע מאתנו לחזור לנסות משהו שנפלנו בו. או אולי אדם שהחשבנו כסמכותי ואמר לנו שהמצב לא ישתנה. וכאלה אנחנו. ואין מה לעשות. וככה זה. וכדאי שנפנים את זה.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות. מה שהיה, הסתיים ברגע שהאירוע נגמר. ועדיין, הוא משפיע עלינו. לפעמים בדרכים צפויות ולפעמים לא. כמו כיפת זכוכית שקיימת רק בראשנו ומונעת מאתנו להשיג יותר. או כבלי עבר שמחזיקים אותנו מלהסתער קדימה.

זה יכול להתבטא כחוסר מוטיבציה כשאנחנו באמת צריכים אותה. זה יכול להתבטא כפחד לא מוסבר לעשות משהו. זה יכול להתבטא כמלחמה פנימית בין מחשבות שקורעת אותנו בין 2 צדדים. ולמזלנו, יש מספר דרכים לשנות את המצב.

מאז ועד היום

ב-NLP אנחנו מעבירים את המיקוד מהעבר להווה. מכיוון שאין לנו מכונת זמן. ומכיוון שחפירה בעבר אמנם מציפה נושאים חשובים, רק שהיא לא תמיד מאפשרת לשחרר אותם באמת. למה? כי הדבר שמונע מאתנו להתקדם היום הוא מוטציה של מה שהיה אז. ואני אסביר:

נניח שפעם כלב נבח לידנו והפחיד אותנו מאוד. באותו הרגע פחדנו מהנביחה. רק שתוך דקה, הפחד מהנביחה הפך לפחד מהכלב. ותוך יומיים, הפחד מהכלב הפך לפחד מכלבים. ותוך חודש, הפחד מכלבים הפך להיות מחשבה טורדנית שאולי יהיה כלב במקום שאליו אולי נלך.

במצב כזה, כבר אין טעם לפרק את הפחד מהנביחה. כי זו כבר לא הבעיה שלנו. ובדיוק באותה מידה, כשנרצה לפרק את הדבר שבאמת מונע מאתנו להתקדם, עלינו לפרק את הדבר שיוצר אותו היום. כלומר, יש מנגנון שנוצר באותו אירוע עבר ומשפיע עלינו היום.

אחד המנגנונים הללו נקרא היקשרות רגשית. קרה לנו משהו בעבר שגרם לנו להרגיש תחושה חזקה. ולא משנה אם זה לרגע או לאורך זמן. ומשום מה, אנחנו מתחזקים בצורה לא מודעת את הקשר לאותו אירוע. אפילו אם נדמה לנו ששכחנו אותו.

ההיקשרות הרגשית שלנו לאותו אירוע נותנת לו את הכוח להשפיע לנו על החיים. כאילו שהוא נוגע בחיים שלנו באופן ישיר. אפילו שהוא כבר הסתיים מזמן. ולא רק שהוא משפיע לנו על החיים, הוא גם "גונב" מאתנו אנרגיה רגשית שיכולנו להשקיע בתחום אחר בחיינו.

איך לשחרר את ההיקשרות הרגשית?

התרגיל הבא הוא תרגיל שלמדתי בעבר ומקורותיו בטקסי השבטים הקדומים שבהוואי. היום, אני ממליץ עליו לכל אדם שרוצה לשחרר מצב שבו הוא תקוע ולמקד את עצמו מחדש. והקטע היפה? אפשר לעשות אותו בכל פעם שיש לנו 2 דקות חופשיות וקצת שקט.

בצורה מדהימה, התרגיל הזה מומלץ במיוחד ביום כיפור. שהרי זה הזמן לסלוח לעצמנו על מה שקרה שם. לסלוח לאחרים. ולשחרר את עצמנו מעול העבר. כדי שנוכל באמת להתקדם. ולהגשים את הדברים שכל כך חשוב לנו להגשים בחיים שלנו.

המלצה: אם יש לך את האפשרות, אני ממליץ לך בחום לשמוע את המאמר הזה ואת התרגיל הבא ולא לבצע אותו תוך כדי קריאה. כך, יהיה לך יותר קל להתמסר לבצע את התרגיל. במקום כל הזמן לקרוא, לדמיין, לעצור את הדמיון ולקרוא שוב.

זהו התרגיל שמיועד לשחרר את ההיקשרות הרגשית:

  1. בשלב הראשון, נשב בצורה רגועה, נעצום את העיניים ונדמיין את עצמנו יושבים. בדיוק כמו שאנחנו יושבים עכשיו. וזה בסדר גמור אם הדברים שנדמיין לא ייראו בדיוק כמו במציאות. מספיק שנניח שעשינו את זה כדי שזה יפעל בצורה מעולה.
  1. בשלב השני, נשים לב כי ישנם קווים בצבע כחול שיוצאים מאזור הלב שלנו לכל מני כיוונים סביבנו. הקווים האלו, הם כבלים זעירים של אנרגיה רגשית שמתחברים לכל מני אירועים שקרו לנו. קטנים כגדולים. ואנחנו עדיין מחוברים אליהם.
  1. בשלב השלישי, נדמיין שיש לנו מספריים ביד. ונתחיל לחתוך את החוטים הכחולים. תוך כדי נשימה נשים לב שכל חוט שנחתך משתחרר ונשאב אלינו. כמו שאנחנו אוכלים ספגטי. כשנסיים לחתוך את כל החוטים הכחולים, כל האנרגיה הכחולה תחזור אלינו ותעטוף אותנו.
  1. בשלב הרביעי, נדמיין שיש לנו מעין אנרגיה נוספת, בצבע זהב, שעוטפת את ההילה הכחולה שלנו. האנרגיה הזו היא מעין מגן. כזה שמונע מאחרים לגנוב לנו אנרגיות בדרמות מיותרות. כזו שמאפשרת לנו לבחור לאן נרצה להשקיע את האנרגיה שלנו בעתיד.
  1. בשלב החמישי והאחרון, נפתח את העיניים ונלך לעשות משהו אחר. כמעין שבירת תבנית מחשבתית. רק כדי שהתרגיל שעשינו יפעיל נכון את תת המודע. ויאפשר לו לסגור את כל ההיקשרויות הרגשיות הפתוחות.

זהו להיום. עכשיו, אשמח לקרוא בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?

שיהיה לך יום מעולה וחתימה טובה,
ליאור


תגובות

2 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
מסקרן לשמוע מה יש לך להגיד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *