פירורי תובנות

להבין את התפקיד

בבית הקפה האהוב עליי, בין הפגישות, נוצר חלון בן שעה. אני אוהב שזה קורה. מעין בונוס של זמן עבודה. הזזתי את כוס השתייה הצידה, פתחתי את המחשב והתרווחתי. לעבוד קצת על האתר החדש של ה-CHS (בקרוב מאוד אסביר על מה מדובר).

לידי ישב זוג. לא רומנטי כל כך. פגישת עבודה שכזו. הוא, רואה חשבון בן 40 וקצת. היא, מעט יותר צעירה ממנו, כנראה מומחית שיווק מזן כל שהוא. וכמעט מהרגע שבו התחילה לדבר, הקפידה לזרוק שמות של "גורואים", "מומחים" ו"מנטורים".

בזמן שהיא מתבלת את דבריה בסלנג מקצועי אינטרנטי, היא התחילה לחשוף את התוכנית שלה עבורו. על מנת להצליח, כך הסבירה, חשוב שישקיע בסרטוני תדמית, בפייסבוק, ביוטיוב, בלינקדין, בקידום אתרים ובפרסום ממומן. ואז החלה לפרט.

חשוב שיצלם סרטונים כי רק על ידי כך שיהפוך ל"מנטור" הוא ייתפש כמומחה בתחום שלו. חשוב שיקדם בגוגל כי רק כך ידעו הלקוחות שלו שהוא "מומחה". יהיה פעיל בלינקדין בקבוצות מקצועיות כדי שיתבלט. כך הלאה והלאה במשך שעה שלמה שהסתיימה בתשלום.

ואני, בצד, מתרגל את יכולת ההקשבה והאיפוק.

זה לא שלא היה לי מה להגיד. היה ברור לי שהיא תגרום נזק אמתי לעסק שלו ותכניס אותו להוצאות מיותרות של מאות אלפי שקלים. שתקתי כי הוא נראה היה כל כך להוט להאמין בדבריה. כי היא מכרה לו את התקווה שיהיה גדול כמו כל הגורואים שהוא כל כך מעריץ.

לו הייתי מתפרץ לשיחה ואומר שאין לה באמת מושג מה באמת יעבוד בעסק שלו, הייתי ברגע הופך להיות אויב. ההוא שפוגע בתקווה. ההוא שאומר לאדם שבן או בת זוגו לא באמת מתאימים לו. בעיוורון האהבה ובלהט התקווה כל אדם שמביע דעה הפוכה נתפש כרע.

בטבע האנושי, ככל שנפעיל יותר כוח על אדם לעשות משהו, הוא יפעיל כוח נגדי ושווה מולו. ולא משנה אם מה שנעשה הוא נכון. לא משנה אם זו "האמת שלי". זה לא משנה. זו הדרך לשרוף גשרים ולא לבנות אותה. בוודאי כשמדובר באדם זר.

על מנת ליצור שינוי, רצוי קודם כל ללמוד לעצור ולהקשיב. להבין מהי צורת החשיבה ומפת עולנו של האדם שמולנו. מתוכה, ורק מתוכה, נוכל ליצור שינוי אמיתי בדרך שבה הוא תופש את העניין. בטח שלא מתוך הפעלת כוח.

ברוב המקרים, הפעלת כוח על מנת לכופף את דעתו של האדם שמולנו אינה עובדת. במעט המקרים שהיא כן עובדת, נשארים משקעים של כעס ומרמור. כי אף אחד לא רוצה להרגיש שלחצו עליו להסכים. כולנו רוצים להחליט מרצוננו החופשי. אפילו אם זה הוצע על ידי אחר.

הליכה בכוח נגד דעתו של אדם אינה אסטרטגיה יעילה. כשאנחנו פוגעים למישהו בכיס או באגו, הוא לא מקשיב לנו יותר. ליבו מתקשח. ראשו נאטם. והדבר היחיד שיתחזק הוא חוסר אהדתו כלפינו. הליכה שכזו תגרום רק לחיזוק ההחלטה.

ולשמירה על האמונה שמגשימה את עצמה.

האמונה כי ה"הם" טיפשים, לא תעזור להם להבין יותר. היא רק תגרום להם להרגיש שאנחנו לא מקשיבים. או מוכנים להבין. זה התפקיד שלנו להסביר. לא שלהם להבין. והם בוחרים לעשות את מה שהם בוחרים כי מישהו אחר מכר להם רעיון טוב יותר משאנחנו עשינו את זה.

זה התפקיד שלנו להביא אותם להבין. לא כי הם טיפשים. אלא כי זה התפקיד שלנו. ואם אנחנו לא עושים את העבודה שלנו, אנחנו לא יכולים לבוא בטענות אליהם. אחרי הכל, זו זכותו האישית של כל אחד מאתנו ליפול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות