פירורי תובנות

13 התובנות החשובות ביותר שלמדתי על בשרי ב-2013

2013 היתה שנה מאוד מעניינת. שנה של שינוי. שנה של דברים חדשים. אפילו עברתי לאזור המרכז (אחרי קצת יותר מ-30 שנים בחיפה האהובה). שנה של הצלחה גדולה יותר מכפי שהייתה עבורי ועבור התלמידים שלנו אי פעם. שנה של אתגרים והזדמנויות ממומשות.

אם הייתי צריך לבחור את 13 התובנות החשובות ביותר שלמדתי השנה, הייתי בוחר באלה:

1. פחות לשווק ויותר ליצור ערך – לאנשים נמאס לקנות חתול בשק. הם רואים עוד קמפיין שיווקי, מדברים עם עוד איש מכירות והכל נשמע אותו הדבר: הבטחות, הבטחות ועוד קצת הבטחות. ורק אחרי הרכישה, אדם יכול לדעת אם בחר נכון או שבזבז את כספו.

אנשים רוצים תוצאות עוד לפני שהם מסכנים משהו. לדעת שמה שיקבלו באמת עובד. בגלל זה המאמרים האלה פה. במקום סתם עוד פרסומת והרצאת מבוא מלאת הבטחות שיווקיות. להוכיח תוצאות לפני שהאגורה הראשונה יוצאת מהכיס.

2. להפסיק להיות נחמד בכל מחיר – יש אנשים שלא ידעו להעריך אותנו אפילו אם נתן להם שק של יהלומים ונשלם להם עליו. אנשים שבטוחים שהשמש זורחת להם מאזורים אחוריים. שהם אלה שכל העולם צריך לרדת על ברכיו עבורם.

חלקם עושים את זה בשחצנות. חלקם באמצעות סחיטה רגשית. חלקם דרך התמסכנות. המשותף לכולם הוא אחד: הם בטוחים שמגיע להם משהו מעצם היותם ומזלזלים (לעתים עד פגיעה והשמצה) בכל אדם אחר. לאלה ספציפית, הפסקתי להיות נחמד השנה. מאוד.

3. ליצור זמן לפנאי ולשמור עליו בקנאות – כל מי שעובד כעצמאי מכיר את הריצה הבלתי פוסקת: 18 שעות של עבודה ומחשבה על העסק. 7 ימים בשבוע. ולפעמים, מרוב עבודה, קל לשכוח מדברים אחרים ולהפוך את תחום העיסוק שלנו לדבר היחיד שחשוב לנו.

השנה החלטתי להוריד את שעות העבודה שלי בצורה רצינית. לא כי אני לא נהנה לעבוד או לא עושה זאת בצורה רצינית. בשעות שאני עובד יש לי הספקי שיא. החלטתי להוריד את כמות שעות העבודה כדי לאוורר את הראש, לנוח וליהנות עם בת הזוג שלי יותר. וזה נדרש.

4. להתרחק מהצטיירות כגורו ככל האפשר – אם ב-2012 היה גל קטן של גורואים, בשנת 2013 קיבלנו מיתון עצום של גורואים, מומחים ומנטורים מטעם עצמם בכל תחום. בעיקר אלה שנמצאים בתחום שלהם 3 דקות או קראו ספר ואז הוציאו מוצרי מידע במחיר מופרז.

במקום זה, קיבלתי החלטה ב-2013 שממשיכה גם ל-2014 להוסיף אפילו יותר ערך, הרבה מעבר לבלוג הזה. ויותר מזה, לאפשר לכולם ליהנות ממנו (לא רק לבוגרי בית הספר שלנו) ללא תשלום ודרך הרשת החברתית שהקמנו עבור הנושא.

5. להיות זמין פחות בזמן פגישות – זה הכל התחיל מרעיון, שנעמה (אחותי הקטנה) סיפרה לי עליו: בזמן שעושים משהו חשוב או מדברים עם מישהו, חשוב להפוך את הטלפון כך שפניו יהיו כלפי השולחן שעליו הוא מונח.

כאשר הטלפון מופנה כלפי מטה, אנחנו לא רואים את הנורית מהבהבת או את ההתראה על שיחה, הודעה או מייל שקיבלנו. אז אנחנו לא מרגישים את ה"גירוד" להתעדכן וממשיכים להיות קשובים לשיחה. אני חייב להודות, אני עדיין עובד על זה. עם זאת, לרוב זה עובד.

6. תמיד לקחת שותף למיזם שרוצה שהמיזם יצליח יותר מאיתנו – על פניו זה נשמע סופר הגיוני. עם זאת, מאוד קל לקחת מישהו שנחשב טוב או בעל יכולת מרשימה ולגלות שאין לו מוסר עבודה ושכדי לגרום לשותפות לעבוד, אנחנו צריכים כל הזמן לדחוף.

הרעיון בשותפות במיזם הוא שכל צד ירצה להיות חלק בו ויתרום משהו באופן יחסי לחלק שלו ברווחים. אם רק אנחנו יוזמים כל הזמן, דוחפים ועוזרים לשאר השותפים לעשות הכל, יכולנו לעשות את זה גם לבד.

7. לשתף אנשים רק במיזמים שכבר קרמו עור וגידים – אם הייתי מקבל שקל על כל אדם שהציע לי שיתוף פעולה כבר הייתי מיליארדר. הבעיה היא שאותם אנשים יודעים להבטיח, לספר סיפורים מלהיבים ולהיעלם בחזרה למקום שממנו הגיעו.

זה לא רע. זה פשוט נופל לתוך קטגוריית ה"ככה זה". עם זאת, כשמלהיבים אותנו, אנחנו נוטים ללכת ולספר לכל העולם מה הולך להיות. וכשהשותף נעלם, אנחנו יוצאים טיפה'לה טמבלים מול כל האנשים שסיפרנו להם. גם עם זה הפסקתי השנה.

8. ללמוד כל הזמן ובעיקר את מה שקשה ונדרש להצלחה שלנו – הכי קל להתחפר בתוך משהו שאנחנו טובים בו או מבינים אותו ולהתמקצע רק בו. להתחבא מאחורי ה"זה מי שאני" או מאחורי ה"כל אחד עושה את מה שהוא טוב בו". וזה לא בריא להצלחה שלנו.

אחרי 16 שנים שלא נגעתי במתמטיקה יצא לי השנה לעבור קורס ביישום תורת המשחקים באסטרטגיה עסקית. קשה להגיד שיצא מזה משהו יישומי. מצד שני, החריקה שבחישובים הפשוטים יחסית הוכיחה לי שיש עוד אבק להסיר ועוד המון ללמוד. זה מפתח את המוח.

9. להעז יותר ולחרוג מגבולות המקובל בתחום – האנשים שמיישרים קו עם כל התחום שלהם רק הופכים להיות "עוד אחד מ…". אם בא לכם לבלוט בתחום שלכם, תסתכלו מה כבר עושים בתחום שלכם ותעשו משהו אחר, בולט יותר שעונה על צרכי הלקוח טוב יותר.

בסופו של יום, מוניטין הוא פונקציה של 2 דברים: יצירת מודעות לקיומך לאורך זמן. זה לא משנה אם מה שעשינו נכשל או הצליח. או אם הרושם הראשוני גם לא יהיה מושלם. אפשר לתקן רושם לאורך זמן. כדי שלקוח ייקח אותך, הוא צריך להכיר אותך.

10. להקשיב לפחות עצות ולבדוק את ההנחות שלנו – בעידן המומחים (ראו סעיף 4), ההתמחות הגדולה ביותר היא במחזור עצות. עצות שרוב האנשים לא בודק את טיבן. עצות שכולם משתמשים בהן כהנחות יסוד כי "כולם עושים את זה" (ראו סעיף 9).

נו בטח ש"כולם עושים את זה". זה כי הם ממחזרים את אותן עצות. במקום לעשות כמו כולם רצוי להניח הנחות ולבדוק אותן, אחת בכל פעם. כדי שנוכל לדעת אם הדבר שהנחנו נכון או לא. זה הרבה יותר בריא לפיתוח החשיבה העצמאית וליכולת לייצר תוצאות.

11. לפשט – אנשים חושבים שאם הם ישתמשו בביטויים מקצועיים או לועזיים, הם ייחשבו כחכמים או מבינים יותר. ואז בסופו של יום, אולי מישהו טועה לחשוב שהם ממש מבינים. אבל לא באמת מבין מה הם אמרו.

כמו בכל שנה, אני עובד על היכולת שלי לפשט את מה שאני אומר. ואני לא מדבר על להתייחס למשהו בצורה שטחית. אני מדבר על להסביר בלי פוזות. כדי שיהיה מובן. כדי שאנשים יוכלו להשתמש בזה. הרי כאדם שמלמד חובתי שאנשים יבינו לא?

12. לשמור על צניעות – אני לא מדבר על הלבוש. אני לא מדבר על דת. אני גם לא מדבר על רמה מקצועית. אני מדבר על אופי. מאוד קל להגיד היום "אני, אני ואני". במיוחד כשאדם כבר עשה דבר או 2 ויש לו ניסיון. מצד שני, אף אחד מאיתנו לא באמת טוב יותר מהשני.

זה לא משנה מה הדת שלנו. מה ההעדפה המינית שלנו. מה הלאום שלנו. מה אנחנו בוחרים לאכול. אף אחד לא שווה יותר. וכל אחד בטוח שהקבוצה שלו צדיקה או טובה יותר. היא לא. רק אדם קטן צריך להקטין אדם אחר כדי להרגיש גדול.

13. לעודד אנשים שמתנהגים בצורה חיובית – מאוד קל היום להתמקד במה שרע. זה רק מופיע באתר חדשות וכבר מופיע בכל מקום בחסות הרשתות החברתיות. וההתמקדות במה שרע, רק גורמת לנו להאמין שהכול רע ומצדיקה התנהגות שלילית שלנו.

אם יש תובנה אחת שהייתי רוצה שתעבור לכולם זו זו. התנהגות חיובית אינה ברירת מחדל. היא דבר שצריך להוקיר. קטנה ככל שתהיה. חשוב לעודד אנשים שיתנהגו בצורה חיובית. להזכיר להם שבעולם שנראה רע חשוב להתנהג טוב. ושיש גמול גם לטובים.

כשאנחנו מתגמלים התנהגות חיובית, אנחנו משפרים את העולם. נותנים לו סיכוי להפוך לכזה שאליו אנחנו רוצים שיהפוך. וכן, גם אם זה טיפ קצת יותר גדול למלצרית. וכן, גם אם זה לנופף עם היד למישהו שנתן לנו להשתלב בכביש. הוא לא פראייר. הוא בן אדם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות