בשבוע שעבר דיברתי על 5 שיטות להתגבר על תחושת הבאסה ולחזק את הביטחון העצמי. הפעם, רציתי לחשוף סוד שבו משתמשים אנשי הפרסום המצליחים בעולם שיכול לעזור לנו להפוך להרבה יותר משכנעים.

לעבור את מחסום הגלים של הספקנות

כאשר רובנו צופים בפרסומות, אנחנו מביטים בהן בזלזול. אחרי הכל, לדעתנו, אף אחד לא יכול להשפיע עלינו לעשות דברים. עם זאת, כשאנחנו מגיעים למעמד הקנייה, אנחנו עדיין צריכים לבחור בין כל המוצרים שנמצאים מולנו. ובסופו של דבר, אנחנו בוחרים באחד.

אנשי הפרסום חייבים לעקוף את הספקנות שלנו כדי לגרום לנו לזכור את המותג שלהם. ואם חשבת שזה נורא, אני רוצה להפתיע אותך – הם חייבים לעשות את זה. בשבילנו.

הרי אם לא נבין למה לקנות מוצר אחד על פני אחר, נעמוד שעות מול המדף בסופר ולא נדע במי מהם לבחור. אני מזמין אותך לחשוב על אבקות כביסה או על סבונים למשל. על אף ההבדל בצבעים ובאריזות, ההבדל ביניהם בעיני הקונה הוא זעיר.

"אבל" יגידו חלק הקוראים "אני בכלל לא אבקת כביסה או סבון". וזה נכון. רבים מהקוראים שלי עוסקים באימון אישי, מכירות, שירות לקוחות, הוראה, שיווק, עריכת דין ועוד מגוון תפקידים. עם זאת, כיום, השוק רווי בכל תחום כמעט.

כאשר לקוח מחפש אותנו, הוא נתקל בך ובעוד עשרות או אלפים כמוך. וזה לא חייב להיות לקוח. זה גם יכול להיות המעסיק הבא שלך. זה יכול להיות בן הזוג הפוטנציאלי שלך. הבנת המאמר הזה לעומקו יכולה להיות הפתח שלך להתעלות מעל התחרות הקיימת.

המפתחות לתת המודע שלנו

למרות שב-NLP יש יותר מדרך אחת לשתול מחשבות בתת המודע, רציתי לדבר היום על שיטה מרתקת בה משתמשים אנשי הפרסום כדי לגרום לנו לבחור באפשרות אחת על פני אחרת.

השיטה הזו נקראת – לחיצה על כפתורים חמים. בשפה החברתית שלנו ישנם ביטויים שכבר מחווטים אלינו רגשית. הביטויים האלה לא מאפשרים לנו לעצור שנייה ולבחון אותם. הם מעוררי זיכרונות ורגשות עוצמתיים.

אם נשזור את הביטויים הללו במקום הנכון במהלך השיחה, נוכל לחבר אלינו (או למוצר או לשירות) ערך מוסף רגשי שיאפשר להם להבדיל אותנו מהמתחרים שלנו בצורה חד משמעית ובכך להטות את הכף לטובתנו.

חשוב לציין, מעט לפני שנמשיך לרשימת הביטויים הזו, כי אם גם אנחנו וגם המתחרים שלנו נשתמש באותן ביטויים כדי לתאר את עצמנו זה יפסיק לבדל אותנו מהם. לכן, במקום להעתיק מהמתחרה נחשוב – איזה תחושה או ערך אני נותן שהמתחרה לא?

ביטויים שעוקפים את המודע בדרך לתחושה

כדי לאפשר גם לך להתחיל להשתמש בביטויים שכאלה, ריכזתי עבורך 8 ביטויים שגורמים לחיבור רגשי:

1. הבית – הביטוי "הבית" לוחץ לנו על הכפתורים שקשורים לזיכרונות ילדות ומגלם בתוכו את כל מה שהפך אותנו במקור למי שאנחנו. בנוסף, הוא מחובר לאהבה (המקום שבו הלב נמצא) ולמסגרת המשפחתית שהיתה (או שתמיד רצינו שתהיה) לנו.

איך נוכל להשתמש בביטוי "הבית" בשכנוע? כאשר נרצה שמישהו יחזור למוצר, לשירות או למקום מסוים, נוכל לשים את הביטוי "הבית" בסמיכות אליו. לדוגמא, אם יש לנו אתר שנרצה שיחזרו אליו נוכל לקרוא לו לדוגמא "אתר הבית של ה[סוג של קהל]".

דוגמאות מוכרות לשימוש בביטוי "הבית": הגבינה עם הבית (קוטג'), הבית היהודי (מפלגה), הכי בבית בעולם (אלעל), הכי טוב בבית (בזק).

2. אמא – אין אדם שעצם הביטוי "אמא" משאיר אותו אדיש. וזה לא מקרי. הוא לוחץ לנו על כפתורים הקשורים לאהבה, חום, רוך והגנה מתוך נתינה אין סופית. אחרי הכל, כך האם האידאלית אמורה להתנהג.

איך נוכל להשתמש בביטוי "אמא" בשכנוע? בדרך כלל נשתמש בביטוי אמא בסמיכות למילה נוספת שתסביר איך היא קשורה. לדוגמא, אם נרצה להסביר עד כמה השירות שלנו דואג ללקוחות נוכל להגיד כי הוא "כמו אמא שדואגת שלילדיה לא יהיה חסר דבר".

דוגמאות מוכרות לשימוש בביטוי "אמא": ליטוף של אמא (סופלין), הכי קרוב לאמא (מטרנה).

3. החיים – הביטוי "החיים" לוחץ לנו על כפתור הרצון בשינוי וגיוון. החיים הם פשוט החיים. כאשר מבטיחים לנו שמשהו ישנה לנו את החיים או יוסיף להם ממד שובר שיגרה, אנחנו נרצה לבדוק את זה.

איך נוכל להשתמש בביטוי "החיים" בשכנוע? השימוש בביטוי "החיים" דורש בדרך כלל יצירת מסר אופטימי שבו מוסבר לנו איך החיים ישתפרו. לדוגמא, אם נרצה להסביר שאימון אצלנו גורם לאנשים להגיע למטרות שלהם נוכל להגיד שהוא "משנה חיים".

דוגמאות מוכרות לשימוש בביטוי "החיים": טעם החיים (קוקה קולה), ליהנות מהחיים (ישראכרט), רגע מתוק בחיים (פסק זמן), מזגן איכותי לחיים (טורנדו).

4. עתיד – הביטוי "עתיד" לוחץ על כפתור התקווה. היום זה כבר לא כמו פעם. התקווה היא שבעתיד הכל יהיה ורוד והמצב ישתנה. חיבור לעתיד הוא בדרך כלל חיבור למצב טוב יותר שבו נרוויח יותר, נקבל שירות טוב יותר והכל יהיה יופי טופי.

איך נוכל להשתמש בביטוי "עתיד" בשכנוע? השימוש בביטוי "עתיד" דורש מאיתנו לדבר בזמן הווה על המצב שבו הם יהיו אחרי הרכישה או ביצוע הפעולה. לדוגמא, אם המוצר או השירות שלנו חדשים נוכל לקרוא להם "דור העתיד של ה[סוג המוצר]".

דוגמאות מוכרות לשימוש בביטוי "עתיד": יש עתיד (מפלגה), העתיד נשמע מצויין העתיד נשמע אורנג' (אורנג').

5. אמיתי – הביטוי "אמיתי" גורם לאמונה שלנו במשהו להתערער. הוא לוחץ לנו על כפתור ה"פראייר". אחרי הכל, אם יש לנו משהו טוב ביד, אנחנו נרצה לדעת שזה נכון. אם משהו הוא אמיתי, כנראה שמשהו אחר הוא חיקוי ולכן כדאי שנבחר בו.

איך נוכל להשתמש בביטוי "אמיתי" בשכנוע? השימוש בביטוי "אמיתי" בדרך כלל מתחבר לסוג המוצר שלנו. לדוגמא, ההכשרה שלנו היא ההכשרה האמיתית, גבר שקונה את הבושם המיוחד שלנו הוא גבר אמיתי וכן הלאה.

דוגמאות מוכרות לשימוש בביטוי "אמיתי": קפה אמיתי זה רק קפה טורקי (עלית).

6. של המדינה/ הישראלי – הביטויים "של המדינה" ו"הישראלי" (ועוד כמה) לוחצים אצלנו על כפתור ההשתייכות. בני אדם אוהבים להשתייך. זה עוזר להם לגבש זהות. זה עוזר להם להגדיר מי כמוהם ומי לא. ואם זה חלק מההגדרה – כנראה שכדאי ללכת על זה.

איך נוכל להשתמש בביטוי לאומי בשכנוע? השימוש בביטויים לאומיים הופך מוצר, שירות, מקום וכן הלאה לחלק מההוויה המקומית. לדוגמא, אם הקמת מכון להתמרת שיער הוא יכול להיות "המרכז הישראלי להתמרת שיער".

דוגמאות מוכרות לשימוש בביטויים לאומיים: העיתון של המדינה (ידיעות אחרונות), המשחק של המדינה (לוטו), המזגן של ישראל (אלקטרה), מצדיעים לחלב הישראלי (מועצת החלב)

7. לנשמה – הביטוי "לנשמה" לוחץ על כפתור הרוחניות ורומז על נתינת ערך מוסף לאנשים שמחפשים משהו שהוא מעבר לשגרה היום יומית והמוחשית. הוא בדרך כלל מתאר מוסדות או מוצרים המיועדים לחבר אותנו לרוחניות הזו.

איך נוכל להשתמש בביטוי "לנשמה" בשכנוע? השימוש בביטוי הופך מוסדות, שירותים או מוצרים לחלק מהותי בהתחברות לרוחניות. לכן, נשתמש בו בסמיכות לערך הרוחני שאותו אנו מציעים כמו למשל "אור לנשמה", "אושר לנשמה", "מגע לנשמה" וכן הלאה.

דוגמאות מוכרות לשימוש בביטוי "לנשמה": לגוף ולנשמה (נביעות).

8. המשפחה – הביטוי "המשפחה" גורם לנו להרגיש שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר. אחרי הכל, המשפחה שלנו היא קבוצה שאנחנו שייכים אליה בטוב וברע. הם גם יהיו שם עבורנו בכל מצב שלא יקרה.

איך נוכל להשתמש בביטוי "המשפחה" בשכנוע? השימוש בביטוי תמיד יבוא בסמיכות להגדרה כללית של המכנה המשותף שלנו עם האחרים. לדוגמא, אם נרצה להקים קהילה של מאמנים בישראל נוכל לקרוא לה "משפחת המאמנים הישראלית".

דוגמאות מוכרות לשימוש בביטוי "המשפחה": המשפחה הסלולרית הגדולה בישראל (סלקום), דיסקונט זה טוב למשפחה (בנק דיסקונט).

חשוב לציין כי רשימת הביטויים אינה מלאה ולכל תחום יש גם את הביטויים שיוצרים את ההקשרים המתאימים עבורו. עם זאת, זו בהחלט התחלה טובה ופתח עבורנו להתחיל לחשוב בעזרת אילו מילים נרצה להשתמש כדי להגדיר את מה שאנחנו מציעים.

זהו לבינתיים. עכשיו, מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?

שבוע מעולה,
ליאור

יש אנשים ששומעים מוזיקה רק כשהם עושים משהו. הם מכינים מראש את רשימת השירים. יודעים מה הסדר. השיר הראשון מתחיל לבנות את מצב הרוח. השני מחזק אותו. האנרגיות עולות. המוטיבציה מתחזקת. מתחיל להיות כיף לעשות.

יש אנשים שיש להם המון מוזיקה במכשיר. והם אוהבים את כל השירים. אז הם שמים את כל השירים במצב "אקראי" וסומכים על המכשיר שיזרוק להם שיר טוב. מקסימום… אם השיר לא יהיה טוב, אפשר להעביר לשיר הבא.

יש אנשים שהופכים להיות תקליטנים. לא במסיבות. בחיים שלהם.

הם לא שומרים את המוזיקה שלהם לעצמם. הם מנגנים לאחרים. הם יודעים איזה שיר יביא את הקהל. הם יודעים מה יגרום לקהל להיזכר בתקופה טובה יותר. הם יודעים מה יגרום לו לצאת מהחשיבה המעונבת והשגרתית. לקפוץ. ליהנות. לחייך.

הם יודעים לגוון. ליצור רצף של רגשות. תחושות. זיכרונות. כזה שהוא לא יותר מדי משום דבר ועדיין גורם לרוקדים להיסחף אחריהם. אחרי הכל, הקהל בא כדי ליהנות. אם הם היו רוצים להתבאס, הם היו פותחים את החדשות.

בצורה מפתיעה יש הקבלה מדהימה בין הדרך שבה אדם מסדר שירים לדרך שבה הוא משתמש ביכולות התקשורת שלו עם אחרים. אחרי הכל, תבניות החשיבה שלנו מחלחלות לכל תחום שלנו והכל מקביל.

איך בא לך לסדר את רצף השירים שלך היום?

יום מעולה לכולם,
ליאור

בשבוע שעבר הבאתי 7 טיפים שיגרמו לאנשים להתגעגע אליך יותר. הפעם, רציתי לדבר על נקודה בעייתית שהעלתה דנה, אחת מהקוראות הקבועות של המאמרים, במייל ששלחה אליי – מה לעשות כשאנחנו במצב רוח רע וזה פוגע בעבודה ובזוגיות שלנו?

מה הבעיה עם קצת מצב רוח?

לפעמים היום שלנו לא טוב. זה יכול להיות משהו שלא הסתדר בבית. מישהו שרבנו איתו. מישהי שמרגישה לא טוב. חדשות רעות שקיבלנו בטלפון. זה קורה לכל אחד מאיתנו וזה משפיע עלינו. כולנו אנושיים וזה בסדר לגמרי להרגיש לא טוב.

כשמשהו משפיע עלינו, אנחנו משדרים את זה לאנשים אחרים. אפילו שנדמה לנו שאנחנו מצליחים להסתיר את זה מכל העולם. אפשר לזייף חיוך. אפשר לזייף עניין באנשים אחרים. לפעמים זה נדמה כאילו הצלחנו "לעבוד עליהם" ולגרום להם לחשוב שהכול בסדר.

כאשר אנחנו נמצאים במצב הרוח הזה לאורך זמן אנחנו גם פחות מרוכזים. ויותר חמור מזה, כשאנחנו במצב רוח רע ואנחנו עובדים עם אנשים, אנחנו מעבירים אליהם תחושה שלילית (ללא שהתכוונו כמובן) ובכך פוגעים בתוצאות שלנו.

הרי אם אדם רוצה לרכוש מאיתנו או לשכור את שירותינו לדוגמא, ואנחנו משדרים לו תחושה לא כיפית בזמן שיחת המכירה, זו בדיוק התחושה שתתחבר לו למוצר או לשירות שלנו. ומי רוצה באמת לשלם על משהו שמרגיש לו כ"לא כיף"?

איך לשפר את מצב הרוח?

לפני שנמשיך חשוב לי לציין משהו: אין בעיה עם להרגיש רע מדי פעם. זה בסדר, זה טבעי וזה אנושי. עם זאת, כאשר זה מפריע לנו לאורך זמן ובתפקוד היום יומי שלנו, רצוי שנלמד איך לשחרר את התחושה השלילית.

אחד הדברים שרוב האנשים יגידו לך במצב הזה הוא פשוט להתרכז במשהו אחר. על אף שעקרונית זוהי עצה נכונה, היא מעט לא פשוטה לביצוע כשאנחנו כבר בתוך מצב הרוח השלילי. ובנוסף, זה פתרון מקומי שעוזר רק נקודתית.

כדי ליצור שינוי במצב הרוח, נרצה להשתמש בכלים שיעזרו לנו לפתח אישיות קצת יותר חזקה. כזו שתעזור לנו להתמודד גם עם מצבי רוח רעים שיבואו בעתיד. בכך, לא רק שנרגיש יותר טוב עכשיו, גם נוכל לחזק לעצמנו את הביטחון העצמי.

לכן, הייתי ממליץ להשתמש ב-5 השיטות הבאות שגם יגרמו לך להרגיש טוב יותר וגם יכפילו את הביטחון העצמי שלך:

1. לשנות את היציבה שלך ליציבה שמחה – השיטה הראשונה היא לשימוש מיידי בתור עזרה ראשונה. על פי ה-NLP, הפיזיולוגיה שלנו ומצב הרוח שלנו משפיעות האחת על השנייה ולכן נתחיל את השינוי משם.

אם נחשוב על זה, כשאנחנו במצב רוח טוב אנחנו תמיד יושבים יותר זקופים כשהראש מתוח. כשאנחנו במצב רוח שלילי, אנחנו נמצאים ביציבה יותר שפופה כשהראש נוטה למטה.

קשה להחזיק תחושה רעה לאורך זמן כשאנחנו יושבים זקופים עם ראש מיושר למעלה. לכן, אנחנו צריכים להזדקף, למצוא נקודה שנמצאת מעל גובה העיניים ולנשום נשימות עמוקות בזמן שאנחנו מתרכזים בה. 5 דקות כאלה ומצב הרוח שלנו כבר יתחיל קצת להשתחרר.

ההרגל לאמץ שפת גוף שמחה יותר גם מחזק את הביטחון העצמי שלנו. אם מסקרן אותך לקרוא עוד על שפת גוף ואיך היא משפיעה על היכולות שלנו ועל האופי שלנו, אני מזמין אותך לקרוא את המאמר הזה.

2. להציב מטרה קרובה ולהתחיל לעשות רק 5 דקות – אני לא יודע אם שמת לב לזה פעם, אבל כשאנחנו מרוכזים במשהו ונשאבים לגמרי לתוכו אנחנו לא מרוכזים בשום דבר אחר, כולל התחושות שלנו.

ספורטאים קוראים למצב הזה "In the zone" ורוחניקים קוראים לזה "להיות לגמרי ברגע". זה המצב שבו הריכוז שלנו כל כך גבוה עד שאנחנו מפסיקים להיות מצוננים, להרגיש לא טוב או כל דבר אחר. כל מה שיש שם זה הדבר שאותו אנחנו עושים ואותנו.

זה המצב שאנחנו שואפים להגיע אליו. העניין הוא שכשאנחנו מרגישים לא טוב, לא קל לנו להתחבר ישר למצב הזה. לכן, יש קיצור דרך שיעזור לנו להגיע אליו – להתחיל לעשות משהו קל ורק ל-5 דקות.

מה שמעניין באמת הוא שאנחנו לא באמת מסוגלים לעשות רק 5 דקות משהו של משהו שחשוב לנו לעשות. וברגע שנשאבנו, קל יותר להמשיך לעשות אותו ו"לגנוב" עוד דקה או שתיים של עשייה, רק כדי להספיק יותר.

עמידה ביעדים קצרים והיכולת שלנו להתרכז ולבצע אותם מעלה את היכולת שלנו לסמוך על עצמנו. היכולת הזו היא קריטית לביטחון העצמי שלנו. כבר לא מדובר על ביטחון ביכולת לבצע אלא גם ביכולת לעמוד ביעדים שהצבנו לעצמנו.

3. לעשות פוטושופ לדימוי העצמי שלך – הדרך הזו דורשת שימוש קטן בדמיון ויוצרת שינוי עצמתי בהערכה העצמית שלנו. לעתים קרובות, כשאנחנו במצב רוח רע אנחנו מדמיינים את עצמנו בצורה שלילית.

כדי לשפר את הדימוי העצמי שלנו, עלינו לדמיין את עצמנו בצורה בונה יותר. לשם כך אפשר להשתמש בפוטושופ המובנה שלנו – הדמיון שלנו. ראשית, כאשר אנחנו מדמיינים את עצמנו נדמיין את עצמנו ביציבה דומיננטית ושמחה יותר.

אחר כך, אני רוצה להזמין אותך לשים לב למשהו מעניין: אם נדמיין את עצמנו מעט יותר גבוהים מהרגיל, נרגיש הרבה יותר טוב עם עצמנו. אם נדמיין שמישהו אהוב נמצא איתנו מאחורינו, נוכל לחזק את התחושה החיובית של הביטחון.

לצורך התרגיל: אני רוצה לבקש ממך לעצום עיניים (קודם לקרוא ואז…) ולדמיין את עצמך כרגע במקום העבודה שלך. עכשיו נדמיין את עצמנו גבוהים בפעם וחצי מהרגיל שלנו (וכל שאר החלקים שומרים על פרופורציות).

עכשיו נדמיין מישהו שאנחנו אוהבים ונמצא מאחורינו, כמו שומר או שומרת ראש. ואם זה יגרום לנו להרגיש יותר טוב, אפשר גם להכפיל את עצמנו ולשים אותנו שם מאחורינו, כדי שנדע שאנחנו תמיד נהיה שם עבורנו.

הרבה יותר קל להתחיל מאבק במצב הרוח כשאנחנו גדולים יותר ממי שאנחנו היום ויש לנו קהל שהולך אחרינו. אפילו עצם המחשבה על זה גורמת לנו לחייך, לא?

 4. לגרום למישהו אחר להרגיש טוב בקשר לעצמו – זה לא סוד שכשאנחנו נמצאים במצב רוח מסוים, אנחנו שופטים את כל מה שקורה דרך מצב הרוח שלנו. ב-NLP אנחנו לומדים שכל דבר שקורה סביבנו מתפרש במוח שלנו על ידי המסננים שלנו.

לכן, אחת הדרכים הכי מהירות להתחיל להרגיש טוב עם עצמנו היא דרך עזרה לאדם אחר. אנחנו הרי מבינים את הבעיה שלו דרך הפילטרים שלנו ומקבילים בצורה לא מודעת את  הבעיה שלו לזו שלנו.

כאשר אנחנו מעודדים ותומכים במישהו, בין אם על ידי עידוד כללי ובין אם על ידי עצות מעשיות, תת המודע שלנו מקשיב וסופג. וזו בדיוק הסיבה לכך שאנחנו מתחילים להרגיש יותר טוב עם עצמנו כשאנחנו עוזרים לאחרים.

חוץ מזה, העצות שאנחנו נותנים לאחרים בדרך כלל טובות יותר מאלו שאנחנו נותנים לעצמנו. אז הגיע הזמן שנקשיב לעצמנו וברצינות לשם שינוי.

5. להיזכר בפעם שהרגשת מעולה – הזיכרון שלנו הוא תלוי מצב רוח ואין לנו שום זיכרון שלא נושא מטען רגשי. לכן, אם נרצה להרגיש טוב יותר, עכשיו, נרצה להיזכר בסיטואציה שבה המצב היה הרבה יותר טוב מעכשיו.

ככל שניזכר בסיטואציה הזו שבה הרגשנו מעולה בצורה חיה יותר כך גם נרגיש את התחושה שהרגשנו טוב יותר. לשם כך עלינו להיזכר במה שראינו דרך עינינו, לשמוע את מה ששמענו ולגרום לכל הזיכרון להיות מציאותי ככל האפשר.

אחרי הכל, הסעיף הזה הוא הסוד של האנשים המצליחים בעולם. הם מסוגלים למקד את הזיכרון שלהם בסיטואציות שבהם הם הצליחו. סיטואציות שבהן הדברים הלכו להם כמו שצריך. וזה גם מה שדחף אותם להשיג את כל מה שהשיגו.

זהו לבינתיים. עכשיו, מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?

שבוע מעולה וחג שבועות שמח,
ליאור

המצוין הוא הכוכבית שלנו. הוא האותיות הקטנות. הוא זה שתמיד נמצא שם ברקע להזכיר לנו שיכולנו להיות טובים יותר. ונוח לנו ב"בסדר" שלנו. המצוין פוגם בתחושת ה"בסדר" שלנו. אז קל להאשים אותו ולשנוא אותו כאילו גנב לנו את ההצלחה.

ההבדל הקטן בין הטוב למצוין הוא המרחק שאותו הוא מוכן ללכת. הביקורת שהוא מוכן לשאת. ההתחייבות שהוא מוכן לתת. הכניעות הקטנות, שהיו שוברות כל אחד אחר אבל את הקליפה החיצונית שלו הן רק שורטות בקלילות.

ההבדל הבינוני בין המצוין לטוב הוא היכולת של המצוין לרוץ קדימה. מבלי להיכנע לתמונת המצב שמציירות החדשות. מבלי להיכנע לתירוצים הפנימיים. מבלי להקשיב לכל האנשים שמנסים להגיד לו שזה לא יצליח.

ההבדל הגדול בין המצוין לטוב הוא היכולת של המצוין לעצור ולנוח. הוא לא עובד כל הזמן ובמלוא הכוח. הוא יושב, מנתח ובודק את המצב. מגלה במה שווה לו להשקיע. מה מביא לו את התוצאות הטובות ביותר ובו הוא משקיע את הזמן והמאמץ.

הטוב יכול היה להיות מצוין. הוא פשוט לא הולך את הקילומטר הנוסף. ה"בסדר" שלו הוא נגזרת של הסדר שכבר קיים. אם הסדר הקיים עובד לו, לא נוגעים בו. וכשלא בודקים איך אפשר לשפר, אי אפשר להצליח יותר.

אם נזיז את התירוצים, ההצדקות והבריחות נשאלת שאלה אחת בלבד: מה אפשר לעשות אחרת כדי להצליח יותר כבר היום?

יום מעולה לכולם,

ליאור

בשבוע שעבר הבאתי 4 דרכים להגברת היעילות תוך שינוי שפת הגוף בלבד. הפעם, רציתי לדבר על משהו שכל אחד מאיתנו היה רוצה – איך לגרום לאנשים שאנחנו מעריכים לרצות לפגוש אותנו שוב.

כוחה של הערכה

כל אחד מאיתנו רוצה להרגיש שיש לו ערך. ערך שהוא ייחודי. ערך שהופך אותנו לכל כך בולטים עד שאי אפשר לשכוח אותנו. ערך שמצדיק את הקיום שלנו פה. כזה שעוזר לנו לדעת מה המקום שלנו בסביבה החברתית שלנו.

מצד אחד, הערך יכול להיות מוחשי כמו כסף, רכב מרשים, וילה גדולה עם חצר שבה אפשר לעשות "על האש". מצד שני, הערך יכול להיות גם מופשט כמו יכולת שאין לאחרים, כבוד הדדי, תחומי עניין משותפים ואפילו זיכרונות חיוביים מתקופה אחרת.

לפני מספר שנים גיליתי משהו מרתק. בגלל שנושא הערך כל כך חשוב לנו כבני אדם, כמעט כולנו משתוקקים שירגישו כלפינו אחד מ-2 דברים. הראשון הוא קנאה. קנאה היא מצב שבו יש לנו ערך נדיר שאחרים רוצים כל כך עד שזה מכעיס אותם כי לנו יש ולהם אין.

בין אם נודה בזה ובין אם לא, כאשר אנחנו לבד ואף אחד לא שופט את המחשבות שלנו, כיף לדעת שאחרים מקנאים בנו. ובניגוד למחשבה הנפוצה – הרצון שיקנאו בנו הוא בסדר גמור, כל עוד אנחנו משתמשים בו כדי להניע את עצמנו לעשות משהו טוב.

הדבר השני הוא געגוע. געגוע הוא מצב שבו יש לנו ערך נדיר שאנחנו מעניקים ולכן רוצים לראות אותנו שוב. הגעגוע נושא דימוי חיובי יותר מהקנאה. כשאנשים מתגעגעים אלינו, הם שמחים לראות אותנו ובסוף הפגישה צמאים להיפגש איתנו שוב.

מה ההבדל המהותי בין געגוע לקנאה?

ההבדל המהותי בין געגוע לקנאה טמון בדרך שבה אדם משתמש בערך. כאשר אדם משוויץ בערך שיש להם, חושף חלק ממנו לאחרים ומקפידים להוכיח להם שהוא שייך רק להם, הם גורמים לאחרים לקנא בהם. בדיוק כמו ילדים קטנים שלא רוצים להתחלק בצעצוע שלהם.

במילים אחרות, אדם שמעוניין לגרום לאחר לקנא בו לא באמת מעוניין לשתף את הערך שנמצא בידיו לאנשים אחרים. הוא מעוניין להרגיש את תחושת הכוח שנמצאת בכך שהוא בעל ערך ייחודי שאין לאף אדם אחר.

כאשר אנחנו משתפים את הערך שיש לנו ועושים זאת מתוך רצון לתת, אנחנו גורמים לאנשים להתגעגע אלינו. וכן, גם אם אין לנו המון דברים חומריים לתת. הרי אם נחשוב על זה ברצינו לשנייה – למי אנחנו באמת מתגעגעים?

אנחנו מתגעגעים לאנשים שהשאירו עלינו חותם רגשי. אנשים שהיה אכפת להם מעוד מישהו חוץ מעצמם. אנשים שהשאירו לנו זיכרון של חוויה חיובית. אנשים שהשפיעו עלינו בצורה עמוקה וגרמו לנו להרגיש איתם ביחד.

ושם, זה לא משנה אם הערך היה משהו מוחשי או מופשט. בגעגוע הערך תמיד הופך למשהו רגשי שחסר. משהו שאפשר גם בלעדיו אבל כשהוא שם, החיים שלנו הרבה יותר טובים.

איך נגרום להם להתגעגע ולרצות לפגוש אותנו שוב?

מכיוון שאנחנו רוצים לגרום לאנשים להתגעגע אלינו בצורה כזו, רציתי לשתף אותך ב-7 טיפים קצרצרים שיעזרו לך לעשות זאת:

1. להבין מה הם צריכים – אנשים שונאים שמנסים לשאוב מהם את הערך ואוהבים יחס אישי. לכן, נרצה להבין מה הם צריכים, איך אנחנו יכולים לעזור להם וזהו בדיוק הערך אותו אנחנו נותנים להם. חשוב לשים לב: אסור להזנות את הערך ולתת אותו בחינם וללא הגבלה.

2. לדבר לעניין – אין דבר יותר מציק מאנשים מפוזרים ואסוציאטיביים ששיחה איתם לא מגיעה לשום פואנטה. כדי שיתגעגעו אלינו, עלינו להחליט מה אנחנו רוצים להגיד ואז לדבר בצורה עניינית. חשוב לשים לב: לדבר לעניין זה לא בהכרח להיות צנון רציני ומשעמם.

3. להיות אדם שכיף להיות איתו – כולנו רוצים להיות בחברת אנשים כיפיים ולכן, אם נרצה שירצו להיות בחברתנו, עלינו להיות כיפיים, אדיבים, מסקרנים ואנשי שיחה טובים. חשוב לשים לב: כשאדם מתאמץ יותר מדי לשעשע אחרים, הוא הופך לליצן. וזה קצת פחות כיף.

4. לדבר על זכרונות משותפים – הזיכרונות שלנו נצרבים רק כשאנו חווים רגש חזק. לכן, כאשר אנחנו מעלים זיכרונות ביחד עם מישהו או מישהי, אנחנו מעלים איתן גם את הרגשות המצורפים לזיכרון. חשוב לשים לב: לגוון קצת ברגשות כדי להפוך את החוויה למלאה יותר.

5. להשתמש בריחות – חוש הריח לא עובר את מנגנוני השפה ולכן צורב זיכרונות בקלות. אם נשים בושם בצורה קבועה, הריח יגרום להם להיזכר בנו. חשוב לשים לב: להתקלח ולשים דאודורנט. אנחנו לא רוצים שהזיכרון שייצרב הוא של תחושת חוסר נעימות. ברצינות.

6. להתרחק קצת – אנשים לא יכולים להתגעגע אם אנחנו כל הזמן לידם. לכן, רצוי להיפגש איתם לעתים יותר רחוקות מהרגיל. חשוב לשים לב: להיפגש איתם כל יומיים במקום כל יום, זה לא הריווח שאני מדבר עליו. לעבור מ"כל יום" ל"פעם בחודש", זה כבר יותר הכיוון.

7. ליזום את הפגישה הבאה – אנשים רוצים משהו שהם צריכים להתאמץ עבורו. עם זאת, יש גבול לכמות המאמץ שהם ישקיעו ללא תמורה. לכן, זהו תפקידנו ליזום את הפגישה הבאה בינינו. חשוב לשים לב: בשיחה עלינו להזכיר את הכיף שהיה בפעם הקודמת, לקבוע פגישה ולהימנע משיחה ארוכה. אחרת לא תהיה באמת סיבה להיפגש.

זהו לבינתיים. עכשיו, מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?

שבוע מעולה,
ליאור

ולפעמים הם קונים את מצג השווא. הוא לא אדם, הוא סמנכ"ל הכספים. היא לא אדם אלא נציגת שירות לקוחות. והאדם בצד השני של הקו הופך להיות הלקוח. והחברה צריכה לעבוד על פי הנהלים שלה. ככה זה. בלי בני אדם.

כאילו יש לה חיים משל עצמה.

כשאדם מתחיל להתייחס לאחרים כאילו היו צידו השני של המתרס, הוא מרשה לעצמו לאבד משהו. הוא מאבד את היחס אליהם כבני אדם. הוא מאבד את צלם האנוש שלו. עכשיו הוא רק פקיד. זו שרק ממלאת פקודות. כי זאת סתם עבודה.

ואז חוזרים הביתה להיות בני אדם. מרימים טלפון לחברת הסלולאר. החשמל. העירייה. והם מתייחסים אליהם כאילו היו לקוח. ואי אפשר לשלוח טכנאי בשישי. זה הנהלים של החברה. ובלי אבל. החברה החליטה וקבעה. בלי בני אנוש. זו החברה.

והם מרגישים את התסכול. וזועמים. וצועקים על הנציג שבטלפון. בדיוק כמו שצעקו עליהם. והוא מנסה להגיב בנימוס פקידותי משווע. בדיוק כמו שהם עשו. והם לא קולטים. זה ממש לא ה"עסק". הם העסק. בני אדם.

כאשר איש המכירות מאבד את האנושיות הוא הופך להיות המכירות. כאשר אשת העסקים מאבדת את האנושיות היא הופכת להיות העסקים. כאשר איש שירות הלקוחות מאבד את האנושיות הוא הופך להיות שירות לקוחות.

מה עשית היום כדי להרוויח את התואר בן אדם?

יום מעולה לכולם,
ליאור

בשבוע שעבר דיברנו על 2 שיטות לזכור כל אדם שאנחנו פוגשים ואת כל מה שהוא סיפר לנו. כשעברתי על רשימת הנושאים שנגעתי בהם בחודשים האחרונים, שמתי לב שמעט הזנחתי את נושא שפת הגוף לאחרונה. אז הפעם (ולבקשת הקהל) המאמר יגע בנושא.

קצת שונה מהרגיל

ברוב המאמרים בהם מסבירים על שפת גוף, מנסים לנתח את משמעות הדבר שאנשים משדרים. זה לא מפתיע. אנחנו רוצים לדעת מה אנשים חושבים. ליתר דיוק, אנחנו רוצים לדעת מה הם חושבים עלינו.

עם זאת, יש סוד אחד שרבים אינם יודעים על שפת גוף. שפת הגוף לא רק משדרת לאחרים מה עובר לנו בראש. אחת מהנחות היסוד של ה-NLP טוענת כי גוף ומחשבה משפיעים באופן בלתי נשלט האחד על השנייה.

במילים אחרות, כל שינוי שאנחנו מבצעים בפיזיולוגיה שלנו (יציבה או זווית בין פנים לצוואר למשל) משפיע בצורה פעילה על הדרך שבה אנחנו מרגישים. אם בא לך לוודא שהדבר שכתבתי כרגע הוא נכון, אני ממליץ לך לבצע את הניסוי הבא:

במשך חצי דקה אני רוצה לבקש ממך לחייך את החיוך הגדול ביותר שאפשר. כן, כזה שרואים בו את השיניים. כן, כזה שאי אפשר לפתוח את החיוך ליותר רחב. כן, אני מושך זמן קריאה כדי להעביר לך חצי דקה בכיף.

עכשיו, אני רוצה לבקש ממך להפסיק לחייך את החיוך הענק. אם עשית את זה כמו שצריך, חיוך קטן נורמלי אמור לעלות על הפנים שלך. למעשה, מחקרים מצאו כי כיווץ שרירי הלחיים בזמן חיוך גורם ליצירה של אנדורפין וסרוטונין במוח.

מה עוד אפשר לעשות עם שפת גוף?

עכשיו, אחרי שראינו דוגמה אחת פשוטה לשינוי מצב התודעה שלנו (או מצב הרוח) בעזרת שינוי שפת גוף, רציתי להציג בפניך שינויים נוספים שאפשר לעשות עוד היום כדי להגביר את היעילות שלך בחיי היום יום:

1. להבין אדם אחר טוב יותר – הרבה אנשים כבר יודעים שעל פי ה-NLP, אם נרצה ליצור כימיה עם אדם זר, נוכל להתאים את התקשורת הבלתי מילולית שלנו לשלו. מה שהם לא יודעים הוא מהי תוצאת הלוואי של ההתאמה הזו.

התאמה לא מוגזמת של שפת הגוף שלנו לזו של אדם אחר, גורמת למוח שלנו להסתנכרן עם זה שלו. אחרי הכל, אנחנו משתמשים באותה שפה (מילולית ובלתי מילולית) כדי לשדר את אותה הכוונה ולכן הוא מבין אותנו יותר.

יחד עם זאת, ההתאמה הזו גם מביאה אותנו להבין את העולם הפנימי שלו (כפי שמשתקף בשפת הגוף שלו) הרבה יותר. בצורה הזו, אנחנו יוצרים כימיה עמוקה יותר שמתאפיינת בזרימת שיחה חלקה הרבה יותר.

2. לחזק את הדומיננטיות – רוב האנשים היו רוצים להיות יותר מורגשים בחברה ולשדר ביטחון עצמי ואמונה עצמית. על פי מחקרם של קרניי ושות' מאוניברסיטת קולומביה ב-2010 מסתבר שסיגול התנהגות דומיננטית מעצימה את הפרשת הטסטוסטרון בגוף.

לכן, אם נרצה להרגיש יותר דומיננטיים נוכל לסגל את ההתנהגות הבאה:

3. לחזק את הנחישות שלך – פרידמן ואליוט במחקרם מ-2008 מצאו שאנשים ששילבו את ידיהם בזמן ניסיון לפתור חידות התמידו פי 2 מאנשים שלא והובילו (בצורה מפתיעה) להרבה יותר הצלחה בפתרון חידות אלה.

אין פה מה להוסיף. רוצה להכפיל את הנחישות? שילוב ידיים.

4. להכפיל את כוח הרצון – האנג ולאברו גילו במחקרם מ-2011 כי כיווץ שרירים עוזר לנו להתגבר יותר בקלות על כאב, להתנגד לרעב, לצרוך תרופות לא טעימות ולהקשיב למידע שלא נעים לנו להקשיב לו.

לכן, אם בא לך להתגבר על פיתויים ולחזק את כוח הרצון שלך לבצע דברים שרצית לעשות אבל דחית עד עכשיו, אני ממליץ לך לנסות לכווץ את השרירים. למי ששאל, זה בדיוק כמו "לעשות שריר" של פוזה ביד רק שזה לא חייב להיות בשריר הזרוע.

זהו לבינתיים. עכשיו, מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה: האם יש לך טריקים נוספים שעוזרים לך להגיע לתוצאות טובות יותר על ידי שימוש בשפת הגוף?

שבוע מעולה,
ליאור

העניין הוא שרוב האנשים לא יודעים מה הם רוצים. רובנו לא שולט בעובדות. לא בוחן דברים לפי ההיגיון הבריא. מעדיף לתת לאדם אחר ללעוס עבורו מידע ולהעביר אותו ישר לפה שלו. רובנו רוצה שמישהו אחר יעשה את העבודה וישתיל לנו בראש את השינוי.

לא רוצים לקחת אחריות. לא רוצים ליפול. רוצים קיצור דרך אל החיים הטובים. אל הידע. אל ההערכה. אל הכסף. לא מוכנים לעבוד בשביל זה. ממלאים לוטו, טוטו וחארטו. ולא קולטים דבר אחד חשוב: הסיבה שכל כך קל להשפיע עלינו היא הנוחות.

נוח לנו. הכל זמין בקצות האצבעות. אנחנו מעדיפים לחסוך זמן. ולא יודעים באמת למה. את הזמן שחסכנו אנחנו מבזבזים על שטויות. שינוי הוא ערנות. שינוי הוא בחירה. ללכת עם עיניים פתוחות זו לפעמים משימה לא נוחה.

כדי שלא יהיה אפשר לשכנע אותנו בקלות, אנחנו חייבים להישאר עם עיניים פקוחות. כדי לצאת מרצון לכיוון ההצלחה שלנו, אנחנו חייבים להישאר עם עיניים פקוחות. אף אחד לא יעשה את העבודה עבורנו. ואפילו שלפעמים אחריות אישית זה לא נוח.

מה עשית היום כדי להגיע אל המטרות שלך?

יום מעולה לכולם,
ליאור

בשבוע שעבר חשפתי ביטוי עצמתי שיכול להכפיל את יכולת השכנוע שלך. השבוע, רציתי להמשיך את המסע שלנו להפוך ליותר כריזמטיים ומצליחים. הרי אחרי הכל, איזו סיבה אחרת יש לקריאת בלוג שעוסק בשיפור היכולות האישיות שלך?

מלך האנשים

הוא הסתובב שם במשך שעות. כמו פרפר עבר מקבוצה לקבוצה. ובכל קבוצה שאליה הגיע, נדמה היא שהוא מכיר את כולם. יודע עליהם הכל. מתעניין. זוכר כל פרט שאי פעם סיפרו לו. מפתח כל נושא שיחה שהעלו לעברו.

היינו יכולים לחשוב שהוא מזייף את זה. לא יכול להיות שבאמת אכפת לו מכולם. אבל משהו בדרך שבה עשה את זה… פשוט גרם להם לחבב אותו אפילו יותר. כשעזב את הקבוצה כדי לדבר עם קבוצת אנשים אחרת, היה אפשר לראות את זה בעיניים שלהם.

בשנייה שעזב, הם הרגישו. כמו בהילוך איטי, המבטים שלהם נפרדו ממנו כאילו לא רוצים שילך. געגוע קטן. כמו שאנחנו מרגישים לאדם שאנחנו מאוהבים בו. קנאה קטנה. אחרי הכל, לו היה את עצמו לתמיד והם קיבלו רק טעימה. טעימה שמשאירה טעם של עוד.

למה בכלל חשוב לזכור?

לפי 3 שבועות התחלתי לספר קצת על המסע האישי שלי בעקבות סוד הכריזמה והזיכרון של האנשים המצליחים באמת. אז, סיפרתי על שיטה שתעזור לך לפתח את היכולת לגרום לאנשים להקשיב לך בעיניים פעורות, היום רציתי לגעת ברכיב נוסף הדרוש להצלחה.

הזיכרון שלנו הוא כלי עצמתי מעין כמוהו. כמובן שהוא חשוב לתפקוד היום יומי או לביצוע קניות בסופר בצורה מוצלחת ועם זאת, אני מדבר דווקא על השימוש שלו כדי לשפר את היכולות החברתיות שלנו. ושם הוא חשוב מאוד.

אין שום דבר שגורם לנו להרגיש יותר חשובים מכך שאנשים זוכרים אותנו.

כל אדם עושה משהו. לכל אחד מאיתנו יש שאיפות, בעיות והצלחות. אם תרמנו את המידע הזה לאדם אחר, כנראה שישנה סיבה. כנראה שהוא היה אמור לדעת את זה. ואם הוא יזכור את זה, אנחנו נדע שהוא עשה מאמץ. היינו חשובים לו.

אם זה כל כך חשוב לנו, כנראה שזה חשוב גם לאחרים. במקום מסוים, גלוי או חבוי, אנחנו מודעים לכך. עם זאת, רובנו באמת מנסה לזכור את הפרטים האלה ופשוט לא מצליח. ואז אנחנו נשארים עם שאלת השאלות: איך לזכור כל אדם וכל פרט שהוא מספר לנו?

איך לזכור כל אדם וכל דבר שהוא מספר לנו?

כדי לזכור לזכור כל אדם וכל דבר שהוא מספר לנו נרצה לשלב את 2 השיטות הבאות:

1. לשייך שם לפנים – כדי לזכור אדם, עלינו קודם כל לשייך את שמו של האדם לפניו. אנחנו זוכרים את השמות של רוב האנשים אליהם אנחנו נחשפים לאורך זמן. עם זאת, כאשר רוב האנשים פוגשים אדם פעם אחת, הם בדרך כלל יזכרו או את שמו או את הפנים שלו.

הדרך היעילה ביותר שאני מצאתי היא יצירת חפיפה חושית (סינסטזיה). חפיפה חושית היא המצב שבו אנו משתמשים בשני חושים או יותר בו זמנית. החפיפה החושית צורבת בזיכרוננו חוויה מלאה יותר ומעגנת בין המראה לשם.

הדרך לעשות את זה היא פשוטה וקלה ליישום בכל מצב חברתי. ראשית, עלינו לזכור את שמו למספר שניות ולשים לב לפרטי פנים ייחודיים. לאחר מכן כאשר נדבר איתו, נמצא כל דרך אפשרית להגיד את שמו בתוך המשפט תוך כדי שאנחנו מסתכלים עליו.

דוגמאות לשימוש כאלו יכולים להיות:

א. להוסיף את שמם בכל פניה ישירה אליהם: "מה דעתך על זה, שמואל?"

ב. להפוך אותם לחלק מהכלל: "כמו שרוב האנשים, ובטח גם את נחמה, חושבים…".

ג. להפוך אותם לחלק מקבוצת הטובים: "אנשים מבריקים, כמו עמנואל, שמים לב…"

2. היכל הזיכרון – אחרי שלמדנו איך לזכור את הפנים, אנו זקוקים לדרך יעילה שתעזור לנו  

לזכור גם את מה שהם סיפרו לנו לפעם הבאה. הבעיה מתחילה מכך שבצורה מודעת אנחנו מסוגלים להתמקד ב-7 יחידות מידע (פלוס מינוס 2 בערך).

לכן, אנו נרצה לדעת איך להטמין את המידע בתת המודע שלנו. כדי לעשות זאת, אנחנו נשתמש בתהליך שנקרא היכל הזיכרון. היכל הזיכרון הוא דרך המשלבת את שני חצאי המוח שלנו (היצירתי והטכני) לצריבת זיכרון טובה יותר.

כך נבצע את התהליך:

בשלב הראשון, נחשוב על מקום שבו הלכנו פעמים רבות ואנחנו מסוגלים לזכור אותו בקלות ובצורה חדה. זו יכולה להיות הדירה שלנו, הבית שגדלנו בו, הדרך למקום כלשהו וכן הלאה. כל עוד קל לנו לזכור אותו, זה בהחלט מספיק וטוב.

בשלב השני, אנחנו נדמיין שאנחנו הולכים במסלול בתוך היכל הזיכרון הזה. לאורך המסלול נמקם את כל המידע שאנחנו רוצים לזכור בצורה אסוציאטיבית ומוזרה. הסיבה לכך היא פשוטה – המוח זוכר דברים מוזרים בצורה טובה יותר מאת השגרתיים.

לדוגמא, נניח שאנחנו נפגשים עם בחורה בשם אביגיל ורוצים לזכור כי היא מאמנת אישית לבכירים שגרה בקריית שמונה ויש לה 3 ילדים: אבי בן 13, נועם בת 9 ושי בן 6. נניח גם שהיכל הזיכרון שלנו הוא הדירה שלנו.

נדמיין שבאמצע הסלון נמצאת אביגיל (הלבושה בחליפה ועניבה) בתוך מכונית קטנה. בזמן שאנחנו הולכים (בדמיון) מסביב לרכב, אנחנו רואים שבמושב האחורי יושבים 3 ילדים. הימנית היא בינונית בגובה וכתוב לה על החולצה "9 נועם" (כמו אצל שחקני כדורגל).

האמצעי הוא הגבוה מהשלישייה וכתוב לו על החולצה "13 אבי". הוא מחזיק ביד קערית שמלאה בסוכריות לזריקה בבר מצווה (אלה מהטופי שנתקעות בשיניים). השמאלי הוא הנמוך משלושתם וכתוב לו על החולצה "6 שי" ויש לו מתנה ביד (שי=מתנה).

אחרי שנעשה סיבוב מסביב לרכב שנמצא בסלון הדמיוני שלנו נפתח את העיניים ונבצע שבירת תבנית. כלומר, נעשה משהו שלא קשור לזה ויסיח את דעתנו. כמו למשל לקום, למזוג לעצמנו כוס מים ולשתות.

שבירת התבנית מתפקדת כמעין סימן לתת המודע שלנו לבצע את העבודה. כן, אני יודע שזה נשמע מאוד פשוט ואני יודע גם שזה לוקח מעט זמן. עם זאת, התהליך הוא מאוד עצמתי. ואני מזמין אותך לבדוק את זה עכשיו ולדווח פה למטה.

זהו לבינתיים. עכשיו, מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?

שבוע מעולה,
ליאור

כמות הלייקים בפייסבוק לא אומרת כלום על הסטטוס, המוצר, השירות או האתר שלנו. זה רק מעיד על העובדה שרוצים שנדע שהם מפרגנים לנו. זה נעים, זה נחמד ובינינו… זה גם אומר משהו על כמות האנשים שרוצים שנדע שהם תומכים בנו.

יש המון אנשים שקוראים את מה שכתבנו. יש המון אנשים שזה מעניין אותם. וחלקם, למרות שהם מזדהים איתנו ואפילו מכבדים אותנו מאוד פשוט לא יעשו לייק, ישתפו או יגיבו. לא כי הם רעים. אלא כי הם קראו הבינו ומוכנים להמשיך הלאה לדבר הבא. כמו דבורים.

אבל.

גם אם כתבת משהו ונדמה לך שאף אחד לא קרא, רצוי להמשיך. אין לך מושג אף פעם למי זה יגיע. מי יקרא את זה. את מי זה יתפוס בשניה שהכי היה צריך את זה. אחרי הכל, יש לך קוראי סתרים. והם צריכים את זה.

הלייק הוא לא העניין פה. האדם הוא העניין. מספיק אדם אחד שיקרא את הדבר שאותו שיתפת. גם אם זה הדבר השטותי ביותר בעולם שהעלה חיוך על פניו. לפעמים זה כל מה שהוא היה צריך באמת. הערך של חיוך הוא לעתים יקר מכל כסף.

במקום לחשוב על כמות הלייקים, מה דעתך לחשוב על סוג הערך שבא לך לתרום היום לאנשים שלך?

יום מעולה לכולם,
ליאור