גמישות טבעית

היי לכולם,

השבוע, ואני לא יודע אם אתם מודעים לכך או שעדיין לא, הייתי אמור להופיע באחת מתוכניות הבוקר כאורח ולדבר על NLP. התכוננתי לראיון כל הערב הקודם, גיהצתי חולצה אלגנטית ומכנסיים תואמות והלכתי לישון מוקדם בכדי לקום מוקדם, לשתות קפה, להתאפס, להתארגן ולצאת מהבית עם מרווח ביטחון של כמעט שעה למקרה שיהיו פקקים.

ביום שלאחר מכן בדיוק כמו שתכננתי קמתי בבוקר בזמן, הכנתי את הקפה, התאפסתי, התארגנתי ויצאתי מהבית בדיוק בזמן שתכננתי. שנכנסתי לרכב ופתחתי את הרדיו על גלגל"צ, שמעתי את השדרנית מדווחת על פקק בן שעה שמחכה לי ליד נתניה. ככל שעבר הזמן והתקדמתי בדרך, בניגוד למה שציפיתי, הפקק רק הפך להיות יותר גדול ו"הדביק" את הכבישים הסמוכים בעומסי תנועה דומים. לאנשי ההפקה המקסימים (שהיו איתי על הקו בטלפון רוב הזמן) ולי, היה ברור שבקצב הזה, אני אולי אספיק לתוכנית הצהריים במקום לתוכנית הבוקר.

גמישות הלכה למעשה

בתחילת קורסי ה-NLP שאנחנו מעבירים, כמו שאתם כבר יודעים, אנחנו מעבירים את 21 הנחות היסוד של התחום הנדרשות בכדי להשתמש בכלים ובצורת העבודה בצורה אפקטיבית. אחת מאותן הנחות יסוד עוסקת במידה שבה הגמישות שלנו בסיטואציה משפיעה על היכולת שלנו ליצור יותר השפעה. ביחד עם זאת, בכדי להבין על איזו גמישות מדובר, אנחנו נרצה לעשות 2 דברים: להגדיר מהי גמישות ולעצור שנייה ולחשוב על דימוי לגמישות שבאמת ישרת את המטרה שלנו.

גמישות ב-NLP היא היכולת להגיב ביותר מצורה אחת בהתאם למשהו שקורה. הגמישות שלנו משתפרת ככל שיש לנו יותר כלים, ככל שאנחנו מחדדים את המיומנות ואת היכולת לזהות את הכלי המתאים וככל שאנחנו מפתחים את המיומנות להשתמש בכלים בצורה זורמת (אם אחד לא עושה את העבודה, ישר לעבור לבא). הגמישות של ה-NLP היא למעשה מה שהופך אותה לשיטה כל כך יעילה לתקשורת ושינוי, אפילו כשמשתמשים בה בתוך תחומים אחרים.

מכיוון שתת המודע שלנו והמודע שלנו מתקשרים דרך דימויים חשוב יהיה לנו למצוא את הדימוי שישרת אותנו הכי טוב בכדי להטמיע בעצמנו את הגמישות שאנחנו כל כך חושקים בה. לצורך העניין, גבעול של דשא היה יכול להיות גמיש מספיק ועם זאת, לי אישית יש בעיה עם גמישות של צמחים בדיוק מהסיבה שהם אכן יכולים לעמוד ברוחות חזקות ומצד שני הם יכולים להגיע לנקודה שבה נשברים ולכן, אם אנחנו רוצים להגיע לגמישות גבוהה יותר, עלינו למצוא דימוי טוב יותר.

לזרום או להתגמש

אם נחזור ביחד לפקק שבו ישבתי, בדרך לתוכנית, צופה בשעה המתקדמת ומדבר עם נציגות ההפקה לפרקים הייתי צריך לחשוב איך להגיב. הרי לזעום על הפקק לא היה משרת אותי, לקלל את נהג המשאית שנתקע גם לא במיוחד, וגם מזג האוויר הגשום לא היה משתפר אם הייתי זעוף בעצמי. בדיוק כשהרהרתי לעצמי בנושא צופה בגשם מטפטף על חלונות המכונית, הגעתי למסקנה מעניינת – כשצריך להגיב, אולי עדיף פשוט להתנהג כמו מים.

אם תחשבו על מים תגלו שהם יסוד מאוד מעניין. הם נמצאים בכל מה שחי על פני כדור הארץ וגם בטבע, תמיד שואפים להתקדם ולחלחל. אם תרצו לעבור בתוך מים, יהיה לכם הרבה יותר קל ככל שתכנסו אליו בצורה רכה ואיטית יותר ותנועו בו תוך הפעלת מינימום כוח ותנועות ארוכות. כאשר מים נתקלים במכשול, הם תמיד מוצאים את דרכם:

אם המכשול הוא נמוך יחסית, המים פשוט יזרמו מעליו. אם המכשול הוא גבוה וצר, המים יזרמו סביבו וימשיכו הלאה. אם המכשול הוא גבוה ורחב המים יזרמו כלפיו בגלים ועם הזמן או שיחלחלו תחתיו או שייצרו מערות קטנות שדרכן הם יכולים לעבור דרכו.

מה שמעניין הוא שדווקא עם הדימוי של המים עשויות להגיע תובנות מאוד מעניינות על היכולת שלנו להגיב לסיטואציות, אפילו אם נראה שאין להן פיתרון, כמו פקק אימתני. במקרה שלי, לא היה יותר מדי שיכולתי לעשות למעט להסביר את הסיטואציה ולקבוע מחדש ביום שלישי הקרוב בבוקר (בין 8 וחצי ותשע מתי שהוא).

ואותי מסקרן, עכשיו, כשיש לכם דימוי חדש, איך תוכלו להגיב אחרת בסיטואציות?

סוף שבוע מעולה וחג חנוכה מואר במיוחד

ליאור

נ.ב. תקופת ההרשמה המוקדמת (המקנה לכם הנחה משמעותית לקורס ההכשרה לעיסוק ב-NLP) מסתיימת ביום שני הקרוב, ה-1 לדצמבר. אם הנחה של 600 שקלים בתשלום בצ'קים או אשראי או הנחה של 1,000 שקלים בתשלום במזומן לא מעניינות אתכם, צרו איתי קשר רק כשיהיה מאוחר מדי. אם אתם עדיין רוצים ליהנות מההנחה, צרו איתי קשר עכשיו במייל חוזר, עמוד יצירת קשר ואפילו טלפונית למספר הטלפון הסלולארי שלי (054-5242228).

מה בין צדיק לקוף – חלק ב'

היי לכולם,

בפוסט הקודם דיברנו על הסיבות שבגללן דווקא אנשי המקצוע אמורים להיות מודעים לחשיבות של תמחור עצמי ונקיבה במחיר העצמי. כמו שהבטחתי, הפוסט היום יעסוק בדרכים שבהן תוכלו לפרק את הפחד מקבלה, מעבר לשיטות ה-NLP הסטאנדרטיות, שמונע מכם להרוויח את סכום הכסף שמגיע לכם על נתינתכם לאחרים.

אז קודם כל, לפני שנתחיל, רציתי לפתוח בכמה מילים מרגיעות – זה בסדר. אם אתם אנשי מקצוע ועדיין לא מרגישים בנוח לקחת כסף על שירותיכם, זה לא הופך אתכם לאנשים לא נחמדים או לפחות מוכשרים. כל מה שזה אומר הוא, שכרגע אתם מונעים מעצמכם מסיבה כזו או אחרת לקבל. וזה בסדר, כי אנחנו לא חייבים בהכרח להמשיך לעשות משהו רק כי היינו רגילים לעשות זאת.

לצאת לדרך חדשה

בכדי להתחיל את השינוי שאנחנו מעוניינים לעבור, כמטפלים שרוצים לשחרר את יכולת הקבלה שלנו וכמו כן גם לשלם את החשבונות יותר בקלות, אנחנו נרצה להתחיל בשינוי חשיבתי קל. אני מזמין אתכם לחשוב על עצמכם בגיל 6, ידעתם כבר לדבר ללכת ולתפקד ובקרוב אתם מתחילים את כיתה א'. עם זאת, אתם לא מנסים לנהוג כשאתם בני 6, וזה הגיוני – ילד בן 6 לא אמור לדעת לנהוג ולכן אין טעם בכלל לנסות. עכשיו קחו את מכונת הזמן שלכם וסעו קדימה, הישר אל שיעור הנהיגה הראשון, לאחר שנים שבהן לא ידעתם או חשבתם בכלל שאתם מסוגלים לנהוג.

שיעור הנהיגה הראשון (או לפחות כך זה היה אצלי) הוא שילוב בין מתח עצום, לסקרנות המתלווה ללמידת משהו חדש שישנה את הדרך שבה אתם רואים את העולם. אתם עושים משהו חדש וכנראה שבהתחלה לפחות, אתם עומדים לעשות את זה בצורה לא מדהימה. למרבה הפלא, אף אחד גם לא מצפה מכם לנהוג בשיעור הראשון בצורה מדהימה – מתחילים קודם בללמוד את הבסיס ומתאמנים בו שוב ושוב עד שנהיים טובים, עוברים טסט ומצטרפים לאוכלוסיה חדשה, בוגרת, שמסוגלת להגיע למקומות אחרים מבלי להיות תלויים בתחבורה ציבורית.

במילים אחרות, אם ניזכר בהדרגה, נוכל לראות כי כל החיים שלנו מורכבים מלמידת יכולות שלא היו לנו פעם כך שלרוב, בצורה לא מודעת, בכדי ללמוד משהו חדש, אנחנו מניחים כי מי שהיינו לא חייב להכתיב את מי שאנחנו עוד יכולים להיות. עקרון זה, הוא עיקרון בסיס בעבודה עם אנשים המסתמך על ההבנה שאנחנו יותר מסך כל התכונות או הניסיון שלנו ומהווים גם את היכולות והדברים שאנחנו מסוגלים לעשות (ונעשה כמובן).

עכשיו, מכיוון ששינוי חייב להגיע קודם כל מבפנים, אנחנו צריכים להבין איך לבצע שינוי פנימי שיגרור התנהגות חיצונית בהתאם ובגלל זה אנחנו צריכים להפנים עקרון נוסף שאני אוהב לקרוא לו עיקרון ההדדיות. עקרון ההדדיות אומר שאנחנו מלמדים (בצורה מודעת או לא) אחרים איך להתייחס אלינו. אנשים לומדים בדרך כלל מתוך העתקה של התנהגות שהם חוו וכשהם רואים איך אנחנו מתייחסים לעצמנו הם מחקים אותנו ומתייחסים אלינו באותה צורה.

שיפור בערך

מכיוון שעיקרון ההדדיות חל על כולנו כל הזמן ואנחנו כן מעוניינים לשפר את הביטחון העצמי שלנו ואת ההערכה של אחרים אותנו, בכדי לשפר את היכולת המקצועית שלנו, אנחנו נרצה להתחיל בהכרה בערך שלנו ולצורך כך נצטרך קודם כל לדעת מהו הערך שלנו.

בכדי להעריך את הערך שלנו, נוכל לבצע את התרגיל הבא:

שבו מול דף ריק ותחשבו על הדרך שבה אתם מתמחרים אתכם. הערך העצמי, או המחיר שלכם, מורכב משקלול של כמה גורמים לוגיסטיים, כמו עלות נסיעות, חומרים שאתם אולי צריכים לצורך העבודה וממספר גורמים קצת פחות מוחשיים כמו הערכה כללית של שווי השינוי ללקוח.

התמחור שלכם יכול להיות שעתי (כלומר, כל שעה שעוברת או לפחות חלק ממנה מתומחר כיחידה), פגישתי (כלומר, לא משנה מהו אורכה של פגישה, לכל פגישה יש מחיר אחיד) או לפי תוצאה (אתם והלקוח מגיעים לתמחור של פיתרון הבעיה שלו). שימו לב לכך שחייב להיות איזון – אתם חייבים לכסות לפחות את ההוצאות שנגרמות לכם מהעבודה וגם להרוויח סכום מסוים שאתם מרגישים שלמים איתו, מעבר לכיסוי ההוצאות.

בכדי לתת קנה מידה, מורה פרטי בן 17 שעושה שיעורים פרטיים במתמטיקה עשוי לקחת 200 שקלים לשעה וחלקכם יוצרים שינוי שהוא לא פחות משמעותי מלימוד מתמטיקה, כך שלקחת פחות מכך זה לא משתלם. עוד נקודה שחשוב לשים אליה לב היא שצריך להיזהר גם לא להגזים ולא לקחת מחיר שאף אחד לא יהיה מוכן לשלם. ההצעה שלי היא שעל אותו הדף הריק שמולכם, תירשמו 3 דרגות של מחירים- המחיר הנוכחי שאתם הולכים לקחת מעכשיו, מחיר מעט יותר גבוה ולידו לרשום מה צריך לקרות בכדי שתרגישו בנוח עם העלאה זו (אם נניח טיפלתם ב-X אנשים ואתם מרגישים יותר בטוחים לגבות יותר כסף) ומחיר מעט יותר גבוה אפילו ממנו שלידו תרשמו מה עוד תצטרכו לעשות בכדי להרגיש בנוח עם ההעלאה הזו.

בשלב הבא, אנחנו צריכים להביא את עצמנו להרגיש שלמים עם המחיר הנוכחי אותו אנו מתכוונים לקחת. דמיינו את עצמכם יושבים מול לקוח או מדברים איתו טלפונית וכשהוא שואל אתכם את המחיר שלכם, ענו בקול (לא בדמיון) את התשובה לשאלה. שימו לב לדרך שבה עניתם את התשובה – האם אתם הייתם מאמינים לכם שזה המחיר שלכם או שאם הייתם הלקוח הייתם מתחילים להתמקח בכדי להוריד אותו?

עכשיו, אחרי שביצעתם את התרגיל בדמיון שלכם, יש לכם קנה מידה מסוים לדעת עד כמה אתם מסוגלים לנקוב בערך החדש שלכם. כמו שאמרנו מקודם, התמקצעות מביאה אותנו להיות טובים במשהו ולכן אם נרצה להרגיש בנוח עם קבלת הסכום החדש, אנחנו נצטרך לתרגל לנקוב בו כששואלים אותנו, בהתחלה בדמיון ולאחר מכן גם במציאות. כמו שתראו במקרים רבים, תרגול של פעולות חיוביות בראשכם, יחזקו פעילות שנעשית בכיוון התוצאה שלכם.

ואותי מסקרן לדעת, איך נשמע לכם לראות את עצמכם מרגישים טוב עם קבלת הערך שלכם, עכשיו כשאתם מדמיינים את זה?

סוף שבוע מעולה

ליאור

נ.ב. היום נפתחת תקופת ההרשמה המוקדמת המקנה לכם הנחה משמעותית לקורס ההכשרה לעיסוק ב-NLP (קורס הפראקטישנר) שנפתח ב-1 לדצמבר. אם גם אתם רוצים ליהנות מהנחה של 600 שקלים בתשלום בצ'קים או אשראי או מהנחה של 1,000 שקלים בתשלום במזומן, הירשמו עכשיו על ידי יצירת קשר דרך מייל חוזר, עמוד יצירת קשר ואפילו טלפונית למספר הטלפון הסלולארי שלי (054-5242228).

מה בין צדיק לקוף – חלק א'

היי לכולם,

לפני הפוסט היום רציתי, בגלל שזה חשוב, להביא את ההודעה שבדרך כלל אני כותב ב-נ.ב. בגלל שיש אנשים שאחר כך יתלוננו שהם שוב פספסו את הנחת ההרשמה המוקדמת על קורס ההכשרה לשימוש בכלי ה-NLP שמתחיל ב-13 לאוקטובר, שתקל עליהם להירשם לקורס. אז כדי שכולכם תוכלו לחסוך כמה מאות שקלים, רשמו לפניכם:

מחר (יום ג' ה-7 לאוקטובר) הוא היום האחרון להנחת ההרשמה המוקדמת בה תוכלו ליהנות מהנחה של 600 שקלים על תשלום ב-2 צ'קים או תשלומי אשראי, או לחליפין הנחת מזומן של 1,000 שקלים על תשלום אחד במזומן. בכדי לעשות זאת, שילחו מייל חוזר, הודעה בעמוד יצירת הקשר או לחליפין צרו עמי קשר ישירות למספר הסלולארי שלי 054-5242-228.

איך צדים קוף?

לפני תקופה די ארוכה שמעתי סיפור שכבר התגלגל לאוזניי בכמה גלגולים העוסק בדרך בה היו צדים קופים באפריקה מבלי להכאיב להם יותר מדי, והסיפור הולך כך – ציידי הקופים היו מזהים מקום בו קופים היו מחפשים את האוכל שלהם, חופרים בו בור לא עמוק מדי, שמים בו תפוחים ועליו שמים קרש שבו חור בגודל של תפוח. הקוף, שהריח את הפירות לא יכול היה להתאפק ובגלל תשוקתו הרבה לאכול את התפוח ניגש ותפס לו תפוח מבעד לקרש העץ אך לא יכול היה לחלץ אותה, עכשיו משתפס את התפוח. בשלב הזה, יוצאים הציידים ותופסים את הקוף שמרוב תשוקתו לפרי, לא מסוגל לעזוב אותו אפילו שיודע שייתפס ואפילו שיודע שהוא לא מסוגל לחלץ אותו מבעד לקרש.

במקומות רבים כיום, ניתן לשמוע אנשים שמדברים על כך שחונכו להתרגל למועט ושזהו סימן לצניעות וענווה. על אף שזוהי צורת חשיבה די מקובלת, ניתן לראות אותה ברבדים שונים אצל אנשים שונים ולאחרונה אני נתקל בה שוב ושוב אצל אנשים העוסקים בטיפול ולא מרגישים בנוח לבקש שכר על עבודתם.

כאשר אדם מרגיל את עצמו לעשות משהו הוא למעשה מתרגל את עצמו בצורת החשיבה הזו ובדיוק בצורה הזו אדם שמרגיל את עצמו למועט למעשה מתרגל צורת חשיבה המביאה אותו למנוע מעצמו את אחד המשאבים החשובים ביכולת שלנו לתפקד בסביבה חברתית. בכדי לתפקד בסביבה חברתית, אנו צריכים לעשות 2 דברים – קבלה ונתינה.

לרבים מהאנשים העוסקים בטיפול יש נטייה מאוד חזקה לתת מעצמם. מטפלים, מאמנים, פסיכולוגים ודומיהם עוזרים לאנשים תוך התמסרות והתחייבות לתהליך הטיפול והתמסרות מלאה שלהם ושל משאביהם הפנימיים לתוכו. אין שום דבר, וגם אני מודה בכך בפה מלא, שיותר מספק מלראות את פניו של אדם שהגיע מתוך מצוקה נפשית ועבר הנחיה כזו או אחרת שפתרה את בעיותיו, את האושר בעיניו ואת השלמות שבקולו.

על אף היותם אנשי מקצוע מעולים, רבים מאותם אנשים, הנותנים מעצמם וברצון, מתקשים לקבל הערכה חוזרת ונוטים לבטלה מתוך מחשבה כי הרי האדם שמולם ביצע את העבודה הפנימית ולכן הם עצמם היוו תפקיד פחות חשוב. והם טועים.

מלכודת ההצלחה של הנתינה

תפקידם של אנשי המקצוע העוזרים לאחרים להתגבר על המכשולים בחייהם הוא אמנם לעזור להם להתגבר על אותם מכשולים, אך עליהם קודם כל להתגבר על המכשול העצמי שלהם – הפחד מקבלה. עכשיו עשויים לבוא אלו שמדקדקים בקטנות ולשאול – "אם הם עושים את העבודה שלהם, איפה הם מכשילים את עצמם?"

לשאלה הזו, כמו שאני רואה זאת, ישנן 3 תשובות עיקריות:

1. אנוכיות כפולה ומכופלת – כולנו אנוכיים ודואגים קודם כל לכך שאנחנו נרגיש טוב עם עצמנו. אפילו אותם אנשי מקצוע, ששמים את טובתם של לקוחותיהם לפני עצמם עדיין עושים זאת מכיוון שהתנהגות זאת מספקת אותם. כאשר אדם מונע מעצמו לקבל תמורה למה שהוא עושה, הוא למעשה מונע מהאדם שמולו לתת ובכך להרגיש סיפוק עצמי. אותם אנשי מקצוע, שמרגישים לא בנוח לדרוש תשלום על שירותיהם, פשוט אינם מאפשרים לאחרים לתת מעצמם גם הם ובכך, למרות שעל פניו זה נראה כאילו שבטווח הקצר הם עזרו ללקוחות שלהם, בטווח הארוך הם למעשה פוגעים בלקוחותיהם ובכך גם בסיפוק שלהם מהעבודה.

2. פגיעה בביטחון העצמי – השכר שלנו הוא הדרך בה החברה מעריכה את היכולות שלנו ואת היכולת שלנו להשתמש בהן בצורה יעילה בכסף. מבלי להיכנס יותר מדי לפילוסופיה של כלכלה, כסף כשלעצמו הוא רק אמצעי חליפין המאפשר לנו להשוות בין כל מני דברים שאי אפשר להשוות ביניהם אחרת. אם אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה הזו, חוסר היכולת שלנו לנקוב במחיר של השירות אותו אנו נותנים או לחליפין היסוס בנקיבת ערך השירות הינה אינדיקציה שלנו עבור עצמנו לחוסר היכולת.

3. תרגול שלילי – כאשר אנו עושים דבר מה שוב ושוב הוא הופך להיות הרגל ובהדרגה לטבע שני המכתיב לנו את פעולותינו האוטומטיות. תרגול ההססנות בנקיבת הערך העצמי אינה מעידה רק לאדם השני כי אנו איננו בטוחים בעצמנו אלא גם מהווה חיזוק חוסר הביטחון העצמי שלנו.

למרות הפחד או הרתיעה מקבלה שאותם אנשי מקצוע מקבעים בעצמם שוב ושוב, קיימות מספר דרכים לפרק פחד זה, מעבר לטכניקות NLP מוכרות כמו תבנית "פירוק הפחד המהיר" שתוך 5 דקות מפרקת כל פוביה, הנלמדות בקורסים שלנו. בכדי לא להעמיס פוסט שגם ככה כבר לא קצר, נשאיר זאת לפעם הבאה.

המשך חג סוכות מעולה

ליאור

כיצד לצמוח מתוך הבלבול?

שלום חברים,

בכל מקום בזמן האחרון אני נתקל במיתון. "אז מה מיוחד בזה?" ישאל אותי חלקכם. "הרי כולנו יודעים כי יש מיתון כרגע" יחשבו אחרים ואני מדבר על מיתון מסוג אחר.

המיתון שאני מדבר עליו הוא מיתון של רעיונות. אנחנו מופצצים היום מכל זווית ברעיונות חדשים, חלקם ישנים המחופשים לחדשים, חלקם חדשים וחלקם נראים מדהים על הדף. המיתון הכלכלי נוטה לפתוח לאנשים את הראש לרעיונות חדשים, כי בינינו, מי לא היה רוצה משהו שקצת יסיח אותנו מחיי היום יום ובאותה הזדמנות יכניס ערך חדש לתוכן? ועם כל כך הרבה היצע, אנחנו מרגישים בלבול, הרי הכול מבריק ונוצץ, איך נדע במה לבחור?

כשאני חושב על הנושא הזה, אני נזכר בסיפור ילדים משעשע שפעם כתבתי, על הנמלה שגדלה. הנה הוא לפניכם, מילה במילה:

הנמלה שגדלה

היה הייתה פעם נמלה, שגדלה. זה לא היה מפריע לה, לו הייתה יודעת מה לעשות עם מצבה החדש. מתוך רגע של החלטיות, החליטה לצאת למסע שבו תמצא, מה לעשות פתאום עם המצב האומלל – מה שפעם נראה כמו עמודים גדולים, התגלה ככסא, ומה עושים עם כסא כשאין לך ישבן בכלל?

מבולבלת, הלכה הנמלה הלוך ושוב, כי זה עזר לה לחשוב – מה בדיוק אפשר לעשות? ומה זה בכלל צריך להיות? היא חשבה איך להבין את העולם החדש שלעיניה נגלה, שכל העולם שפעם הכירה, היה צר כעולם נמלה. ואז היא הריחה, כי זה מה שנמלים עושות, ריח חדש ומפתיע מאוד.

הסתכלה ימינה, הסתכלה שמאלה ואין הסבר למקורו של הריח. בחנה למעלה, התבוננה למטה וגילתה להפתעתה – נמלה. הנמלה שגדלה הסתכלה במבט בוחן על הנמלה הקטנה, הרימה אותה בעדינות אל מול עיניה וראתה משהו זעיר, שדומה משום מה למשהו שהיא מכירה. פתאום נזכרה הנמלה שגדלה במשפחתה ובמקום בו גדלה והתמלאה געגועים שהתחלפו במהירות יחסית לתובנה יוצאת דופן. היא שחררה את הנמלה הקטנה ועקבה אחריה עד שהובילה אותה אל ביתה.

לאחר מספר דקות, שבהן השתחררה קצת מההלם, גילתה בעצם כי קן הנמלים הישן, דומה במידה מסוימת לבית, גם אם לא היה לו דלת. חייכה הנמלה לעצמה והמשיכה לגדול, יודעת כי כל מה שהיה דומה לכל מה שיהיה, הוא פשוט נראה במבט ראשון אחרת – גרסה דומה, מקבילה ופשוט משודרגת.

ואם גם אתם ידידיי, עדיין מבולבלים, עכשיו הוא הזמן למצוא מחדש ולחבר את כל הנקודות, שלפעמים מקרוב נראות רחוקות אך מרחוק – קרובות.

המשך הנאה מסוף השבוע,

ליאור

נ.ב. ההרשמה לסדנת ההתמחות בעיסוק ב-NLP (המאסטר פראקטישנר) החלה בשבוע שעבר. היא מיועדת לכל אדם שכבר נושא תעודת הכשרה לעיסוק (פראקטישנר) ב-NLP ולא משנה באיזה מוסד היא נלמדה. הנחה של 400 שקלים ממחיר הסדנה יינתן לכל מי שנרשם מראש במזומן. פרטים נוספים על הסדנה תוכלו למצוא בעמוד סדנת המאסטר וההרשמה, כמו תמיד, דרך לשונית ההרשמה שבצד ימין באתר, מייל חוזר או שיחת טלפון אליי (054-5242228) שרק תבטיח את מקומכם בסדנה שתשדרג את כליכם ברמה שעוד לא חוויתם.

מבוא לנדל"ן נפשי

היי לכולם,

היום רציתי לדבר איתכם על הבסיס. לפני הכול. לפני כל טכניקות ה-NLP ולפני כל השיטות.

קרה לכם פעם שהגעתם למצב בו הייתם מלאי אנרגיה, מאושרים ובמצב מקסימאלי ליום מכירות, התחלתם עם כמה והלך לא רע בכלל ופתאום קיבלתם "לא" אחד וכל מצב הרוח פשוט נעלם וחזרתם ל"אני הישן" שלכם? האם יש לכם צניחה מדי פעם במצב רוח ולמרות שאתם יודעים שאתם צריכים לצאת מהמצב הזה אתם לא מוצאים את הכוח לצאת משם?

אם מסקרן אתכם לדעת ממה זה נובע ואיך אפשר לטפל בזה אתם מוזמנים להמשיך לקרוא הלאה (וגם אם לא, אתם עדיין מוזמנים להמשיך לקרוא).

הבניין שלכם

לפני שאני אתחיל אני רוצה לתת דימוי שיעזור למקד אותנו:
תארו לעצמכם שחברת בניה רוצה להרים בניין רב קומות. אחרי יציקת היסודות היא מגלה שאין לה מספיק כסף לסיים את הפרויקט אז היא הולכת לחפש מממנים שיעזרו לה. מספר מממנים הסכימו לעזור לה בתנאי אחד. הם רוצים שחברת הבניה תיצור מספר פגמים בתהליך הבניה. מממן א' הוא אינסטלאטור, מבחינתו שבכל שנה בחורף יהיו ליקויים באינסטלציה בכדי שתהיה לו עבודה בעתיד. מממן ב' הוא האיש שדואג לזיפות גגות ולסיוד, מבחינתו בכל חילופי עונות יקראו לו בכדי שיטפל בגג, מממן ג' הוא חשמלאי, מבחינתו שיקראו לו כל הזמן בכדי שיטפלו בבעיות החשמל.

חברת הבניה רוצה להצטייר בתור הכי טובה בשוק אך מצד שני זקוקה לכסף בכדי להרים את הפרויקט ומסכימה לדרישותיהם אך בתנאי אחד – הפגמים יהיו כמעט ולא מורגשים בהתחלה. לאחר שכל הדירות כבר נמכרו, הבהירה חברת הבניה לתושבים שבמקרה ומתעוררות בעיות, יש מספר אנשים שעובדים איתה והם מוכנים לעזור במחיר "מציאה". הדיירים מאושרים שיש להם חברה כל כך טובה שתומכת בהם.

עכשיו, קחו לעצמכם שנייה ותבינו את האנלוגיה. חברת הבניה היא אותה חברה שבה אנחנו חיים; היסודות הם כל אותם תכונות ויכולות שנולדנו איתם; הבניין רב הקומות הוא האמונות שלנו, הערכים שלנו וכל שאר הדפוסים בהם אנחנו חושבים; המממנים הם כל אותם גופים מסחריים שאנחנו למדנו להיות מכורים אליהם; והפגמים הם כל אותן אמונות שיוצרות את תחושת הצורך שלנו (שלפעמים מוצדקת ולפעמים לא) לאותם גופים.

אתם יכולים לעצור עכשיו ולשאול את עצמכם "איך כל מה שהיה כתוב פה עד עכשיו באנלוגיה היפהפייה הזאת (תודה מראש על המחמאה) קשורה לצניחה במצב הרוח שלנו?"

החברה חינכה אותנו לעשות כל מני דברים. רובם לא רעים, חלקם נוצרו בתקופות שעברו להם מזמן, וחלקם נוצרו מתוך מגמה להחזיק את כל התעשיות הללו מתפקדות בכדי שיהיה לאנשים שעובדים בהם עבודה.

רוב האנשים חיים את חייהם בשגרה יומיומית. הם לא מודעים רוב הזמן שיש להם את היכולת לבחור ובגלל זה חלקם גם מוצאים (ומוצאות) את עצמם חוזרים על הטעויות שלהם שוב ושוב ולו רק כי הם חיים באשליה כי זה מה שאנחנו יודעים/ למדנו בבית/ למדנו שאפשר. רק אנשים שמודעים לעובדה שיש אופציה אחרת מסוגלים להביא את עצמם למצב שבו הם בוחרים להשתנות ולקבל תוצאות אחרות.

אז למי שדואג, יש לי בשורה טובה לכולכם:
אם אתם קוראים את הניוזלטר הזה זה כבר סימן ראשוני (לפחות) שאתם יודעים כי מגיע לכם יותר. לא ייתכן שעד עכשיו עברתם כל כך הרבה קורסים והכשרות ועדיין השינוי הוא לא קבוע. אתם יודעים שמשהו בדרך פשוט לא מאפשר לכם להניב את התוצאות בצורה המקסימאלית ואתם מעוניינים לשנות את זה. ועכשיו השאלה הנשאלת היא – אז מה לעשות?

לעשות שיפוצים או לעבור לווילה?

בחלק הראשון, לפני שרצים לבצע שינוי, אנחנו רוצים ללמוד לסמוך על עצמנו מחדש, ולכן עלינו לתגמל את עצמנו בצורה חיובית בכל פעם שאנחנו עושים משהו שאנחנו רוצים לעשות. בכל פעם שאנחנו אומרים לעצמנו לעשות משהו, בין אם קל או קשה, ואנחנו מבצעים זאת, אנו מלמדים את עצמנו לסמוך עלינו ולבטוח בנו, או במילים אחרות, בונים את הביטחון העצמי שלנו.

בחלק השני, עלינו להחליט מהי רמת השינוי – האם אנחנו רוצים לשפץ את הבניין או להרוס אותו ולבנות ווילה. אם אתם רוצים לבנות משהו אתם לא יכולים לבנות אותו על בניין רב קומות. זה פשוט לא יציב ויתמוטט. אתם תאלצו להרוס כמעט עד היסודות ולבנות שם בעצמכם. הפעם בפיקוח עצמכם: אתם מחליטים מאיזה חומרים יבנה הבית, באחריותכם לבנות אותו יציב, ואתם תחליטו למה להתמכר או לא או בעזרת אילו אנשי מקצוע תרצו לבנות אותו.

בחלק השלישי, נרצה לבנות לעצמנו "אני אידיאלי", כזה שיתאים לכל אירוע או תחום בחייכם. תראו בעיני רוחכם איך אתם תראו בעוד 5 ואפילו 10 שנים בעתיד האידיאלי שלכם. דמיינו איך ה"אני המצליח" שלכם רואה את העולם, איך הוא מדבר עם אחרים ועם עצמו, איך הייתם יושבים אם הייתם הוא כרגע ואיך זה היה משנה את התפיסה שלכם את מה שקורה סביבכם, איך הוא מריח את ההצלחה ומה הטעם שלה עבורך. תנו לעצמכם לראות איך זה לחוות מבעד לחושים שלו, כשעיניכם עצומות או פתוחות. כנסו לזה, קבלו על עצמכם את ההצלחה, היא מגיעה לכם.

בחלק הרביעי, אנחנו נרצה להכין לעצמנו תוכנית פעולה – תתחילו להתייחס לאנשים בצורה חדשה, שימו לב לאיזה ביטויים אתם משתמשים בהם, תתחילו להחליף את המילה "בעיה" במילה "אתגר". תאתגרו את עצמכם להגיע רחוק יותר, להצליח מבלי לרמוס אנשים. תהיו הכי חברותיים שאפשר ושימו גבולות לאנשים בכדי שלא ינצלו אתכם. זאת היא תוכנית לטווח הרחוק, ותוכנית שתקדם אתכם בחיים. חדשו את רב הקומות שהיה שם קודם לבניין שתתגאו לחיות בו או לחליפין, בנו לעצמכם את בית החלומות היציב שלכם, את הווילה עם הרעפים האדומים.

עד לפעם הבאה
ליאור

נ.ב. שבוע הבא אנחנו הולכים לחשוף פה בניוזלטר משהו שמתבשל כבר תקופה, שאף אחד עדיין לא יודע ואני מבטיח לכם שלא תרצו לפספס את מה שיהיה כתוב פה, בעיקר כי זה משהו שעוד לא נראה בישראל מעולם. כמובן, אם יש לכם חבר או חברה טובים, אל תשמרו את הניוזלטרים האלה רק לעצמכם ותנו להם גם להנות, מגיע להם!