עמוד ראשי » Posts tagged "מטאפורה" (עמוד 3)

Tag Archive for: מטאפורה

מה האגדה שלכם?

Categories: בלוג - Tags: , , , , , , ,

היי,

חשבת פעם איך אגדות נוצרות? פעם אגדות היו נלקחות מסיפורים שעברו מאב לבן, מאם לבת כשבכל פעם שסופרו, סופרו בצורה קצת שונה וקיבלו מימד אחר עד שמישהו העלה אותם לכתב ואולי אפילו עשה עליהם סרט, כמה מאות שנים מאוחר יותר.

היום רציתי לדבר איתך על אגדה. לא על אגדה שכבר נכתבה בספרים והפכה לסרט מצויר או לא, אלא על אחת שכרגע נכתבת בזמן קריאת שורות אלה. תמיד ידעת שיש משהו מיוחד שנמצא שם בפנים, בדיוק באותו מקום שבו נמצאת הסקרנות אצלך, שמחכה רק להיפתח בבוא היום. בגיל הרבה יותר צעיר, ידעת שכל דבר הוא אפשרי אם רק נרצה אותו מספיק. יכול להיות שדמיינת את עצמך בתור דבר אחד או אחר, שבגיל מאוחר יותר החלטת כי הוא לא אפשרי וזנחת אותו.

החומר שממנו קורצו אגדות

הרבה אנשים, צעירים יותר ומבוגרים יותר, מוצאים את עצמם כיום קצת מרחפים, חיים בתוך שיגרה יומיומית כשמשהו מציק להם בקצה האחורי של המוח, כאילו היו לא בטוחים אם שכחו את הדלת בבית פתוחה או לא, רק שהגירוי הזה נשאר שם גם כשהדלת סגורה והם בבית.

חלק לא קטן מאותם אנשים נוסעים למזרח הרחוק, לדרום אמריקה או סתם למסע חובב אירופה בכדי לחפש את עצמם. הביטוי כשלעצמו הינו מצחיק למדי, הרי למצוא את עצמך זה משהו מאוד קל – כל מה שצריך הוא רק להסתכל במראה. ובכל זאת, משהו שם עדיין מגרד, באותו חלק נידח במוח, כאילו נועדנו לעשות משהו גדול יותר, משהו שבאמת יעשה שינוי וייתן משמעות אחרת לגמרי לחיינו. ובאותו מקום בדיוק במוח, בו נוצר הגירוי הזה ישנו משהו שטמון בפנים – זהו החומר שממנו קורצו אגדות.

האגדה האישית שלך

אם הייתי מבקש ממך לעצור שנייה (ואני עוד לא מבקש ממך לעשות את זה) ולדמיין אותך כשלידך נמצא ספר עבה שעליו כתוב "סיפור חיי" באותיות זהב, והייתי מבקש ממך להסתכל בו לשנייה מבלי להציץ במה שכתוב בסוף והסתכלת רק בתוכן העניינים, בו רשומים רק שמות הפרקים בחייך, מהיום שנולדת ועד היום שבו תמלא את ייעודך ותחייה באושר ובעושר עד עצם יום מסוים בעתיד הרחוק מאוד, אני בטוח שהיית עושה זאת בהצלחה.

בזמן המעבר על פרקי הספר, בוודאי נוכל לשים לב, אילו פרקים אנחנו כבר מכירים ואילו עדיין נראים לנו חדשים, ונשים לב לכך שהוא בנוי בדיוק כמו ספר מהסוג שתמיד אהבנו, ספר שבבוא היום אולי יהפוך אפילו לסרט. הדמות המובילה במקרה שלנו עוברת תהליך מסוים, לפעמים קצת מתסכל ולפעמים מדהים, לפעמים שמח ולפעמים עצוב, סיפור על צמיחה המשלב דרמה, קומדיה, מתח ורומנטיקה, אחרי הכול, כבר אמרו לפניי כי החיים הם הספר הכי טוב שנכתב אי פעם. ואם מצאת את עצמך כבר רואה זאת בעיני רוחך, זה בסדר ובקרוב נוכל לעשות זאת שוב.

וקצת לפני שאבקש כי נעצור לשנייה, נעצום את העיניים, נדמיין את אותו הספר שוכב לידך ונרים אותו לדקה ארוכה רק בכדי לעבור ברפרוף על תוכן העניינים ולדפדף בספר מבלי לנסות להציץ לסופו (הרי זה יהרוס את כל המתח) נוכל לראות מראש כי רק ממה שהצלחת לקלוט מהדפים שעברו כל כך מהר הצלחת לקלוט משהו מאוד מעניין – משהו בזווית הראייה של הדמות הראשית משתנה והיא יוצאת למסע מסוים, אולי פיזית ואולי רק בתוך ראשה – מסע בעקבות האוצר האבוד – האגדה האישית שלה.

היה היה עכשיו

אז מהי האגדה האישית שלך? איך היא מתחילה זה כבר ידוע, איך היא תסתיים אף גיבור עוד לא יודע אבל מה שבטוח – כמו כל אגדה טובה המסע יתחיל בעקבות גירוד בחלק האחורי של המוח. אולי זו היה משהו שנאמר לה, אולי איזו נבואה שנובאה לה לפני שנים רבות, ואולי פשוט  הייתה זו עצה טובה שהגיעה מאדם מסתורי שעבר, כאילו במקרה בסביבה ותרם לנו אותה.

אני אשמח אם תעצמו עיניים ותיקחו את כל הזמן שנדרש לכם בכדי לראות בעיני רוחכם את אותו הספר, שעם הדפדוף בו יחל המסע האישי שלכם בעקבות האגדה שלכם, שאותה יספרו עוד במשך שנים רבות. אם במהלך המסע תצטרכו עזרה כלשהי, אם זה ברמת הייעוץ, אם זה ברמת הקניית עוד כלי שיעזור לכם להצליח להגשים את עצמכם או בכל רמה אחרת, הרגישו חופשיים לחלוטין ליצור עימנו קשר.

עד כאן לבינתיים
ליאור

שינוי חדש לשנה החדשה?

Categories: בלוג - Tags: , , , , , , ,

היי לכולם,

היה היה פעם איש מאוד נחמד שאהב לחיות את חייו. אחרי הכול, מה היה חסר לו? הוא היה נשוי לאישה שאהב, היו לו 2 ילדים מקסימים, מקום עבודה שבו השקיע את רוב מרצו וקודם בו לתפקיד שבו הצטיין, הוא גר בדירה מדהימה באזור שקט בליבה של עיר חיה להפליא והחנה את מכוניתו המרשימה בחנייה המקורה שלו. חייו היו מושלמים והוא היה מאושר.

לילה אחד התהפך אותו אדם במיטתו שעות ארוכות ולא הצליח להירדם. ככל שניסה להירדם יותר כך מצא את עצמו ערני יותר ומוטרד הרבה יותר. משהו הציק לו, אבל הוא לא הצליח לשים את האצבע על הדבר – הרי הוא חי חיים מושלמים. הוא התיישב והלך לחמם לעצמו כוס חלב, "אולי זה מה שיצליח להרדים אותי", חשב לעצמו האיש. ישב האדם במטבח עם כוס החלב החמה וגמע אותה עד תום, ועד כמה שידע שהוא עייף, לא הצליח לגרום לכך שיוכל ממש לממש אותה.

"אולי אני אנסה ללכת עד שאתעייף" חשב לעצמו האיש. התלבש במהירה, ירד לרחוב והחל לצעוד במעלה הרחוב. הוא צעד וצעד ואפילו צעד עוד קצת, עד שהגיע לאזור קצת פחות מוכר והשמש החלה לזרוח, אז מה הוא יכל לעשות? הוא פשוט הסתובב והחל לחזור הביתה. תוך כדי ההליכה הביתה הוא שם לב למשהו מדהים – הוא מוקף בכל כך הרבה צבעים שלא שם לב אליהם מרוב שהיה רגיל לראות את אותם דברים כל היום. הפרחים בגינתו של השכן, הדרך שבה האור נוגע במדרכה והצלילים… או הצלילים… הציפורים המצייצות בבוקר, הרוח הנושבת שהחלה ללטף את עורו. היה לו כל כך נעים – הוא שוב היה מאושר.

קצת לפני שהגיע לביתו, החל לעלות באוזניו צליל מוזר שלא הכיר, צליל שהטריד אותו מאוד שהתחזק משניה לשנייה. הוא לא ממש זיהה אותו בעוד שעיניו מתרגלות לקלוט את כל המראות החדשים ולפתע מאחוריו, בנהמת מנוע מחרישת אוזניים הופיע אדם מגודל ומזוקן על אופנוע ענק ועצר ליד האיש. האיש, פשוט עמד מהופנט למראהו של האופנוען המגודל על רקע הטבע, לא שם לב כי הוא עושה טעות. האופנוען ששם לב אליו פנה אליו בצורה תוקפנית ושאל "על מה אתה חושב שאתה מסתכל?". הסתכל עליו האיש ועשה את טעותו השנייה בעודו ממלמל "על כלום" והסיט את עיניו. "אני נראה לך כמו כלום?" התרה בו האופנוען בעצבים "אני אלמד אותך לקח שלעולם לא תשכח".

תפס האופנוען את האדם, קשר אותו, חסם את עיניו ואת פיו ושם אותו מאחוריו על האופנוע בעודו נוסע לכיוון לא ידוע. נסעו השניים זמן שנראה לאותו האדם כאילו ימים שלמים עברו עד שעצרו לבסוף במקום מסוים. הוריד האופנוען את האדם מהאופנוע והניח אותו על הקרקע. "שלא תעיז להסיר את כיסוי העיניים עד שתשמע אותי נעלם" אמר האופנוען בעודו מתיר את החבל שקשר את ידי האדם והאדם מרוב פחד, לא העיז לעשות אחרת.

לאחר שכבר לא שמע את צליל האופנוע העיז האדם בידיים רועדות להסיר את כיסוי העיניים וגילה כי הוא נמצא באמצע מדבר, ללא כל ישוב קרוב ונראה לעין. הרהר האדם דקה ארוכה בכדי לנסות לנחש באיזה כיוון נמצא ביתו ויצא לדרכו, אל תוך המדבר. הלך האיש שעה ארוכה ואולי אלו היו אפילו שעתיים עד שהבין כי הוא נמצא בצרה מסוג חדש – הוא באמצע מדבר ובקרוב מאוד השמש הקופחת על ראשו תגיע לשיאה, ולא יהיה לו מקום להתחבא בו ממנה. הוא המשיך ללכת שעה נוספת, עד שהרגיש כי הוא מתחיל להתייבש ובעיניים מיואשות הביט לכיוון השמיים וחשב לעצמו "מה הייתי עושה עבור טיפת צל, ולו הקטנה ביותר, אם יש שם אלוהים בשמיים, שיציל את חיי בעזרת מעט צל, אני לא רוצה למות מהשמש". כאשר הוריד את עיניו מהשמיים, שם לב כי לא רחוק ממנו נמצא שיח קוצים, היחיד שהיה בסביבתו בקילומטרים הקרובים. שיח הקוצים לא היה גדול ולא היה קטן, לא עשה המון צל ומצד שני עשה מספיק בכדי להציל אדם אחד בדיוק.

רץ האדם לשיח ונדחק מתחתיו בקושי עד שלבסוף כיסה את כל גופו כשלפתע שם לב כי לידו נחת עיט. הביט עליו העיט ושאל את האדם – "מדוע אתה נמצא מתחת לשיח?". "אני מפחד למות בשמש" השיב לו האדם. חייך העיט והקשה "למה אתה חושב שתמות בשמש?", ענה לו האדם "אין פה טיפת צל, וללא צל, בוודאי אמות". הסתכל עליו העיט במבט בוחן והציע "אתה רואה את חברי השועל? לך אחריו ולמד ממנו כיצד הוא מוצא את מקומות המסתור שלו מהשמש במדבר".

קם האדם ולפתע שם לב לשועל חום מופיע כאילו משום מקום. עקב האדם אחרי השועל ולמד ממנו כיצד למצוא נקיקים ומקומות נסתרים, עד שהבין לחלוטין את אומנות מציאת הצל במדבר. עמד האדם בסיפוק אך לפתע הרגיש שוב את השמש קופחת על ראשו. "אוי ואבוי, אני הולך למות" הוא חשב לעצמו "חייב לחזור לשיח" ובריצת אמוק מצא את מקומו שוב מתחת לשיח.

העיט, שעדיין היה שם הסתכל עליו במבט מבולבל "מה קרה?", ענה לו האדם "אני מפחד למות בשמש". הקשה עליו העיט שוב "למה אתה חושב שתמות בשמש?", ענה לו האדם "אין לי טיפת מים ואוכל, וללא אוכל, בוודאי אמות". הסתכל עליו העיט שוב ואז הציע "אז למה שלא תעקוב אחרי חברי הנחש ותלמד ממנו איך הוא מוצא את המזון והמים שממנו הוא חי במדבר?".

קם האדם ולפתע שם לב לנחש המופיע כמעט משום מקום. עקב האדם אחריו ולמד מהנחש כיצד למצוא חיות קטנות, אילו צמחים ראויים למאכל ואילו לא, ואיפה נאגר טל הלילה וחש סיפוק שוב. הוא נעמד ואבוי, שוב חש בשמש הקופחת על ראשו. "אוי ואבוי, אני הולך למות" הוא חשב לעצמו "חייב לחזור לשיח" ובריצת אמוק מצא את מקומו שוב מתחת לשיח.

הסתכל עליו העיט במבט מוטרד "ומה עכשיו?", ענה לו האדם "אני מפחד למות בשמש". הקשה עליו העיט פעם נוספת "למה אתה חושב שתמות בשמש?" והאדם השיב לו "אין לי טיפת מלח והרי ידוע שללא מלח, אדם לא יכול לשרוד". הסתכל עליו העיט בסבלנות ואמר לו "אתה רואה את חברי הצבי? לך אחריו ולמד ממנו איך למצוא מלח במדבר".

קם האדם ולפתע שם לב לצבי המופיע מתוך המדבר. עקב האדם אחרי הצבי ולמד אילו צמחים אוספים מלח ועל אילו אבנים הצטבר מלח וניתן ללקק אותו וכשסיים לרכוש גם את מיומנות זו הוא קם, מחויך, עד שהרגיש שוב את השמש הקופחת על ראשו. "אוי ואבוי, אני הולך למות" הוא חשב לעצמו "חייב לחזור לשיח.

רץ האדם לשיח וכשהתקרב, ראה את העיט קורע בטפריו את השיח ושובר אותו לחתיכות קטנות. הסתכל האדם בייאוש לכיוון העיט וצעק "מה אתה עושה? אני באמצע מדבר, הולך למות בשמש". בקול שלו שאל אותו העיט "למה אתה חושב שתמות בשמש?", ענה לו האדם בקול רפה "אני חשוף לשמש, בלי מים, בלי אוכל ובלי מלח, בוודאי אמות". הסתכל עליו העיט במבט חכם, שאל "באמת?" ובעוד האדם מנסה להבין למה הוא התכוון, נעלם הנשר.

פתאום, שם לב האיש כי אינו עומד בדיוק מתחת לשמש הקופחת באמצע שום מקום, אלא עומד בתוך טבע מדהים, עם שקיעת השמש שם לב לפרחים קטנים (אחרי הכול – מדבר), לחיות הקטנות אשר מנהלות את חייהן בשקיקה, את האוויר משתנה וכי זהו אינו המדבר אלא משהו שמרגיש לו יותר כמו הבית. לפתע, נשמע צלצול עדין, שונה משל ציפור ועם זאת מוכר מאוד, שחדר בהדרגה לתוך תודעתו וגרם לו לחייך חיוך מלא בזמן שפקח את עיניו.

הסתכל לשמאלו האיש וראה במיטתו את אשתו שכל כך אהב, נשק לה על מצחה ומיהר לחדרם של הילדים. בשקט בשקט פתח את דלת חדרם והתמלא אושר עמוק.

הזכויות שמורות לדיוויד גורדון, אחד מאבות ה-NLP הראשונים, אשר פיתח מודלים מדהימים ליצירת מטאפורות, והתובנות שמורות לכם ידידיי.

שנה אזרחית מעולה לכולכם,

ליאור

איך לעמוד מול הכעס

Categories: בלוג - Tags: , , , , , ,

היי לכולם,

 

מאומנת אישית שלי הגיעה השבוע מדוכאת לגמרי לפגישה, מה שבעיקרון לא התאים לשנינו. כששאלתי אותה מה קרה היא סיפרה לי שלבעלה יש בעיות לשלוט על הכעס שלו. לא שהוא אלים פיזית כלפיה, חס וחלילה, אך לעיתים אלימות מילולית ויחס רגוז מצד בן זוג עשוי להיות אפילו יותר מכאיב מאלימות של ממש.

 

כשהיא שאלה אותי מה אפשר לעשות בנושא סיפרתי לה כמנהגי סיפור שאמיל סיפר לי לפני תקופה מסוימת. הסיפור מתרחש בתקופה קצת אחרת, תקופה שקדמה לאינטרנט ולטלוויזיה. תקופה שבה מערכות יחסים נראו אחרת, אך בני אדם הם עדיין בני אדם גם כשהתפאורה משתנה.

 

בעיירה נידחת, צפונה למקום קצת פחות נידח, היה רווק עשיר ונאה, שכל בחורה באזור חשקה לשבות את ליבו. יום אחד, בעודו מסייר בעיירה, קלטה עינו בחורה מדהימה ביופייה עושה קניות בשוק. לאחר תקופת חיזורים נלהבת ובקשת ידה מאביה, התחתנו שניהם ועברו לגור ביחד.

 

בליל הכלולות אמר הבעל הטרי לאשתו הטרייה "אני חייב לגלות לך סוד אשר יעזור לנו להסתדר הרבה יותר טוב – כשאת רואה אותי חוזר מהעבודה כשהכובע שלי נוטה לצד שמאל, תדעי שאני עצבני, תכיני לי ארוחת ערב, תחלצי לי את נעליי ואל תדברי איתי במהלך הערב, עד שאירגע". אשתו, לאחר שחשבה במשך מספר שניות ענתה לו "בעלי היקר, אם אנחנו כבר מספרים סודות – כאשר אתה חוזר מהעבודה ורואה אותי לובשת את סינר הבישול שלי נוטה ימינה, דע שבאותו יום אני עצבנית כך שתאכל את האוכל בנימוס ותדבר אליי רק כשיש לך משהו נחמד להגיד, שכן זה ייגמר ברע".

 

אחרי שבוע של חיי נישואין, בזמן הבישול ראתה האישה את בעלה מתקרב לבית, כולו מחויך ומאושר, אך כשהתקרב לבית הסיט את כובעו לצד שמאל. החליטה האישה להתחכם לבעלה המתחכם והסיטה את סינרה לצד ימין. נכנס הבעל לבית, מצפה ליחס יוצא דופן מאשתו והבחין שסינרה מוטה לצד ימין והניח שהיום הוא לא היום הנכון לעצבן את אשתו וכל הערב "הלך על קצות האצבעות" לידה.

 

לאחר אותו היום, חזר בו הבעל מתעלוליו והם חיו בזוגיות נהדרת עד סוף ימיהם.

 

בפגישה שלאחר מכן חזרה אליי המאומנת מחויכת מאוזן לאוזן. היא הבינה בדיוק למה התכוונתי בסיפור ועשתה את הצעדים הנדרשים בכדי לפתור את בעיית השליטה בכעס של בעלה. אותי מעניין לדעת, מה אתם הסקתם מהסיפור?

 

יום מעולה

ליאור


© כל הזכויות שמורות 2006-2012 - [ תנאי שימוש באתר ] להיות ראשון בגוגל להיות ראשון בגוגל