מה בין צדיק לקוף – חלק ב'

היי לכולם,

בפוסט הקודם דיברנו על הסיבות שבגללן דווקא אנשי המקצוע אמורים להיות מודעים לחשיבות של תמחור עצמי ונקיבה במחיר העצמי. כמו שהבטחתי, הפוסט היום יעסוק בדרכים שבהן תוכלו לפרק את הפחד מקבלה, מעבר לשיטות ה-NLP הסטאנדרטיות, שמונע מכם להרוויח את סכום הכסף שמגיע לכם על נתינתכם לאחרים.

אז קודם כל, לפני שנתחיל, רציתי לפתוח בכמה מילים מרגיעות – זה בסדר. אם אתם אנשי מקצוע ועדיין לא מרגישים בנוח לקחת כסף על שירותיכם, זה לא הופך אתכם לאנשים לא נחמדים או לפחות מוכשרים. כל מה שזה אומר הוא, שכרגע אתם מונעים מעצמכם מסיבה כזו או אחרת לקבל. וזה בסדר, כי אנחנו לא חייבים בהכרח להמשיך לעשות משהו רק כי היינו רגילים לעשות זאת.

לצאת לדרך חדשה

בכדי להתחיל את השינוי שאנחנו מעוניינים לעבור, כמטפלים שרוצים לשחרר את יכולת הקבלה שלנו וכמו כן גם לשלם את החשבונות יותר בקלות, אנחנו נרצה להתחיל בשינוי חשיבתי קל. אני מזמין אתכם לחשוב על עצמכם בגיל 6, ידעתם כבר לדבר ללכת ולתפקד ובקרוב אתם מתחילים את כיתה א'. עם זאת, אתם לא מנסים לנהוג כשאתם בני 6, וזה הגיוני – ילד בן 6 לא אמור לדעת לנהוג ולכן אין טעם בכלל לנסות. עכשיו קחו את מכונת הזמן שלכם וסעו קדימה, הישר אל שיעור הנהיגה הראשון, לאחר שנים שבהן לא ידעתם או חשבתם בכלל שאתם מסוגלים לנהוג.

שיעור הנהיגה הראשון (או לפחות כך זה היה אצלי) הוא שילוב בין מתח עצום, לסקרנות המתלווה ללמידת משהו חדש שישנה את הדרך שבה אתם רואים את העולם. אתם עושים משהו חדש וכנראה שבהתחלה לפחות, אתם עומדים לעשות את זה בצורה לא מדהימה. למרבה הפלא, אף אחד גם לא מצפה מכם לנהוג בשיעור הראשון בצורה מדהימה – מתחילים קודם בללמוד את הבסיס ומתאמנים בו שוב ושוב עד שנהיים טובים, עוברים טסט ומצטרפים לאוכלוסיה חדשה, בוגרת, שמסוגלת להגיע למקומות אחרים מבלי להיות תלויים בתחבורה ציבורית.

במילים אחרות, אם ניזכר בהדרגה, נוכל לראות כי כל החיים שלנו מורכבים מלמידת יכולות שלא היו לנו פעם כך שלרוב, בצורה לא מודעת, בכדי ללמוד משהו חדש, אנחנו מניחים כי מי שהיינו לא חייב להכתיב את מי שאנחנו עוד יכולים להיות. עקרון זה, הוא עיקרון בסיס בעבודה עם אנשים המסתמך על ההבנה שאנחנו יותר מסך כל התכונות או הניסיון שלנו ומהווים גם את היכולות והדברים שאנחנו מסוגלים לעשות (ונעשה כמובן).

עכשיו, מכיוון ששינוי חייב להגיע קודם כל מבפנים, אנחנו צריכים להבין איך לבצע שינוי פנימי שיגרור התנהגות חיצונית בהתאם ובגלל זה אנחנו צריכים להפנים עקרון נוסף שאני אוהב לקרוא לו עיקרון ההדדיות. עקרון ההדדיות אומר שאנחנו מלמדים (בצורה מודעת או לא) אחרים איך להתייחס אלינו. אנשים לומדים בדרך כלל מתוך העתקה של התנהגות שהם חוו וכשהם רואים איך אנחנו מתייחסים לעצמנו הם מחקים אותנו ומתייחסים אלינו באותה צורה.

שיפור בערך

מכיוון שעיקרון ההדדיות חל על כולנו כל הזמן ואנחנו כן מעוניינים לשפר את הביטחון העצמי שלנו ואת ההערכה של אחרים אותנו, בכדי לשפר את היכולת המקצועית שלנו, אנחנו נרצה להתחיל בהכרה בערך שלנו ולצורך כך נצטרך קודם כל לדעת מהו הערך שלנו.

בכדי להעריך את הערך שלנו, נוכל לבצע את התרגיל הבא:

שבו מול דף ריק ותחשבו על הדרך שבה אתם מתמחרים אתכם. הערך העצמי, או המחיר שלכם, מורכב משקלול של כמה גורמים לוגיסטיים, כמו עלות נסיעות, חומרים שאתם אולי צריכים לצורך העבודה וממספר גורמים קצת פחות מוחשיים כמו הערכה כללית של שווי השינוי ללקוח.

התמחור שלכם יכול להיות שעתי (כלומר, כל שעה שעוברת או לפחות חלק ממנה מתומחר כיחידה), פגישתי (כלומר, לא משנה מהו אורכה של פגישה, לכל פגישה יש מחיר אחיד) או לפי תוצאה (אתם והלקוח מגיעים לתמחור של פיתרון הבעיה שלו). שימו לב לכך שחייב להיות איזון – אתם חייבים לכסות לפחות את ההוצאות שנגרמות לכם מהעבודה וגם להרוויח סכום מסוים שאתם מרגישים שלמים איתו, מעבר לכיסוי ההוצאות.

בכדי לתת קנה מידה, מורה פרטי בן 17 שעושה שיעורים פרטיים במתמטיקה עשוי לקחת 200 שקלים לשעה וחלקכם יוצרים שינוי שהוא לא פחות משמעותי מלימוד מתמטיקה, כך שלקחת פחות מכך זה לא משתלם. עוד נקודה שחשוב לשים אליה לב היא שצריך להיזהר גם לא להגזים ולא לקחת מחיר שאף אחד לא יהיה מוכן לשלם. ההצעה שלי היא שעל אותו הדף הריק שמולכם, תירשמו 3 דרגות של מחירים- המחיר הנוכחי שאתם הולכים לקחת מעכשיו, מחיר מעט יותר גבוה ולידו לרשום מה צריך לקרות בכדי שתרגישו בנוח עם העלאה זו (אם נניח טיפלתם ב-X אנשים ואתם מרגישים יותר בטוחים לגבות יותר כסף) ומחיר מעט יותר גבוה אפילו ממנו שלידו תרשמו מה עוד תצטרכו לעשות בכדי להרגיש בנוח עם ההעלאה הזו.

בשלב הבא, אנחנו צריכים להביא את עצמנו להרגיש שלמים עם המחיר הנוכחי אותו אנו מתכוונים לקחת. דמיינו את עצמכם יושבים מול לקוח או מדברים איתו טלפונית וכשהוא שואל אתכם את המחיר שלכם, ענו בקול (לא בדמיון) את התשובה לשאלה. שימו לב לדרך שבה עניתם את התשובה – האם אתם הייתם מאמינים לכם שזה המחיר שלכם או שאם הייתם הלקוח הייתם מתחילים להתמקח בכדי להוריד אותו?

עכשיו, אחרי שביצעתם את התרגיל בדמיון שלכם, יש לכם קנה מידה מסוים לדעת עד כמה אתם מסוגלים לנקוב בערך החדש שלכם. כמו שאמרנו מקודם, התמקצעות מביאה אותנו להיות טובים במשהו ולכן אם נרצה להרגיש בנוח עם קבלת הסכום החדש, אנחנו נצטרך לתרגל לנקוב בו כששואלים אותנו, בהתחלה בדמיון ולאחר מכן גם במציאות. כמו שתראו במקרים רבים, תרגול של פעולות חיוביות בראשכם, יחזקו פעילות שנעשית בכיוון התוצאה שלכם.

ואותי מסקרן לדעת, איך נשמע לכם לראות את עצמכם מרגישים טוב עם קבלת הערך שלכם, עכשיו כשאתם מדמיינים את זה?

סוף שבוע מעולה

ליאור

נ.ב. היום נפתחת תקופת ההרשמה המוקדמת המקנה לכם הנחה משמעותית לקורס ההכשרה לעיסוק ב-NLP (קורס הפראקטישנר) שנפתח ב-1 לדצמבר. אם גם אתם רוצים ליהנות מהנחה של 600 שקלים בתשלום בצ'קים או אשראי או מהנחה של 1,000 שקלים בתשלום במזומן, הירשמו עכשיו על ידי יצירת קשר דרך מייל חוזר, עמוד יצירת קשר ואפילו טלפונית למספר הטלפון הסלולארי שלי (054-5242228).

מה בין צדיק לקוף – חלק א'

היי לכולם,

לפני הפוסט היום רציתי, בגלל שזה חשוב, להביא את ההודעה שבדרך כלל אני כותב ב-נ.ב. בגלל שיש אנשים שאחר כך יתלוננו שהם שוב פספסו את הנחת ההרשמה המוקדמת על קורס ההכשרה לשימוש בכלי ה-NLP שמתחיל ב-13 לאוקטובר, שתקל עליהם להירשם לקורס. אז כדי שכולכם תוכלו לחסוך כמה מאות שקלים, רשמו לפניכם:

מחר (יום ג' ה-7 לאוקטובר) הוא היום האחרון להנחת ההרשמה המוקדמת בה תוכלו ליהנות מהנחה של 600 שקלים על תשלום ב-2 צ'קים או תשלומי אשראי, או לחליפין הנחת מזומן של 1,000 שקלים על תשלום אחד במזומן. בכדי לעשות זאת, שילחו מייל חוזר, הודעה בעמוד יצירת הקשר או לחליפין צרו עמי קשר ישירות למספר הסלולארי שלי 054-5242-228.

איך צדים קוף?

לפני תקופה די ארוכה שמעתי סיפור שכבר התגלגל לאוזניי בכמה גלגולים העוסק בדרך בה היו צדים קופים באפריקה מבלי להכאיב להם יותר מדי, והסיפור הולך כך – ציידי הקופים היו מזהים מקום בו קופים היו מחפשים את האוכל שלהם, חופרים בו בור לא עמוק מדי, שמים בו תפוחים ועליו שמים קרש שבו חור בגודל של תפוח. הקוף, שהריח את הפירות לא יכול היה להתאפק ובגלל תשוקתו הרבה לאכול את התפוח ניגש ותפס לו תפוח מבעד לקרש העץ אך לא יכול היה לחלץ אותה, עכשיו משתפס את התפוח. בשלב הזה, יוצאים הציידים ותופסים את הקוף שמרוב תשוקתו לפרי, לא מסוגל לעזוב אותו אפילו שיודע שייתפס ואפילו שיודע שהוא לא מסוגל לחלץ אותו מבעד לקרש.

במקומות רבים כיום, ניתן לשמוע אנשים שמדברים על כך שחונכו להתרגל למועט ושזהו סימן לצניעות וענווה. על אף שזוהי צורת חשיבה די מקובלת, ניתן לראות אותה ברבדים שונים אצל אנשים שונים ולאחרונה אני נתקל בה שוב ושוב אצל אנשים העוסקים בטיפול ולא מרגישים בנוח לבקש שכר על עבודתם.

כאשר אדם מרגיל את עצמו לעשות משהו הוא למעשה מתרגל את עצמו בצורת החשיבה הזו ובדיוק בצורה הזו אדם שמרגיל את עצמו למועט למעשה מתרגל צורת חשיבה המביאה אותו למנוע מעצמו את אחד המשאבים החשובים ביכולת שלנו לתפקד בסביבה חברתית. בכדי לתפקד בסביבה חברתית, אנו צריכים לעשות 2 דברים – קבלה ונתינה.

לרבים מהאנשים העוסקים בטיפול יש נטייה מאוד חזקה לתת מעצמם. מטפלים, מאמנים, פסיכולוגים ודומיהם עוזרים לאנשים תוך התמסרות והתחייבות לתהליך הטיפול והתמסרות מלאה שלהם ושל משאביהם הפנימיים לתוכו. אין שום דבר, וגם אני מודה בכך בפה מלא, שיותר מספק מלראות את פניו של אדם שהגיע מתוך מצוקה נפשית ועבר הנחיה כזו או אחרת שפתרה את בעיותיו, את האושר בעיניו ואת השלמות שבקולו.

על אף היותם אנשי מקצוע מעולים, רבים מאותם אנשים, הנותנים מעצמם וברצון, מתקשים לקבל הערכה חוזרת ונוטים לבטלה מתוך מחשבה כי הרי האדם שמולם ביצע את העבודה הפנימית ולכן הם עצמם היוו תפקיד פחות חשוב. והם טועים.

מלכודת ההצלחה של הנתינה

תפקידם של אנשי המקצוע העוזרים לאחרים להתגבר על המכשולים בחייהם הוא אמנם לעזור להם להתגבר על אותם מכשולים, אך עליהם קודם כל להתגבר על המכשול העצמי שלהם – הפחד מקבלה. עכשיו עשויים לבוא אלו שמדקדקים בקטנות ולשאול – "אם הם עושים את העבודה שלהם, איפה הם מכשילים את עצמם?"

לשאלה הזו, כמו שאני רואה זאת, ישנן 3 תשובות עיקריות:

1. אנוכיות כפולה ומכופלת – כולנו אנוכיים ודואגים קודם כל לכך שאנחנו נרגיש טוב עם עצמנו. אפילו אותם אנשי מקצוע, ששמים את טובתם של לקוחותיהם לפני עצמם עדיין עושים זאת מכיוון שהתנהגות זאת מספקת אותם. כאשר אדם מונע מעצמו לקבל תמורה למה שהוא עושה, הוא למעשה מונע מהאדם שמולו לתת ובכך להרגיש סיפוק עצמי. אותם אנשי מקצוע, שמרגישים לא בנוח לדרוש תשלום על שירותיהם, פשוט אינם מאפשרים לאחרים לתת מעצמם גם הם ובכך, למרות שעל פניו זה נראה כאילו שבטווח הקצר הם עזרו ללקוחות שלהם, בטווח הארוך הם למעשה פוגעים בלקוחותיהם ובכך גם בסיפוק שלהם מהעבודה.

2. פגיעה בביטחון העצמי – השכר שלנו הוא הדרך בה החברה מעריכה את היכולות שלנו ואת היכולת שלנו להשתמש בהן בצורה יעילה בכסף. מבלי להיכנס יותר מדי לפילוסופיה של כלכלה, כסף כשלעצמו הוא רק אמצעי חליפין המאפשר לנו להשוות בין כל מני דברים שאי אפשר להשוות ביניהם אחרת. אם אנחנו יוצאים מנקודת ההנחה הזו, חוסר היכולת שלנו לנקוב במחיר של השירות אותו אנו נותנים או לחליפין היסוס בנקיבת ערך השירות הינה אינדיקציה שלנו עבור עצמנו לחוסר היכולת.

3. תרגול שלילי – כאשר אנו עושים דבר מה שוב ושוב הוא הופך להיות הרגל ובהדרגה לטבע שני המכתיב לנו את פעולותינו האוטומטיות. תרגול ההססנות בנקיבת הערך העצמי אינה מעידה רק לאדם השני כי אנו איננו בטוחים בעצמנו אלא גם מהווה חיזוק חוסר הביטחון העצמי שלנו.

למרות הפחד או הרתיעה מקבלה שאותם אנשי מקצוע מקבעים בעצמם שוב ושוב, קיימות מספר דרכים לפרק פחד זה, מעבר לטכניקות NLP מוכרות כמו תבנית "פירוק הפחד המהיר" שתוך 5 דקות מפרקת כל פוביה, הנלמדות בקורסים שלנו. בכדי לא להעמיס פוסט שגם ככה כבר לא קצר, נשאיר זאת לפעם הבאה.

המשך חג סוכות מעולה

ליאור

שינוי חדש לשנה החדשה?

היי לכולם,

היה היה פעם איש מאוד נחמד שאהב לחיות את חייו. אחרי הכול, מה היה חסר לו? הוא היה נשוי לאישה שאהב, היו לו 2 ילדים מקסימים, מקום עבודה שבו השקיע את רוב מרצו וקודם בו לתפקיד שבו הצטיין, הוא גר בדירה מדהימה באזור שקט בליבה של עיר חיה להפליא והחנה את מכוניתו המרשימה בחנייה המקורה שלו. חייו היו מושלמים והוא היה מאושר.

לילה אחד התהפך אותו אדם במיטתו שעות ארוכות ולא הצליח להירדם. ככל שניסה להירדם יותר כך מצא את עצמו ערני יותר ומוטרד הרבה יותר. משהו הציק לו, אבל הוא לא הצליח לשים את האצבע על הדבר – הרי הוא חי חיים מושלמים. הוא התיישב והלך לחמם לעצמו כוס חלב, "אולי זה מה שיצליח להרדים אותי", חשב לעצמו האיש. ישב האדם במטבח עם כוס החלב החמה וגמע אותה עד תום, ועד כמה שידע שהוא עייף, לא הצליח לגרום לכך שיוכל ממש לממש אותה.

"אולי אני אנסה ללכת עד שאתעייף" חשב לעצמו האיש. התלבש במהירה, ירד לרחוב והחל לצעוד במעלה הרחוב. הוא צעד וצעד ואפילו צעד עוד קצת, עד שהגיע לאזור קצת פחות מוכר והשמש החלה לזרוח, אז מה הוא יכל לעשות? הוא פשוט הסתובב והחל לחזור הביתה. תוך כדי ההליכה הביתה הוא שם לב למשהו מדהים – הוא מוקף בכל כך הרבה צבעים שלא שם לב אליהם מרוב שהיה רגיל לראות את אותם דברים כל היום. הפרחים בגינתו של השכן, הדרך שבה האור נוגע במדרכה והצלילים… או הצלילים… הציפורים המצייצות בבוקר, הרוח הנושבת שהחלה ללטף את עורו. היה לו כל כך נעים – הוא שוב היה מאושר.

קצת לפני שהגיע לביתו, החל לעלות באוזניו צליל מוזר שלא הכיר, צליל שהטריד אותו מאוד שהתחזק משניה לשנייה. הוא לא ממש זיהה אותו בעוד שעיניו מתרגלות לקלוט את כל המראות החדשים ולפתע מאחוריו, בנהמת מנוע מחרישת אוזניים הופיע אדם מגודל ומזוקן על אופנוע ענק ועצר ליד האיש. האיש, פשוט עמד מהופנט למראהו של האופנוען המגודל על רקע הטבע, לא שם לב כי הוא עושה טעות. האופנוען ששם לב אליו פנה אליו בצורה תוקפנית ושאל "על מה אתה חושב שאתה מסתכל?". הסתכל עליו האיש ועשה את טעותו השנייה בעודו ממלמל "על כלום" והסיט את עיניו. "אני נראה לך כמו כלום?" התרה בו האופנוען בעצבים "אני אלמד אותך לקח שלעולם לא תשכח".

תפס האופנוען את האדם, קשר אותו, חסם את עיניו ואת פיו ושם אותו מאחוריו על האופנוע בעודו נוסע לכיוון לא ידוע. נסעו השניים זמן שנראה לאותו האדם כאילו ימים שלמים עברו עד שעצרו לבסוף במקום מסוים. הוריד האופנוען את האדם מהאופנוע והניח אותו על הקרקע. "שלא תעיז להסיר את כיסוי העיניים עד שתשמע אותי נעלם" אמר האופנוען בעודו מתיר את החבל שקשר את ידי האדם והאדם מרוב פחד, לא העיז לעשות אחרת.

לאחר שכבר לא שמע את צליל האופנוע העיז האדם בידיים רועדות להסיר את כיסוי העיניים וגילה כי הוא נמצא באמצע מדבר, ללא כל ישוב קרוב ונראה לעין. הרהר האדם דקה ארוכה בכדי לנסות לנחש באיזה כיוון נמצא ביתו ויצא לדרכו, אל תוך המדבר. הלך האיש שעה ארוכה ואולי אלו היו אפילו שעתיים עד שהבין כי הוא נמצא בצרה מסוג חדש – הוא באמצע מדבר ובקרוב מאוד השמש הקופחת על ראשו תגיע לשיאה, ולא יהיה לו מקום להתחבא בו ממנה. הוא המשיך ללכת שעה נוספת, עד שהרגיש כי הוא מתחיל להתייבש ובעיניים מיואשות הביט לכיוון השמיים וחשב לעצמו "מה הייתי עושה עבור טיפת צל, ולו הקטנה ביותר, אם יש שם אלוהים בשמיים, שיציל את חיי בעזרת מעט צל, אני לא רוצה למות מהשמש". כאשר הוריד את עיניו מהשמיים, שם לב כי לא רחוק ממנו נמצא שיח קוצים, היחיד שהיה בסביבתו בקילומטרים הקרובים. שיח הקוצים לא היה גדול ולא היה קטן, לא עשה המון צל ומצד שני עשה מספיק בכדי להציל אדם אחד בדיוק.

רץ האדם לשיח ונדחק מתחתיו בקושי עד שלבסוף כיסה את כל גופו כשלפתע שם לב כי לידו נחת עיט. הביט עליו העיט ושאל את האדם – "מדוע אתה נמצא מתחת לשיח?". "אני מפחד למות בשמש" השיב לו האדם. חייך העיט והקשה "למה אתה חושב שתמות בשמש?", ענה לו האדם "אין פה טיפת צל, וללא צל, בוודאי אמות". הסתכל עליו העיט במבט בוחן והציע "אתה רואה את חברי השועל? לך אחריו ולמד ממנו כיצד הוא מוצא את מקומות המסתור שלו מהשמש במדבר".

קם האדם ולפתע שם לב לשועל חום מופיע כאילו משום מקום. עקב האדם אחרי השועל ולמד ממנו כיצד למצוא נקיקים ומקומות נסתרים, עד שהבין לחלוטין את אומנות מציאת הצל במדבר. עמד האדם בסיפוק אך לפתע הרגיש שוב את השמש קופחת על ראשו. "אוי ואבוי, אני הולך למות" הוא חשב לעצמו "חייב לחזור לשיח" ובריצת אמוק מצא את מקומו שוב מתחת לשיח.

העיט, שעדיין היה שם הסתכל עליו במבט מבולבל "מה קרה?", ענה לו האדם "אני מפחד למות בשמש". הקשה עליו העיט שוב "למה אתה חושב שתמות בשמש?", ענה לו האדם "אין לי טיפת מים ואוכל, וללא אוכל, בוודאי אמות". הסתכל עליו העיט שוב ואז הציע "אז למה שלא תעקוב אחרי חברי הנחש ותלמד ממנו איך הוא מוצא את המזון והמים שממנו הוא חי במדבר?".

קם האדם ולפתע שם לב לנחש המופיע כמעט משום מקום. עקב האדם אחריו ולמד מהנחש כיצד למצוא חיות קטנות, אילו צמחים ראויים למאכל ואילו לא, ואיפה נאגר טל הלילה וחש סיפוק שוב. הוא נעמד ואבוי, שוב חש בשמש הקופחת על ראשו. "אוי ואבוי, אני הולך למות" הוא חשב לעצמו "חייב לחזור לשיח" ובריצת אמוק מצא את מקומו שוב מתחת לשיח.

הסתכל עליו העיט במבט מוטרד "ומה עכשיו?", ענה לו האדם "אני מפחד למות בשמש". הקשה עליו העיט פעם נוספת "למה אתה חושב שתמות בשמש?" והאדם השיב לו "אין לי טיפת מלח והרי ידוע שללא מלח, אדם לא יכול לשרוד". הסתכל עליו העיט בסבלנות ואמר לו "אתה רואה את חברי הצבי? לך אחריו ולמד ממנו איך למצוא מלח במדבר".

קם האדם ולפתע שם לב לצבי המופיע מתוך המדבר. עקב האדם אחרי הצבי ולמד אילו צמחים אוספים מלח ועל אילו אבנים הצטבר מלח וניתן ללקק אותו וכשסיים לרכוש גם את מיומנות זו הוא קם, מחויך, עד שהרגיש שוב את השמש הקופחת על ראשו. "אוי ואבוי, אני הולך למות" הוא חשב לעצמו "חייב לחזור לשיח.

רץ האדם לשיח וכשהתקרב, ראה את העיט קורע בטפריו את השיח ושובר אותו לחתיכות קטנות. הסתכל האדם בייאוש לכיוון העיט וצעק "מה אתה עושה? אני באמצע מדבר, הולך למות בשמש". בקול שלו שאל אותו העיט "למה אתה חושב שתמות בשמש?", ענה לו האדם בקול רפה "אני חשוף לשמש, בלי מים, בלי אוכל ובלי מלח, בוודאי אמות". הסתכל עליו העיט במבט חכם, שאל "באמת?" ובעוד האדם מנסה להבין למה הוא התכוון, נעלם הנשר.

פתאום, שם לב האיש כי אינו עומד בדיוק מתחת לשמש הקופחת באמצע שום מקום, אלא עומד בתוך טבע מדהים, עם שקיעת השמש שם לב לפרחים קטנים (אחרי הכול – מדבר), לחיות הקטנות אשר מנהלות את חייהן בשקיקה, את האוויר משתנה וכי זהו אינו המדבר אלא משהו שמרגיש לו יותר כמו הבית. לפתע, נשמע צלצול עדין, שונה משל ציפור ועם זאת מוכר מאוד, שחדר בהדרגה לתוך תודעתו וגרם לו לחייך חיוך מלא בזמן שפקח את עיניו.

הסתכל לשמאלו האיש וראה במיטתו את אשתו שכל כך אהב, נשק לה על מצחה ומיהר לחדרם של הילדים. בשקט בשקט פתח את דלת חדרם והתמלא אושר עמוק.

הזכויות שמורות לדיוויד גורדון, אחד מאבות ה-NLP הראשונים, אשר פיתח מודלים מדהימים ליצירת מטאפורות, והתובנות שמורות לכם ידידיי.

שנה אזרחית מעולה לכולכם,

ליאור

שאלות של ממש

היי לכולם,

מי מאיתנו לא מכיר את הסיפור על אותו אב, שבזמן שקרא עיתון ושתה את הקפה של הבוקר, ניגש אליו בנו הקטן ושאל אותו "אבא, איך זה שהשמש מאירה כל כך חזק? ". האב הרהר במשך כמה שניות וענה "בני, אינני יודע".
הבן חזר לעיסוקיו והאב לאלה שלהם ולאחר כחמש דקות ניגש אליו הבן בשנית ושאל אותו "אבא, ממה עשויים עננים? ". האב שוב הרהר במשך דקה ארוכה והשיב לבנו "בני, אינני יודע גם את התשובה לשאלה הזו".
חזר הבן למשחקיו והאב ללגימה נוספת עד שלאחר מספר דקות שם לב כי בנו נעמד לידו שוב ובא לשאול שאלה נוספת. "אבא, איך זה שעצים יודעים איך לצמוח למעלה? ", שאל הילד ואביו שהניח את משקפיו הצידה ענה לו בקול רגוע "בני היקר, אפילו לשאלה הזאת אינני יודע את התשובה". הסתכל הילד על אביו במבט מבולבל ושאל "אז אבא, אם אתה לא יודע לענות, למה אתה תמיד אומר לי לשאול אם יש לי שאלות". "אה" אמר האב, "זה מאוד פשוט, אם לא תשאל איך תדע? "

היום רציתי לדבר איתכם על שאלות, ולא על סתם שאלות. כשאנחנו משתמשים בשאלות, אנו עושים זאת בדרך כלל מתוך אותה סקרנות, שהייתה לכם כשהייתם ילדים קטנים וראיתם בפעם הראשונה מתנה סגורה בתוך העטיפה שלה. אנחנו רוצים לדעת, להבין, לסדר את המידע, וכשיהיה לנו את המידע מסודר בתוך הראש, נוכל להיות הרבה יותר רגועים ולהשתמש בו בעתיד לצרכינו.

איך אפשר לשאול שאלות מסוג אחר?

ביוון, לפני מספר שנים (קצת יותר מ-2,400 שנים אם נרצה לדייק) הסתובב לו אדם מבוגר ברחובותיה של אתונה ושאל אנשים שאלות הנוגעות להגדרות שלהם למוסר, לצדק ולערכים טובים ובשל כך, לאחר מספר שנים הוצא להורג על ידי השלטונות, באשמת כפירה באלים והשחתת הנוער.

איך זה שאדם אחד הומת, רק בגלל ששאל שאלות?

אותו אדם, בשם סוקרטס, לא היה אדם פשוט מן השורה. הוא היה אחד הפילוסופים הגדולים שידעה האנושות, אחד המורים המבריקים ביותר שמהם ניתן היה ללמוד וידע בדיוק מה הוא עושה כששאל את אותן שאלות. כששאל את שאלותיו המיוחדות, הוא למעשה הפנה את תשומת ליבם לכל אותם דברים שהניחו כי הם מובנים מאליהם והביא אותם לשאול את עצמם שאלות הנוגעות לממשל המושחת (של אותה תקופה) ולערכים בהם הם מאמינים כך שיגיעו לתובנות משלהם על המצב הקיים מבלי שיביע בצורה מפורשת את דעתו על הנושא.

איך נוכל לעשות זאת בעצמנו?

קודם כל עלינו להבין מאיזה תפישת עולם עלינו לצאת כשאנו באים לעזור לאדם להפריך אמונה שאיננה עוזרת לו. בשל כך עלינו לחשוב כמו סוקרטס – לשים בצד את כל השיפוטיות שלנו, את דעתנו ואת ניסיון העבר שלנו שנוגע לאותה אמונה ולהתרכז אך ורק באדם שמולנו ובטענה שהוא מביא בפנינו.

לאחר שהניח את הטענה שלו "על השולחן", עלינו לעצור שנייה ולהבין שלפנינו ניצבת משוואה ("אם X אז Y",  "לפני ש-Z יקרה D חייב לקרות" וכן הלאה). בכדי לנטרל את הטענה שמובעת עלינו להרוס את הקשר בין 2 חלקיה. בכדי לעשות זאת אנחנו נצטרך להביא את האדם השני להסכים עם מספר עובדות המגדירות מחדש את אחד הצדדים בטענה שלו אך מתנגשים ברמה כלשהי עם הצד השני. לאחר שהוא הסכים עם ההנחות המחודשות, עלינו לעמת אותם עם החלק שאיתו הן מתנגשות.

איך זה נראה במציאות?

בוא נניח שמגיע אליכם לקוח שאומר "עדיף לקנות את המוצר שלך במקום זול יותר", עלינו לעצור לשנייה ולחשוב "מהי המשוואה שמוצגת פה? " . אם אתם מסתכלים על הטיעון בצורה הזאת תוכלו לראות שישנם 2 חלקים למשוואה -

בראשון יש מוצר שכנראה פחות זול אצלך מאשר במקום אחר

בשני הלקוח מוצא יתרון במחיר זול ולכן יעדיף ללכת לקנות אצל המתחרה

התשובה שלנו תהיה עשויה להיות "תסכים איתי שבדרך כלל, כשאתה קונה משהו זול, אתה מקבל משהו פחות איכותי? " או לחליפין "כשאתה קונה משהו , כמו רכב למשל, בזול, ברור לך שלאחר מכן תאלץ לשפוך עליו עוד כסף בלתחזק אותו ולהביא אותו למצב מתפקד נכון? " . רוב הסיכויים שהאדם השני יסכים איתנו, ואז נטיל את שורת המחץ "אז תסכים איתי שאם זה היה יותר זול מזה, זה לא היה שווה כל כך הרבה? " או לחליפין " "אז תסכים איתי שאם זה היה לך יותר זול, זה היה עולה לה הרבה יותר במצטבר מאשר לקנות את זה במחיר הזה? " וכל מה שיישאר לאדם השני הוא… מה אתם חושבים?

תגובות שכאלה ב-NLP הינן חלק ממודל לשוני רחב יותר בשם "חלקות לשון" אשר מלמד אותנו לקחת את התקשורת המילולית שלנו ולהעלות אותה מספר שלבים יותר גבוה כך שנוכל לשכנע הרבה יותר טוב וכמו כן, ליצור שינוי הרבה יותר עמוק. על מודל "חלקות הלשון" ועוד תוכלו ללמוד בסדנת המאסטר שלנו.

עד כאן לבינתיים

ליאור

על כוח

היי לכולם,

לפני שאתחיל, רציתי להודות לכל מי ששם לב לשינויים באתר ושלח את חוות דעתו הבונה, ולהודות מראש לכל מי ששם לב עכשיו לשינוייים, מסתובב קצת באתר ושולח לי את חוות דעתו.

בעולם של היום, אנו נמצאים במאבק כוח מתמיד בעוצמות שונות – מהמאבק עם ילדנו שיקום מהמיטה בבוקר ועד למאבקי כוחות פוליטיים תוך-ארגוניים. בעולם של היום, בו אנו נקרעים לעיתים בין הרצון לרצות את הממונים, בכדי לשמור על מקור ההכנסה, לבין הרצון להתקדם ולהתפתח מבחינה אישית וארגונית. איך אנחנו נוכל לעשות את זה?

הפעם, במקום לתת לכם את תובנת ה-NLP , רציתי להפנות את תשומת לבכם לאחד הספרים המעניינים יותר שיצא לי להיחשף אליהם. שמו של הספר הוא "כוח – 48 החוקים" שנכתב על ידי רוברט גרין וג'וסט אלפרס והוא יצירה מרתקת העוסקת בכוח, יצירתו ושמירה עליו.

בספר זה, בצורה ממוקדת מאוד, מביאים הסופרים את עקרונות הכוח שזוקקו מתוך נסיונם של גנראלים, שרי צבא, פוליטיקאים ופילוסופים והיוו את הבסיס לעוצמתם – שימוש בחשיבה אסטרטגית בכדי להצליח בסביבה תחרותית. הספר מטובל בדוגמאות רבות, במטאפורות ואימרות אשר עוזרות להטמיע כל עיקרון ועיקרון.

לפני שאסיים ארצה להביא משל שצוטט בספר:
שני סוסים נשאו על גבם משא. הסוס שהלך בראש פסע במרץ, אך הסוס שמאחוריו היה עצל. שני האנשים שהלכו לצידם, החלו להעביר מהמשא של הסוס העצל אל הסוס הנמרץ; לאחר שהעבירו אליו את כל משאו של הסוס הנרפה, הסוס שמאחוריו התחיל להנות, ואמר לסוס הצועד לפניו: "אתה עמל ומזיע; ככל שאתה משתדל יותר, עליך לסבול יותר."
כאשר הגיעו לאכסניה, הבעלים של הסוסים אמר, "למה לי להחזיק שני סוסים, כשאני מעמיס הכל על סוס אחד? מוטב לי לתת לו מזון ככל שיחפוץ, ולהרוג את האחר; כך אהנה לפחות מעורו." וכך עשה. (משלים, לייב טולסטוי, 1910-1828)

מה היתה כוונת הסופר? כיצד ניתן להשתמש בתובנה זו בכדי להצליח יותר?
תקראו את הספר ותתענגו על כל רגע…

אשמח לשמוע את דעתכם עליו
ליאור

נ.ב. המון מהקרדיט על בניית האתר מגיע לאדם בשם שלומי אתר, בונה אתרים מבריק וחבר טוב. במידה ותרצו ליצור עימו קשר, דברו איתי ואני אשמח לקשר ביניכם. ולשלומי, המון המון תודה!