טיול במעבה היער (פירורי תובנות 299)

לא מאמין לך, הוא אמר. הרי אין שום סיבה שתספר איך אתה באמת עושה את זה. כי אז, כל אחד יוכל לעשות את מה שאתה עושה. ואז, זה כבר לא יעבוד. כי האנשים יתחסנו. וכולם יגנבו לך לקוחות. והם ימכרו במחיר יותר נמוך. אז גם אם מה שאתה אומר הוא אמת, לא הגיוני שתספר.

וחוץ מזה, אם זה היה כל כך קל כולם היו עושים את זה. וכולם היו יודעים את זה. אז בטח יש עוד איזה משהו. סוד שאתה לא מספר. כמו התבלין המיוחד שהסבתות היו משמיטות מהמתכון. רק כדי שכולם יגידו שאצל הסבתא תמיד יותר טעים. אחרת, מה יגרום לך להיות מיוחד.

זה מובן למה הוא אמר את זה. לא בגלל שהוא חסר אמונה. אלא להיפך. כי יש לו אמונה. אחת שמגבילה את היכולת שלו להבין. וגם להצליח. הוא חושב שההצלחה היא מוגבלת. כמות הלקוחות היא סופית. ואם אדם בוחר לרכוש מהמתחרה, זה אומר שהפסדנו אותו לנצח.

רק שהאמת היא אחרת. ודורשת הסתכלות בצורה רחבה יותר. נניח ש-100% מהאנשים שמעוניינים במוצר שלנו כבר קונים אותו. חלק מאתנו. חלק מהמתחרים שלנו. זה דרכו של עולם. במצב כזה, זו באמת בעיה. כי כל לקוח שרוכש מהמתחרה ולא מאתנו, הוא פחות הכנסה עבורנו.

עכשיו, חשוב להבין שכל האנשים שמעוניינים במוצר הם לא כל האנשים. הם רק אלה שמכירים את המוצר כבר. ומכירים את התחום. ומצד שני, לא בטוח שהם מכירים אותנו. אפילו אם נדמה לנו שהם אמורים. כך שאם יכירו אותנו, אולי יקנו מאתנו בפעם הבאה.

בנוסף, יש הרבה אנשים שעוד לא יודעים שהם צריכים את המוצר. אם הם יבינו שהם צריכים אותו, יהיו הרבה יותר אנשים שמעוניינים במוצר. וגם אם ימשיכו להתחלק בצורה דומה בין כולם, מדובר בהרבה יותר הכנסה לכולם. ולא רק לנו. זה בדיוק עיקרון השפע.

זה לא חל רק על לקוחות. זה חל גם על ידע. יש כבר די הרבה ידע שנמצא אצל מי שיודע אותו. ואנשים באים לצרוך ידע ממי שמשתף אותו. כל אחד מהם בטוח שהידע שהוא מעביר הלאה חשוב יותר. ואם מישהו בחר לקבל ידע מאחד, אז הוא לא ירצה לקבל ידע מהאחר.

העניין המעניין עם ידע (שנכון גם למוצרים) הוא שגם אם נקבל את אותו ידע פעמיים, הוא לא יהיה אותו הדבר. כל אחד מוסיף לנו משהו חדש. קטן כגדול. זה יכול להיות משהו חדש לחלוטין. זו יכולה להיות זווית הסתכלות אחרת. ולפעמים זו יכולה להיות אפילו דוגמה שתפיל אסימון גדול יותר.

ולא תמיד נדע את כל הידע שיש. כי יש כל כך הרבה. וכל פעם נגלה רק את מה שנהיה מסוגלים להבין. ונפרש ברמת העומק שגובה ההבנה שלנו מאפשר לנו. כך שאפילו אותו מידע במדויק יקבל משמעויות אחרות בהמשך החיים. כשנעבור שלב או שניים בדרך. ונבין אותו דרך מי שנהיה.

אז גם אם אספר את כל מה שאני יודע, זה לא יהיה לרעתי בשום נקודה. כי ידע מתגלגל. צומח. מקבל צורה חדשה. פותח לאנשים חדשים את הראש. מביא בעלי ידע ותיקים לתובנות חדשות. ועל הדרך, מאפשר לי להבין ולדייק את מה שיש לי בראש. כדי ליצור תובנות חדשות.

ידע לא גדל כשמחזיקים אותו. ידע הוא כמו עץ. שותלים ידע. משקים ידע. נותנים לו זמן להכות שורשים. לגזע שלו להתחזק. לפרחים שלו לפרוח. ורק אחרי שהוא מתרבה, קוצרים את פירותיו. משתפים אותם. וזרעי פירות הידע, מביאים עצי ידע נוספים לצמוח סביבו. ויער הידע מתחזק את עצמו ומשגשג.

בסופו של יום, השאלה היא לא למי הידע יגיע ואם הוא יגנוב אותו. כי הוא יגיע. וישתפו אותו. בין אם נרצה ובין אם לא. השאלה האמתית היא איך נביא למצב בו הידע שלנו ייחשף לכמה שיותר אנשים שיבינו אותו. יישמו אותו. ויפיצו את התובנות שלהם הלאה. כי זהו טיבו של הידע האנושי.

שיהיה לך סוף שבוע מעולה,
ליאור