הוא עמד באמצע החדר. לא היה שם שום דבר לבהות בו. רק שהוא עמד והסתכל באוויר. ואז חייך. חייך כי ידע את הסוד. הסוד שכולם חיפשו. נמצא בקצה הלשון שלהם ולא יצא. ממש מולם. והם לא ידעו שזה שם. רק שהוא ידע את הסוד. ולא יכול היה לספר להם כי יחשבו שהשתגע.
מדענים כבר מזמן שיערו שיכולים להיות יקומים מקבילים. לא כאלה שבהם יש בהכרח יצורים אחרים. רק כאלה שנוצרים בכל שניה. בכל בחירה. של כל אדם. יקומים מקבילים. כאלה שמתקיימים מכוחה של השאלה "ומה אם…?". כי כל בחירה שאנחנו מבצעים יכולה להוביל אותנו למקום אחר.
בכל יקום כזה הוא היה אותו האדם. רק שהבחירות שלו הפכו את מסלול חייו לטיפה שונה. בחלקם הצליח יותר. בחלקם פחות. בחלקם, הוא נסע כרגע ברצף של רמזורים ירוקים. בחלקם, כל רמזור אדום עצר אותו בדרך. בחלקם, היה עשיר. בחלקם, היה ממוצע. כמו כולנו.
הם פשוט לא הבינו. תמיד רצו לחזור אחורה בזמן לתקן את הטעויות שעשו. זה לא הזמן שצריך לבחור בו. זו נקודת הפיתול שצריך לזהות. כי כל אחד מאתנו עומד בשער היקומים המתפצלים. לבחור לאיזה מה"אני האפשרי" שלנו ברצוננו לעבור. וברגע הבחירה, אנחנו מזנקים לתוך אותו היקום.
רק שנקודת הפיתול לא נראית כמו עיוות בשדה הראייה. כמו בסרטי מדע הבדיוני. היא גם לא מייצרת צליל יוצא דופן. והיא גם לא נמצאת במיקום סודי שרק מעטים יכולים למצוא. היא נמצאת מולנו כל הזמן. לפנינו. מול העיניים שלנו. רק שאנחנו נוטים להתעלם ממנה. כי היא נראית מובנת מאליו.
נקודת הפיתול היא הרגע הנוכחי. וכל מה שהיה צריך לעשות הוא לחשוב לאיזה יקום הוא רוצה לעבור. איזו תוצאה הוא רוצה. ולבחור לצאת לתוצאה הזו. לבחור בין היקומים. מנתב ביניהם. ומגיע בדיוק לתוצאות שבחר. בעוד שאחרים, פשוט מתנהלים. ללא מטרה בראש, נשאבים ליקום שבחרו עבורם.
הוא היה מכשף התוצאות. והם, בחיים לא היו מאמינים. כי לא האמינו ביקום שבו הם מסוגלים להצליח.
שיהיה לך סוף שבוע מעולה,
ליאור
2 תגובות
הדבר הגאוני ביותר שקראתי אי פעם. ברכות.
תודה נדב!