יש אנשים שאין להם הרבה מוזיקה במכשיר. אז הם שומעים את מה שיש להם. שוב ושוב. ובהדרגה הם מתחילים לאהוב את השירים האלה. לא בהכרח כי הם טובים. כי הם התרגלו לשמוע אותם ועכשיו אלה השירים שלהם.
יש אנשים ששומעים מוזיקה רק כשהם עושים משהו. הם מכינים מראש את רשימת השירים. יודעים מה הסדר. השיר הראשון מתחיל לבנות את מצב הרוח. השני מחזק אותו. האנרגיות עולות. המוטיבציה מתחזקת. מתחיל להיות כיף לעשות.
יש אנשים שיש להם המון מוזיקה במכשיר. והם אוהבים את כל השירים. אז הם שמים את כל השירים במצב "אקראי" וסומכים על המכשיר שיזרוק להם שיר טוב. מקסימום… אם השיר לא יהיה טוב, אפשר להעביר לשיר הבא.
יש אנשים שהופכים להיות תקליטנים. לא במסיבות. בחיים שלהם.
הם לא שומרים את המוזיקה שלהם לעצמם. הם מנגנים לאחרים. הם יודעים איזה שיר יביא את הקהל. הם יודעים מה יגרום לקהל להיזכר בתקופה טובה יותר. הם יודעים מה יגרום לו לצאת מהחשיבה המעונבת והשגרתית. לקפוץ. ליהנות. לחייך.
הם יודעים לגוון. ליצור רצף של רגשות. תחושות. זיכרונות. כזה שהוא לא יותר מדי משום דבר ועדיין גורם לרוקדים להיסחף אחריהם. אחרי הכל, הקהל בא כדי ליהנות. אם הם היו רוצים להתבאס, הם היו פותחים את החדשות.
בצורה מפתיעה יש הקבלה מדהימה בין הדרך שבה אדם מסדר שירים לדרך שבה הוא משתמש ביכולות התקשורת שלו עם אחרים. אחרי הכל, תבניות החשיבה שלנו מחלחלות לכל תחום שלנו והכל מקביל.
איך בא לך לסדר את רצף השירים שלך היום?
יום מעולה לכולם,
ליאור
