היי,
בפעם הקודמת, הבאתי 7 אתרי מאמרים מומלצים שנותנים לי אישית השראה. היום, ולבקשת הקוראת נופר, ניגע בשאלה מאוד מסקרנת שנוגעת לכל אחד מאתנו: איך אפשר להגיב לאדם שמעליב אותנו מבלי להיתפש בעצמנו כבריונים, טמפרמנטים או כנועים?
רק שלהם, זה לא הפריע
המבט שלו היה עמוק בתוך הרצפה. כאילו רוצה לקבור את עצמו מרוב בושה. בעט באבן קטנה בעדינות. שיחק איתה קצת ימינה ושמאלה. המחשבות שלו הציפו אותו. שוב הגיע למצב המתסכל הזה. זה שבו אף פעם לא ידע מה לעשות.
לו רק היה יכול לחזור בזמן. אפילו עשרים דקות. הכל היה משתנה. הוא ידע בדיוק מה להגיד להם עכשיו. כשהכל כבר נרגע. ופתאום השנינות המחשבתית שלו חזרה. לכל שאלה הייתה לו תשובה. כזו שתוציא אותו מלך. רק ששם, המילים נתקעו לו בגרון.
היי שמן, אמר לו הגבוה. הוא הסתכל על הגבוה בבלבול. אחרי הכל, לא עשה לו כלום. כן כן, אתה. בועה של בנאדם, המשיך הגבוה. בוא בוא רגע. והוא, רצה להיעלם משם. הוא היה מודע לעודף המשקל שלו. לא באמת היה צריך את הגבוה שיזכיר לו. בטח לא שיצחק עליו.
הוא העלה את קצב ההליכה. שמן, לא שומע שקוראים לך?, המשיך להתגרות בו הגבוה. כועס יותר על חוסר הציות. המילים נחנקו בגרונו. והגבוה, בריצה קלה חסם את דרכו. חבריו מקיפים אותו. ולמרות שהגבוה השפיל אותו, הוא לא הצליח להגיב.
עכשיו. בצד. רחוק מכולם. חבול קלות. שונא את המשקל שלו. את עצמו. את העולם. מתפלל שיגיע כבר לשלב בחיים שלא יצטרך להתנצל על עצם קיומו. להסביר למה הוא שמן. איך המחלה הארורה הביאה אותו לשם. איך נלחם כל יום כדי לרזות. רק שלהם, זה לא הפריע.
לא, זה קורה לכולם
לכל אחד מאתנו זה קרה. אף אחד מאתנו לא באמת חסין. אפילו אלה שמשחקים אותה כאילו ששום דבר לא יפגע בהם. איפה שהוא, זה נותן לנו מכה עמוק בפנים. מכה פסיכולוגית. כזו שכואבת יותר מאחת אמתית. וזה לא מפתיע. אף אחד מאתנו לא מעוניין שיעליבו אותו.
אנחנו מודעים למגרעות שלנו. לא צריכים שאחרים יזכירו לנו אותן. בטח שלא בצורה מעליבה. כן, גם אם הם לא מרוצים ממשהו שעשינו. יש דרכים טובות יותר להעביר ביקורת. שלא לדבר על זה שזה לא יעיל. הרי עכשיו לא נקבל את הביקורת הזו ונגיב אליה עניינית, אחרי שנעלבנו.
רוב האנשים שעושים את זה, לא עושים את זה כי הם חושבים שזה יהיה יעיל. הם עושים את זה בלהט הרגע. מתוך כעס רגעי. או במקרה של הבריון הממוצע, מתוך רצון לקבל הערכה. מנסה להשפיל אחר רק כדי להרגיש גדול יותר. עמוק מתוך חוסר הביטחון העצמי שלו.
רק שאותם, נתקשה לחנך. במיוחד כשהם לא באמת חושבים שמשהו שגוי בהתנהגות שלהם. או מעוניינים להשתנות. אחרי הכל, אני מדבר אתך, כי נכנסת לקרוא. והמשימה המשותפת שלנו היא לגלות איך להגיב בצורה נכונה לבריונות מהסוג הזה.
מה לא נכון לעשות?
יש הרבה עצות שקיבלנו במהלך השנים. כאלה שאנשים תרמו לנו כי רצו שנרגיש טוב עם עצמנו. כאלה שהגיעו מתוך מקום טוב. רק שחלקן הגדול, לא באמת יעיל. ויותר גרוע מזה, הוא באמת מנציח את המצב.
העצה הגרועה ביותר, היא להחזיר להם. ולמה? כדי להבין את זה נצטרך להכיר מונח מ-NLP שנקרא מסגרת התייחסות (או בקצרה מסגרת). המסגרת היא ההגדרה שיוצרת למשהו משמעות. כזו שמגדירה לנו איך להתייחס אליו רגשית, רעיונית והתנהגותית.
איך זה קשור? פשוט: המעליב רוצה להקטין אותנו. אם "נחזיר לו", נכנסנו למסגרת שלו. ועכשיו הוא המוביל. כי הוא זה שקובע את חוקי המשחק. אם נעליב קצת, הוא יחזיר. אם הרבה, הפכנו אנחנו לבריונים והעלבנו אותו. ואם זה בריון, זה יסתיים בכך שגם יפגע בנו פיזית.
אז מה אפשר לעשות?
אני מודה, זה לא עומד להיות קל. כי בזמן אמת, אנחנו נעלבים. נהיים רגשיים. ואז החשיבה ההגיונית שלנו פחות אופטימלית. בגלל זה, רצוי להתאמן על זה קצת בבית לפני שניישם את זה בשטח. וכשנתרגל ליישם את זה בשטח… התוצאות יהיו מרשימות מאוד.
ועכשיו לתכל'ס: השיטה היעילה ביותר שמצאתי להגיב להעלבה הוא שימוש בהומור. כן. אני יודע שהחשק בזמן אמת הוא לתקוף ישר בחזרה. "להכניס להם". רק שהמטרה היא להיות יעילים. לנטרל. ואולי בהמשך, להפוך את זה כבסיס למערכת יחסים בריאה יותר.
אני לא סתם מפנה להומור. כעס ואלימות רק יציגו אותנו בצורה שלילית. וכן, אנשים צופים. זה משפיע על התדמית שלנו. והומור… זה גן עדן. בעיקר כי זה אחד הדברים שיכולים לשבור כעס ברגע. לחבר בין אנשים. ולהציג אותנו כבעלי ביטחון עצמי גבוה יותר.
לכן, לא הייתי מכוון ל"סתם הומור" אלא להומור עצמי. כי הומור עצמי לא נחשב בתור התקפה. וכשאדם מסתלבט על עצמו זה מראה שהוא לוקח את מה שנאמר בקלות. וזה… מנטרל את העניין. מוציא את האוויר מההתקפה. ומעלה את הערך שלנו (למרות שהסתלבטנו על עצמנו).
איך לעשות את זה בצורה יעילה? לצורך העניין, אפשר להשתמש בנוסחה הבאה:
להסכים -> להגזים מאוד -> לבקש משוב יותר מדויק
איך מיישמים את זה? נניח שמישהו אמר לי שאני כותב ממש גרוע. התגובה שלי יכולה להיות "ידוע. אני כותב כל כך גרוע שהאתר שלי מבקש ממני כסף כדי להסכים לפרסם אותי. מה היית משפר במאמרים שלי?".
או למשל, נניח שמישהו אומר לי שאני מקריח. התגובה שלי יכולה להיות "מקריח? אני כבר כמעט קירח לחלוטין. השערות שנשארו לי על הראש מתאגדות כדי שיהיה להן ועד עובדים שישמור על הזכויות שלהן. איך אני יכול לעזור לך?".
רגע לפני שנסיים, חשוב לציין שני דברים. הראשון, הוא שבמידה וניתן להימנע מנוכחותו של אדם שמעליב אותנו שוב ושוב, אפשר ורצוי להימנע מפגישות אתו. או לחסום אותו בפייסבוק. ולו רק כי להשקיע בו זמן זה בזבוז משווע שלא יניב שום תוצאה.
השני, הוא שבמידה וזה מישהו שכן חשוב עבורנו (כמו בוס, חבר לעבודה, חבר וכן הלא) חשוב להתנהג בטאקט. להתאים את עוצמת התגובה שלנו למצב. הרי המטרה שלנו היא לא לאבד חבר או מקום עבודה. אלא אם כן, זה חוזר על עצמו ואז… נשקול את צעדינו.
זהו לבינתיים. עכשיו מסקרן אותי לשמוע בתגובות: מה דעתך על השיטה? האם יש העלבות שהיית רוצה לקבל דוגמה לנטרול שלהן בשיטה שהצגתי? מה הן?
שיהיה לך המשך יום מעולה,
ליאור