הדבר שגורם למחשוף להיות סקסי, הוא לא החלק החשוף. החלק הסקסי הוא דווקא החלק המוסתר. החלק שיוצר את הפנטזיה. את ההשתוקקות. החלק שגורם לנו לרצות לראות עוד. החבוי ליד החשוף גורם לדבר להיות נחשק יותר.
שכנוע הוא אותו הדבר. צעד קדימה ו-2 אחורה. ומרוב עיסוק טכני בשכנוע, אנשים שוכחים לפעמים להפסיק לדחוף. ולהתחיל לרקוד. כשכל הזמן מניעים אדם לפעולה, לא נותנים לו את השהות לרצות משהו. להשתוקק אליו.
צעד קדימה וצעד אחורה. ליצור את הגירוי ולאפשר להם להגיב. הריקוד הוא הדדי. הוא חייב להיות. כי פעם אנחנו הלקוח ופעם המוכר. והפלירטוט של השכנוע הוא זה שיוצר את המתח. את המתח שנדרש כדי להתלהב. כדי להתאהב. כדי לרצות.
כדי להגיע למצב שבו אדם נלחם להוכיח שרכש את הדבר הנכון. גם אם יתווכחו אתו. גם אם יגידו לו אחרת. כמו שמגנים על בן זוג אהוב. בחירוף נפש. באהבה. בתשוקה. בלי לוותר. כי זה שכנוע אמתי. כזה שחודר פנימה. כזה שמזיז לנו משהו בנשמה.
כזה שגורם לנו להרגיש טובים יותר אתו וחסרים בלעדיו. והריקוד נמשך. אחד קדימה ושניים אחורה. כמהים לשמוע עוד. לקבל יותר. רק עוד טיפה. אחת. של ריגוש.