כשיש לך מאפייה יש חוק אחד שאמור להיות ברור מאוד בנוגע לשיווק. זה לא הפייסבוק שימשוך אליך לקוחות. זה גם לא היוטיוב. זה גם לא האתר של המאפייה. וזה אמור להיות ברור לכל בעל מאפייה מהדקה הראשונה. החוק הוא פשוט:
לכוון לפחות מאוורר אחד כלפי חוץ כשהלחמניות יוצאות מהתנור.
אחר כך כל השאר. ולמה? הלקוחות נמצאים גם ככה בחוץ. ביניהם, יש כאלה שכבר רעבים. יש כאלה שלא מודעים לזה שהם רעבים. ויש כאלה שעצם אכילת הלחמנייה יותר מנחמת אותם מאשר משביעה אותם.
רק שכשזה מגיע אלינו, אנחנו נעצרים. פותחים פה וסוגרים מיד. מפחדים לדבר עם מי שיכול לקדם אותנו. כאילו שכל מילה שתצא לנו מהפה תציק לו. למרות שאין לנו באמת מושג איך ירגיש. ומה באמת יעבור לו בראש. או אם הוא באמת לא צריך את מה שיש לנו להציע.
אנשים לא תמיד ייכנסו לתוך המאפייה. וזה בסדר גמור. יש כאלה שרגישים לגלוטן. יש כאלה שבדיוק באמצע דיאטה. יש כאלה שסתם לא אוהבים מאפים. הם גם ככה לא הלקוחות שלנו. רק שהם חייבים לדעת מה יש בתנור כדי לסרב לזה.
אם הם לא יידעו, הם גם לא יוכלו להסכים. להגיד "זה בדיוק מה שבא לי". או "זה בדיוק מה שאני צריך". ותמיד יהיה מי שצריך. רק צריך לדעת איך להגיע אליו. לעמוד בפניו. ו"להדליק את המאוורר" אם יש לנו בדיוק את מה שהוא צריך.