צדקנים מאמינים כי הם צודקים. ובגלל שהם צודקים, האחרים טועים. ובגלל שהאחרים טועים, חשוב לתקן את צורת החשיבה המעוותת שלהם. בכל מחיר. כי האמת חייבת להיאמר. ואין בכלל בעיה אם זה ייאמר בקיצוניות. כי יש פה עיוות צדק שחייב להיפטר.
הם יכולים להיות טבעוניים הרוצים להגן על בעלי החיים. הם יכולים להיות רודפי צדק הרוצים להשליט את אידיאל הצדק החברתי שלהם. הם יכולים להיות דתיים הנחושים בכל נפשם לגרום לאחרים לחזור בתשובה. הם יכולים להיות ימניים או שמאלנים. מזרחים או אשכנזים.
הם מנהלים מערכת חשבונאות מתוחכמת. כל דבר שאמרנו או עשינו נכנס לתוך טבלה. כזו העוזרת להם למדוד אותנו ביחס לסטנדרטים שלהם. כזו המחכה לרגע האמת. ברגע של כעס יישלפו את "הפעם ההיא ש…", "רק תזכור ש…". ואת "באמת? ומה קרה כש…".
צדקנות אינה צדק. היא משתמשת בצדק כתחפושת מתוחכמת. היא נוגעת לכפיה. לאלימות. למניעת דיון. לדעה אחת שיותר חשובה מהאחרת. כזו שהיא האמת האחת והיחידה. ולהבאתה בכל מחיר על חשבון דעתו של האחר. במניפולציות. בכוח. בחוסר הערכה לאחר.
חשבונאות גם היא לא נוגעת לאיזון. היא נוגעת לאגירת תחמושת לקרב הקרוב. היא קטנוניות בתחפושת של צדק. היא ירי ברגל. שנאה שנאגרת מתחת לפני השטח. כזו שצריכה את הניצוץ הקטן ביותר כדי לצוץ.
תקשורת לעולם לא תתחיל מתוך צדקנות. מתוך חוסר כבוד לאדם אחר. מתוך סתימת פיות. מתוך דעה אחת שיותר חשובה מהאחרת. ולא משנה מה התירוץ. ולא משנה מה האג'נדה שעל הפרק. ולא משנה עבור מי או מה אנחנו מנהלים את המלחמה.
בסופו של יום, שינוי לא יכול להגיע מתוך חוסר הקשבה. או מניפולציות קיצוניות. קיצוניות רק מייצרת אנשים קיצוניים. ועבור רוב האנשים, אדם קיצוני תמיד יהיה "הפסיכי מהשוליים". שינוי אמתי יכול להגיע רק מתוך שיחה בה אנשים מקשיבים האחד לשני ושוקלים את דבריו.
ואהבת לרעך כמוך.