אין דבר כזה "עסק". יש רק בני אדם. בני אדם שצריכים משהו. בני אדם שרוצים הכרה. בני אדם עם רגשות ועם כבוד. כל השאר זה סתם מצג שווא. טלפונים. משרד. הגדרות תפקיד. זאת מנכ"לית. זה המנקה. כן, ההוא עם השפם.
ולפעמים הם קונים את מצג השווא. הוא לא אדם, הוא סמנכ"ל הכספים. היא לא אדם אלא נציגת שירות לקוחות. והאדם בצד השני של הקו הופך להיות הלקוח. והחברה צריכה לעבוד על פי הנהלים שלה. ככה זה. בלי בני אדם.
כאילו יש לה חיים משל עצמה.
כשאדם מתחיל להתייחס לאחרים כאילו היו צידו השני של המתרס, הוא מרשה לעצמו לאבד משהו. הוא מאבד את היחס אליהם כבני אדם. הוא מאבד את צלם האנוש שלו. עכשיו הוא רק פקיד. זו שרק ממלאת פקודות. כי זאת סתם עבודה.
ואז חוזרים הביתה להיות בני אדם. מרימים טלפון לחברת הסלולאר. החשמל. העירייה. והם מתייחסים אליהם כאילו היו לקוח. ואי אפשר לשלוח טכנאי בשישי. זה הנהלים של החברה. ובלי אבל. החברה החליטה וקבעה. בלי בני אנוש. זו החברה.
והם מרגישים את התסכול. וזועמים. וצועקים על הנציג שבטלפון. בדיוק כמו שצעקו עליהם. והוא מנסה להגיב בנימוס פקידותי משווע. בדיוק כמו שהם עשו. והם לא קולטים. זה ממש לא ה"עסק". הם העסק. בני אדם.
כאשר איש המכירות מאבד את האנושיות הוא הופך להיות המכירות. כאשר אשת העסקים מאבדת את האנושיות היא הופכת להיות העסקים. כאשר איש שירות הלקוחות מאבד את האנושיות הוא הופך להיות שירות לקוחות.
מה עשית היום כדי להרוויח את התואר בן אדם?