בית > מאמרים על NLP > לא רק עליו (פירורי תובנות 436)

לא רק עליו (פירורי תובנות 436)

4 ספטמבר 2020

השמש צרבה בבשרו. הוא הלך במשך שעות. חיפש צל. רק שלא מצא אחד לרפואה. המשיך ללכת. קיווה לטוב. או לפחות לקיר שיוכל לעמוד לידו. רק שגם זה לא היה. זה לא היה היום שלו. בהחלט לא היום שלו.

מרחוק, הוא ראה משהו צבעוני. ולמרות שכבר למד לא להתרגש משום דבר, האיץ את צעדיו. אולי יש שם צל. אולי שתיה. אולי מקום לנוח. רק שככל שהתקרב זיהה כי זה היה רק דוכן. דוכן שבו עמד סוחר והציע את מרכולתו. זה עצבן אותו.

הרוכל חייך אליו. בנימוס, הציע לו לרכוש שתייה. אולי כיסא. והוא, התעצבן אפילו יותר. באמצע החום? מחייך? יושב בצל? מנצל אנשים נואשים? איך הוא מעז? ובכל זאת, הוא היה צמא. פתח את ארנקו בכעס. מלמל מתחת לשפמו ושילם. אלו היו המים הטעימים ביותר ששתה בחייו.

כועס, הוא יצא שוב לדרכו. חום השמש הקופח העיק עליו. קצב ההליכה שלו הואט. הזיעה שכיסתה את מצחו התייבשה, רק כדי לאפשר לחדשה להיווצר. ומרחוק, הוא ראה מבנה קטן. אולי אפשר לחסות בצילו. אולי אפשר להיכנס אליו ולהינצל למעט מהחום.

הבניין היה קטן מאוד. בצילו, חסו אנשים. מצטופפים. מנצלים כל פיסת צל קיימת. והוא, שהגיע לשם אחרון, נאלץ להישאר בשמש. במבט מתחנן הוא עבר אדם אחר אדם וביקש שיפנה לו את מקומו. הם לא רצו. עד שנמלטו מאימת השמש, לא רצו לחזור אליה.

עד שהגיע לבחור צעיר. ביקש ממנו את מקומו. והבחור, חשב לרגע ופינה את מקומו. הנווד רטן לעצמו. כל כך הרבה אנשים לא מתחשבים יש בעולם. ואם כבר מישהו עזר, זה רק אחרי שהיה חייב לבקש ממנו. כבר אין כבוד בעולם. מה, הם לא ראו שהוא סובל בחום?

לאחר שהתאושש קלות, קם והמשיך בדרכו. כן. בשמש הקופחת. ולבסוף, הגיע למחוז חפצו. לבית שלו. התיישב בכיסא שלו. נשם לרווחה. סוף סוף הגיע לבית. חייך לעצמו. אולי בכל זאת היום הזה יסתיים בצורה חיובית.

דפיקה נשמעה בדלת. הוא קם. הלך לאט. קיווה שמי שזה לא יהיה ילך מעצמו. רק שזה היה השכן שלו. חייך אליו. ביקש ממנו מעט חלב. הוא חשב לרגע אם לשתף פעולה. ובחוסר רצון, ניגש למקרר, מזג כוס חלב והביא לשכן. השכן הודה לו והלך.

הוא לא הספיק לשבת והטלפון צלצל. זה היה אדם שרכש ממנו בעבר. מה עכשיו. מה, הוא לא קולט שכרגע הגיע הביתה? רק שהלקוח רצה עזרה בנוגע לרכישה שלו. והוא, לא הסכים לעזור לו בחינם. נקב במחיר. האיש שבצד השני לא הבין למה לשלם. רק ששילם בחוסר רצון.

הוא לא התכוון לעבוד בשבילו בחינם. למה שיעבוד בשבילו ללא תמורה. אפילו אם זה פשוט. ומה זה משנה שבדיוק עכשיו הוא בלחץ. להיפך. אם בלחץ, שישלם. הוא לא הקים את העסק שלו בשביל לעבוד בחינם. ולא פחות מכך, לא עבר לגור שם כדי ששכן ילחץ עליו בנחמדות שייתן לו דברים.

והוא, לא הבין כי השמש קופחת על כולם. לא רק עליו.

שיהיה לך סוף שבוע מעולה,
ליאור

תגובות למאמר

| 0 תגובות

נשמח לשמוע מה דעתך:

רוצה לקבל מידע על קורס ההכשרה ב-NLP?

רוצה לקבל מידע על קורס ההכשרה ב-NLP?