פירורי תובנות

הצפה

לפני עידן או 2, עזרתי בניהול צ'אט באתר גדול למדי. מדי פעם היו נכנסים לשם ילדים שחשבו שהם האקרים. הם באמת האמינו שהם האקרים. רק כי הייתה להם תוכנה שמסוגלת לעשות נזק כזה או אחר.

בעיניהם הם היו האקרים. גם בעיני האדם הפשוט שלא הבין. בעיני האנשים שבאמת ידעו לפרוץ מערכות, הילדים האלה היו סתם "ילדי סקריפט". כי הם לא ידעו באמת לפרוץ. הם ידעו להפעיל משהו שמישהו אחר כתב.

לעתים קרובות מציעים לי להיות חלק מכנס או מיום הרצאות אינטרנטי. בדרך כלל אני נוטה לסרב. לא כי אני לא מעריך את האדם שהציע. או את עצמי. אלא כי יש לי תחושה שהולכת ומתחזקת כי גלי המידע שהולכים וממלאים את האינטרנט הופכים בהדרגה להצפה.

כשכולם כותבים ספרים מקצועיים, ערכו של הספר יורד. כשכולם נותנים הנחות על שירות, ערכו של השירות יורד. כשכולם הופכים למרצים, ערכה של הלמידה יורד. כשכולם עושים השקות מוצרי מידע, ערכם של אנשי המקצוע יורד.

אנחנו כבר לא נמצאים בעידן שבגלל שיש הרבה אנשי מקצוע וצריך להתבלט, אז כותבים ספר, מעלים כנס, עושים השקת מוצר מידע והופ – קפצנו מעל כל השאר. אנחנו חיים בעידן הצפת הידע. בו כולם כבר גורואים מגניבים שמנסים לשווק במלוא הכוח.

מיום ליום נהיה ללקוח קשה יותר לדעת מיהו איש מקצוע ומיהו "איש סקריפט". מיהו זה שיודע את העבודה ומיהו זה שמדקלם את אותן השורות שאיש המקצוע אומר. אבל לא באמת יודע לעשות כשזה מגיע לזמן אמת.

זה לא אומר שאסור לכתוב ספרים. אם יש לאדם מה לתרום לעולם, שיתרום. זה גם לא אומר שאסור לעשות כנסים או וובינארים. מצד שני, כשהשוק הופך להיות רווי, כדי להתבלט צריך לעשות משהו אחר מכל השאר.

הגיע הזמן להפסיק לעשות Push marketing ולדחוף כל הזמן מוצרים ופרסומות. הגיע הזמן להתחיל לעשות Pull marketing ולתת לאדם את המידע שהוא רוצה. בזמן שהוא רוצה, הוא יגיע. באמת. הוא לא צריך ש"ייגרמו לו".

הגיע הזמן למשהו שונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות