פירורי תובנות

המגילה האחרונה

רק עוד כמה מטרים, הוא חשב לעצמו. ואז אגיע לקצה ההר. שם, בפינה הרחוקה, אמור להיות העץ העתיק. זה שבמעמקי הגזע החום שלו ניתן לראות את טבעות ההיסטוריה. נגיע אליו. נחפור לידו. ונמצא את המגילה האחרונה. זו שבתוכה יש את פיסת המידע האחרונה שנדרשה לו.

הוא הושיט את היד למעלה. נאחז בבליטה בקיר. השתמש במשקל  שלו כדי להתנדנד טיפה. רק עוד קצת. התנדנד ימינה ושוב שמאלה. והושיט את היד כדי לתפוס את הבליטה האחרונה. תפס אותה. רק שהאצבעות לא הצליחו להיתפס. והוא כמעט נפל לעומק הצוק.

הוא חזר לאחוז חזק בבליטה הקודמת. מחזיר לעצמו את הנשימה. יודע שכבר אין דרך חזרה. בטח לא כרגע. כשהוא תלוי בין שמיים וארץ. ובטח שהוא לא עומד לחזור עכשיו את הדרך שעבר בארבעים שנות המסע האחרונות. כרגע, אם לא יתקדם, הוא עשוי למות עכשיו.

הוא ניסה שיטה אחרת. מצא בליטה אחרת על הקיר. בצד השני. טיפה יותר קרובה. התנדנד. נאחז. ועבר לבליטה הבאה. נועץ את רגליו בכל מקום שהקיר התלול אפשר לו. ועוד אחת. ועוד אחת. ועוד נעיצת רגליים. והנה הוא הגיע לקצה. משך את עצמו. ובנשימה כבדה, נשכב על המישור החדש.

הוא עצם לרגע את העיניים. נתן לשריריו המאומצים לכאוב במנוחה. עוד לא מוכן לחשוב על השלב הבא. עד שהגיע לשם. פשוט שכב עם עיניים עצומות. נהנה מהשמש שהפכה ברגע מאויבת קופחת לחברה מנחמת. הרוח ליטפה את פניו. מנגנת ברוך על הדשא שסביבו. ובכל נשימה הוא נרגע יותר.

לבסוף, הוא פקח את העיניים. קולט שהגיע למישור מדהים בקצה גג העולם. הדשא נפרס לפניו. ובקצה הרחוק, עמד לו העץ העתיק. שפוף. ענק. שנותיו נראות מבין ענפיו מלאי העלים. והסקרנות מילאה אותו בדחף עצום. עכשיו הוא היה חייב לגלות מה כתוב במגילה.

הוא הגיע לעץ. מצא את הנקודה שבה היה אמור לחפור. והחל לחפור באצבעותיו. לאט לאט. אחרי הכל, הן עדיין כאבו מהטיפוס. עכשיו, היה לו קשה להתקדם במרץ שבו רצה כבר להגיע למגילה. עד שלפתע, נגעו אצבעותיו במשהו מתכתי באדמה.

בזהירות, הוא חפר מסביב למתכת. מפנה עפר לצדדים. וחושף תיבה קטנה שעליה מנעול. הוא שלף את המפתח שמצא בתחילת ההרפתקה ששלחה אותו לכאן. הכניס אותו לחור המנעול. בהתחלה הוא לא הסתובב. שנים היא כבר קבורה באדמה. הוא החל להתפלל וסובב שוב. הפעם, נשמע קליק עדין.

המנעול נזרק הצידה. נשימה עמוקה. ועצירה לרגע. מקווה שזה היה שווה את זה. הוא השקיע עשורים מחייו כדי לגלות את הסוד האחד והיחיד. זה שנמצא בקצה המסע שאליו יצא לפני שנים. זה שיגלה לו את המהות האמתית שלו. אחרי הכל, זה היה המסע לחיפוש עצמו.

בחריקה, נפתחה התיבה באיטיות. בתוכה, עטופה בבד עדין, נמצאה המגילה האחרונה. הוא פתח את הבד. נזהר שלא לפגום במגילה המגולגלת. מיישר אותה בעדינות. ולפניו נגלתה מפה פשוטה, עליה צוירו, אחד מעלה השני 3 דברים ומעליהם מילה אחת. דמות, חץ ועץ. ומעליהן כתובה המילה "כאן".

הוא הבין. התגלגל מצחוק. אושר מילא את עיניו. ובאותו הרגע, הוא עבר דרך השער שאינו שער.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות