חשבון פשוט

במשך שנים, היה לי קשה עם מתמטיקה. שנאתי את התחום. במשך שנים. ויכולתי להניח שזה בגלל שאני טיפוס הומני. רק שלצערי, אי אפשר להניח את ההנחה הזו כשאתה בעל עסק. במיוחד כשחשוב לך להיות רווחי. שם, זה קריטי להבין את המספרים. ולשחק איתם כדי להצליח באמת.

רוב האנשים יניח ש"ככה זה". אם אדם טוב בדבר אחד, זה בסדר שלא יהיה טוב בדבר אחר. אולי בגלל הגנטיקה. אולי בגלל הנטייה הטבעית לכיוון תחום אחד שבו אנחנו חזקים. ואולי זה בכלל הגורל שלנו. אז אנחנו שמים בצד את מה שאנחנו לא טובים בו. בונים חומה בינינו לבינו. ומשתדלים להימנע ממנו.

רק שזה לא נכון. אם נפשפש בהיסטוריה שלנו עד תקופת בית הספר (ולפעמים גם טיפה אחורה) נוכל להבין בדיוק למה אנחנו לא טובים בתחום מסוים. ודווקא מעולים באחר. ושם בפנים, יש מישהו. דמות סמכותית. מישהו שהתפקיד שלו היה ללמד אותנו את זה. או לעודד אותנו להצליח.

לרוב, לאדם הזה לא היה אכפת אם נצליח להבין. הניח שיש כאלה שיבינו וכאלה שלא. לפעמים, היה לו אכפת רק מממוצעי ציונים והשלכתם על הדרך שבה המערכת מעריכה אותו. ולא אם כל התלמידים יבינו. אז השקיע בחזקים. וזלזל בחלשים יותר. הניח להם (ולעתים אף דחף אותם) ליפול בין הכיסאות.

זו הבעיה אגב, עם עודף ההתעסקות של משרד החינוך בכמות היחידות. אין סיבה לחלוקה ל-3 עד 5 יחידות. זו רק דרך לתת לתלמידים שלא מבינים תחושה שהם יכולים להצטיין אם רק יורידו להם מספיק את הרף. במקום ללמד אותם באמת. רק שזה… דורש מאמץ. ולא כל מורה בנוי לזה.

כשאני אומר "ללמד באמת", אני מתכוון ל"לגרום לנושא להיות מעניין לתלמיד". וגם אם לא ממש מרתק, לפחות מובן. כמו למשל, להבין איך נוסחה באה לידי ביטוי במציאות. ולא להסתפק רק בלשנן אותה. או להבין איך הגיעו אליה. כך שתהיה ברורה באמת. ויעניין אותנו לתרגל אותה.

מצד שני, בתחומים שבהם אנחנו חזקים… שם היה מורה טוב. אחד שהיה לו אכפת. אחד שרצה לגרום לנו לחשוב. לדמיין. להפעיל את המוח. להבין באמת. לרצות ללמוד את זה. בדרך כלל, זה מישהו שיש לו שיגעון לנושא. משהו מדבק. מסקרן. שגורם לנו לרצות להבין למה. ומה. ואיך. ואיפה.

האנשים האלה, הם אלו שהתוו לנו את הדרך. מורים לחיים. כאלה שעד היום נדבקנו איך שהוא בחיידק שלהם כלפי התחום שלהם. ויש לא מעט מורים שכאלה, בניגוד לסטיגמה שיש לחלק מהאנשים. וזה נכון, לצערי לא כל המורים כאלה. רק שזה ככה בכל מערכת. יש מצטיינים ומעולים. ויש כאלה שלא.

רק שהתובנה הזו, עזרה לי להיות מורה יותר טוב בעצמי. עבור התלמידים שלי. ולא באמת עזרה לי עם המתמטיקה. שם כבר "נשרטתי" בעבר על ידי מורה מזעזעת ובינונית במיוחד. והשאלה הייתה מה לעשות עם זה כאדם בוגר. כזה שחייב לחשוב על מספרים. וכל כך לא מתחשק לו.

בנקודה הזו, לפני כמעט עשור, לא הייתה לי ברירה. אז הכרחתי את עצמי להתחיל להזין את המספרים כדי לעשות סדר. ועוד, רחמנא לצלן, בתוך אקסל. מתוך כל התוכנות, דווקא בשנואה עליי ביותר. רק שהיא, הייתה הדבר שעזר לי לסדר הכל, למרות שלא הבנתי אותה בהתחלה.

אחרי שהכנסתי את המידע לאקסל, נעצרתי לרגע. עכשיו מה. לא ידעתי איך להבין את המידע שהכנסתי. אז נכנסתי ליוטיוב. מצאתי סרטונים שמדריכים איך להשתמש באקסל. להצליב מידע. ויותר חשוב – להציג אותו כך שאוכל להבין את המציאות טוב יותר. ולא רק אבהה בטבלת מספרים.

פתאום, התחלתי להבין מה כל מספר אומר. מה משמעות המשוואות. ובפעם הראשונה בחיים, הבנתי על מה מדובר. לא נוסחה קרה וחסרת פואנטה עם מספר נעלמים שצריך לשנן. אלא בדיקה עד כמה השיווק והמכירות של העסק יעילים. הבנה של כל ההוצאות ובדיקה אם התמחור מספק.

בנקודה הזו, שפרצתי את הגבולות ששמו אחרים, העסק החל לפרוח באמת. כי יכולתי למדוד טוב יותר את התוצאות. כי יכולתי להבין את העסק שלי טוב יותר. ויותר חשוב מזה, כי הוכחתי לעצמי שאני יכול לפרוץ את המגבלות הדמיוניות ששמו לי אחרים.

מהנקודה ההיא, מתמטיקה כבר לא הייתה משהו מנותק, מבלבל ושנוא. היא הייתה כלי שעזר לי. כמו כל שאר הכלים המחשבתיים שרכשתי במהלך הדרך. עוד אמצעי שמאריך את החושים והיכולות שלי כדי שאוכל לתת שירות טוב יותר לקוראים, לתלמידים וללקוחות שלי.

גם אם לא היה לך מורה טוב, זו לא סיבה להמשיך לא להיות טובים במשהו שבאמת יכול לעזור לנו. אפילו אם לא קל. כי ההכרח, הוא אבי כל הלמידה וההמצאה. והסקרנות, היא המורה הטובה ביותר. וכל זה, הוא חשבון פשוט.

שיהיה לך סוף שבוע מעולה,
ליאור