בראשית הייתה מילה. הפריה של מחשבה עם קצת אוויר מעומק הריאות. והנה, הפכה לבת קול. נטענת בטון קול ובמהירות הופכת למחשבה בראשו של אחר. כמו וירוס מחשבתי שנדבק ולא עוזב. מפרה את עצמו. מכפיל. והופך לדבר אחר.
אסוציאציה. מקשרת. המילה הבאה שרודפת אותה. והנה הפכה ממילה בודדת לתקשורת. תגובה ראשונה. ללא מילים. רק הבעה אחת קטנה. ופתאום מילים נוספות מצטרפות. וזו כבר לא סתם תקשורת, זו שיחה. שיחה, שהחלה ממילה בודדת.
כשהשיחה מסתיימת נשארו שם המחשבות. מהדהדות. פוגעות בקצה המוח וחוזרות. כמו חבר ותיק שנוסע המון לחו"ל. ובכל פעם שחוזר, מאוד כיף לפגוש אותו. מתעדכנים בישן ובחדש שנוצר. כמו סופת ברקים של מחשבות.
עד שצצה לה מתוך ברק-הסערה מחשבה חדשה. הברקה. תובנה שזוככה לכדי משפט. בהתחלה עוד לא מגובשת. אפילו אי אפשר להגות אותה בראש. רק הבנה. נקייה. ונטולת מילים. שבהדרגה לובשת צורה ומילה.
ברגע שהפכה למילים היא הופכת לגחל חם. מהסוג שאי אפשר להפסיק לצפות בו. מהסוג שאי אפשר לשמור אותו לעצמנו בין הידיים. שורף ומכלה. דורש חמצן. שואף לצאת לאוויר העולם. ליצור את החום שטמון בו. לממש את עצמו. והתובנה, יש לה חיים משל עצמה.
מתפרסמת. נאהבת. משותפת. קופצת מראש לראש. שוקעת. צפה מחדש. והופכת להיות רעיון של אחרים. לא זוכרים שנשתלה שם קודם. לוקחים עליה את הבעלות. רק שברגע שיצאה לאוויר העולם, אין לה בעלים. היא זו שממשיכה בזכות עצמה. חיה.
ככל שיותר אנשים מאמינים בה, היא צומחת. הופכת מגולם לפרפר. פרפר שממשיך לאבק את הרעיון ממוח למוח. והופכת לעובדה ככל שנמצאת ביותר ראשים. ואז לאמת. ואז לאמת שאנשים לוקחים ברצינות. וחלק מהם יותר מדי ברצינות. עד שמתחילים להילחם עליה.
ככה התהליך נמשך. שוב ושוב. מילה חדשה צצה. הופכת למילים. בשיחה עם אחרים הופכת למחשבות. המחשבות מובילות לתובנות. התובנות מועתקות. וחוזר חלילה. כמו מעגל שבו אנחנו רק הנשאים. נשאים של מחשבות שמנהלות אותנו.