בכל אולימפיאדה אנשים שוברים שיאי עולם. הם שוחים מהר יותר. רצים מהר יותר. קופצים רחוק יותר. אפילו שוחים בצורות יפות ומצחצחים את הרצפה לפני דסקית. נשבע לכם שזה ספורט אולימפי. גם לי זה לא הגיוני.
השאלה היא למה אכפת לנו. כמות האצנים, השחיינים והקופצים לרוחק באוכלוסייה היא זעירה עד זניחה. שבירת שיאי העולם לא תגרום לרובנו לקפוץ לרוחק, לשחות מהר יותר או להתחיל לרוץ יותר מהר. על פניו האולימפיאדה די מיותרת.
עם זאת, גם אם מעולם לא צפינו באולימפיאדה היא חשובה לנו מאוד. לא בגלל מה שבאמת קורה שם. אלא דווקא בגלל המהות של מה שקורה שם. כל שיא עולם שנשבר הופך לגבול יכולת חדש. הוא מוכיח נקודה.
בכל פעם שאדם מצליח לעשות משהו שמעולם לא נעשה קודם לכן, הוא מאפשר לכל השאר להצליח יותר. זו המהות האמתית של השראה – לשבור שיאים כדי לאפשר לכולם להצליח הרבה יותר.