בדיוק בשיא החום, אנחנו מחפשים משהו לשתות. כשאנחנו מגלים שבקבוק השתייה ששמנו במקרר התרוקן מאז, אנחנו מתעצבנים. מישהו שתה לנו את המשקה. ובדיוק בזמן שאנחנו הכי צריכים אותו, אין לנו מה לשתות.
אז אנחנו מסתובבים עצבניים כל היום. מספרים לכל אדם שרק מוכן לשמוע (ולכמה שממש לא). אכלו לי, שתו לי. איך הם העיזו. הרעים האלה. אם הם רק היו טורחים לחשוב על כולם, הם לא היו נוגעים בבקבוק.
אולי הם היו שותים קצת ומשאירים לי לפחות כוס. כל מי שמוכן להקשיב דווקא נראה כאילו הוא מאוד מזדהה. אחרי הכל, זו צעקתו של האדם הצמא. וכל אחד רוצה להראות עד כמה הוא רגיש. הרי הבעיה היא באמת אמיתית וקיימת. אי אפשר להתכחש לבקבוק הריק.
חס וחלילה נפסיק לבכות ונקנה בקבוק חדש. על מה נבכה אז? בטח על זה שאנחנו צריכים ללכת עד לסופר. או על זה שנצטרך לשלם. וכל הטרחה רק כדי שבאמת יהיה לנו טוב? למה לטרוח… עדיף להשאר במקום, לחבק את המצב הקיים ולבכות שאין צדק בעולם, לא?
יום מעולה לכולם,
ליאור
4 תגובות
אוי ליאור ליאור הפוסטים שלך מרתקים כרגיל… בטח הכל מחכה לי במייל….
אם לא פתחת, זה מחכה לך שם 🙂
אדיר! ניסחת בפשטות את כל מה שרציתי להגיד!
פוסט מעולה – קצר וקולע 🙂
תודה וובה! 🙂