הוא ישן בתוך החדר החם. ועם כל הגודל שלו, הצליח להצטנף בתוך עצמו. כמו זרע שנשתל באדמה ורק מחכה שהתנאים יהיו נכונים כדי שיצמח. בינתיים, היה לו חם ומוגן. והכי חשוב, הוא לא ממש היה צריך לקום בזמן הקרוב.
הוא ידע שהם יעירו אותו כשיצטרכו אותו. זה קורה פעם בשבוע ולפעמים פעם ביום. עד אז הם עבדו עם החברים שלו. הוא היה זה שקוראים לו למשימות מיוחדות. היה בו משהו מיוחד שסוחף אנשים. מוציא אותם מהאיזון הטבעי.
הוא היה זה שהוציא אותם משלוותם וגרם להם להתעלם מההגיון. הוא היה זה שגורם להם לעשות החלטות טיפשיות. לא תמיד היתה לו סיבה. הוא היה רק כלי משחק בידי אלה שלא רצו שאנשים יחשבו.
הוא התעורר לשניה מבלי לפקוח את עיניו. מחשבה מוזרה עברה לו בראש. מה יקרה אם לא יקראו לו שוב? והמחשבה הזו התבטלה מיד. תמיד הם ימצאו משהו עבורו לעשות. מרוב פרויקטים הוא כבר לא זכר מה היה הדבר האחרון שעשה.
האם זה הפרויקט שעשה עבור המפלגה ההיא שלא באמת היה לה מצע? האם זה היה הסיפור המגוחך על סוף העולם? האם זה היה עוד מתקשר רוחני שסיפר בטלויזיה למישהי שמצבה רק הולך להחמיר? האם זה סוכן הביטוח שרצה למכור עוד פוליסה?
כל מה שעניין אותו הוא שיזכרו את השם שלו. פחד.
הוא חזר לישון בחדר הלב האהוב עליו, מחכה שיקראו לו. מחכה להפוך אותנו לטיפשים שוב. והוא היה כל כך טוב בעבודה שלו. שניה לפני שהוא חזר לישון, הוא חייך ודמיין את הפרויקט הבא. זה יהיה מוצלח במיוחד.
יום מעולה לכולם,
ליאור
2 תגובות
אז איך נלחמים בפחד?
איך מגרשים אותו?
מתחילים בפיתוח חשיבה ביקורתית ושמים לב מתי אנחנו עושים דברים מתוך עומס רגשי ומתי באמת יש סיבה לדברים שאנחנו עושים.