חצי הכוס המלאה היא הפוטנציאל הלא ממומש. מה שעוד יכול לקרות. ואולי לא ננצל אותו לעולם. 13% הבטרייה שנשמור בחירוף נפש רק כדי שלא ניתקע בלי יכולת לענות לטלפון. זו שגורמת לנו ביטחון. זו שנשארת שם כדי שלא יהיה חסר. בגלל החרדה שלנו.
כשרוב האנשים מסתכלים על חצי הכוס הריקה, הם רואים בה את החוסר. החלק שהיה יכול להיות שם כרגע. נוסטלגיה. וזה מעציב אותם. מזכיר להם את כל ההזדמנויות שפוספסו. את כל הדברים שיכלו להיעשות ולא נעשו.
דווקא חצי הכוס הריקה היא זו האופטימית. היא חצי הכוס שכבר שתינו. זו שכבר סיפקה לנו ערך. זו שכבר הרוותה לנו את הצמא. ההזדמנות שניצלנו כשהיינו צריכים אותה. לא החצי המלאה ששמרנו ליום גשום שלא הגיע ומנענו מעצמנו.
החצי הריק של הכוס הוא הבטחה. מקום שבו אפשר להוסיף יותר. והוא שם כדי להזכיר לנו שאפשר יותר. למלא עוד תוכן שנוכל לנצל בהזדמנות שנצטרך. מקום ללמידה אמתית. עוד שלוק שמרווה את הצמא שלנו לחיים מלאים יותר.
שיהיה לך יום רווי בחיים,
ליאור
8 תגובות
מעולה ליאור!
מצוין. אמת לאמיתה! מסכים עם כל מילה.
מגניב! ממש בכיוון של פוסט שאני מוציא בימים הקרובים!
יהיה מסקרן לקרוא 🙂
תודה אלעי!
תודה איתי!
מוחא לך כפיים. מדהים.
תודה איש 🙂