הדרך שלו (פירורי תובנות 203)

במהירות שבה רכב על האופניים, לא הייתה לו אפשרות אחרת. בכל צומת שאליה הגיע, הוא היה חייב לבחור במהירות. חד משמעית. ימינה או שמאלה. הצידה או קדימה. וברגע שבחר, לא הייתה דרך חזרה.

כל פנייה שלקח, הובילה אותו צעד אחד נוסף למיקום הנוכחי שלו. אם לא היה בוחר, לא היה מגיע לשם. אי אפשר לחזור אחורנית כשמתקדמים קדימה במהירות שכזו. והוא ידע שלא הייתה דרך לא נכונה. רק רצף פניות נבחרות שמשאירות מאחוריהן שובל דרכים לא ממומשות.

אף אחד לא יכול היה לשכנע אותו לבחור בדרך אחרת. הוא פעל על פי מה שידע. מבט קליל קדימה ובאלכסון. בחירה מהירה. ימינה. ישר. ישר. שמאלה. להסתכל ישר. קדימה. כך ידע אם לפניו מכשול ואיך לעקוף אותו. כי כשמסתכלים למטה, כל מכשול נראה גדול ונוראי.

בצד הדרך, מדי פעם ראה רוכבי אופניים שישבו. חלקם היו עסוקים בעצמם והתכוננו לנסיעה שלהם. לפעמים כל כך היו עסוקים בהתכוננות עד שלא באמת רכבו. חלקם חייכו אליו. חלקם צעקו לו לא לפנות בפנייה כזו או אחרת.

זה לא שהוא לא רצה להקשיב להם. הוא פשוט ידע לאן הוא רוצה להגיע. הם לא. ולמרות ששמע אותם, הוא לא תמיד קיבל את העצות שלהם. אחרי הכל, חלקם נכוו מבחירה בדרך שלא הייתה נכונה להם. זה לא אומר שהיא לא נכונה עבורו.

זה הצחיק אותו. זרקו לו את ה"אמת בפרצוף" והלכו. ה"אמת" שלהם. זו שנובעת מזווית ההסתכלות והחוויות שלהם. זו שלא רלוונטית בכלל לבחירות שלו. הרגישו שעשו את שלהם. כמו הטלת צרכים באמצע בית של מישהו אחר ובריחה משם. מפחדים מלקבל "אמת" בחזרה.

כל בחירה שביצע בדרך הייתה באחריותו. הוא זה שהתמודד עם התוצאות. ואם היה צריך לתקן את הדרך בהמשך הוא עשה את זה. הם לא. זרקו את ההערה שלהם וחזרו לרכיבה שלהם. לכיוון שלהם. לבחירות שלהם. מבחינתם, הם עשו את שלהם.

בסופו של יום זו הייתה הדרך שלו. והוא ידע כי זה או הדרך שלו או אף דרך. כי אם היה עוצר בכל פעם שמישהו ניסה לגרום לו להתחרט על בחירותיו, הוא היה בעצירה מתמדת. חושב על המקומות שבהם יכול היה להיות. או בהתלבטויות שהיו מאטות אותו באופן משמעותי.

בנקודה שלהם התאימה הנסיעה האיטית, הוא שמר על קצב מהיר ומתמיד קדימה. פותח פערים. נצמד לאלה שנסעו באותו הכיוון ובאותו הקצב. מקפיד לחייך לכולם. חס וחלילה לא לזלזל. כי הוא רצה לנצח את המטרות שלו. לכבוש אותן. להעפיל להישגים גבוהים יותר.

הוא ידע שזו הדרך שלו. והיה ברור לו שהיא הייתה נכונה. לא כי אין דרך אחרת. אלא כי היא הייתה הדרך שלו. הבחירות שלו הפכו למקום שבו הוא נמצא היום. הבחירות שלו הפכו אותו למי שהוא. בסוף המסע, הוא היה הדרך שלו.

שבת שלום וחג שמח,
ליאור

ליאור ברקן

ליאור ברקן הוא בעלים שותף במשרד הפרסום AntiMarketing ומייסד הפורטל הישראלי ל-NLP ובית הספר הישראלי ל-NLP. בעברו, מילא ליאור מספר תפקידי ניהול בכירים בחברות תוכנה ופרסום והנחה פינה קבועה בתכנית הטלוויזיה "המקצוענים" בערוץ 10. במאמריו, ליאור מביא טיפים מתוך ניסיונו בן 2 העשורים ביישום כלי ה-NLP וכלים נוספים מעולם הפסיכולוגיה בעולמות העסקים, העברת ההכשרות והייעוץ.

רוצה לשתף את המאמר?

אולי יעניין אותך לקרוא גם את המאמרים הבאים:

תגובות למאמר |

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות

רוצה לקבל עדכון שבועי?

במשך 16 שנים אנחנו מעלים בכל שבוע מאמר חדש לבלוג על NLP, שפת גוף, שכנוע, פסיכולוגיה שימושית והשימוש שלהם בחיים שלך. היית רוצה שאעדכן אותך ביום שני כשיעלה המאמר הבא?

* העדכון הוא ללא תשלום והפרטים שלך מוגנים אצלנו מספאם

אם המאמר הזה מעניין אותך, בשבוע הבא נפתיע אותך!

זה הזמן להירשם לרשימת התפוצה שלנו

בכל שבוע, אנחנו מעלים מאמר חדש על שפת הגוף, תת המודע, NLP והשימוש בפסיכולוגיה יישומית כדי לשפר את החיים שלנו. אם בא לך שנעדכן אותך כשעולה מאמר חדש, כל מה שצריך לעשות הוא להזין את כתובת האימייל שלך בשדה הבא וללחוץ על הכפתור: