ואיך אדע שזה לא רק בראש שלי, הוא שאל. שאני לא מדמיין. רואה את זה רק כי אני מחפש את זה. עובד רק כי אני מאמין בזה. הרי זה הגיוני. אמונה שמגשימה את עצמה. גם הרס"ר שלי בצבא היה מוצא אבק. אפילו שניקינו. אפילו שהיינו בטוחים שאין.
ומאיפה אדע אם אני שואל את השאלה הזו כי אני באמת סקרן, הוא המשיך. אולי מישהו כיוון אותי לשאול אותה. כי לדעתו זה בדיוק הדבר שצריך לשאול. והוא מתעלם משאלות אחרות. חשובות יותר. אולי אפילו מסיח אותי בכוונה מהן. לכיוון של מאפיינים חיצוניים לא חשובים.
ולמה אני רוצה לקנות כל כך הרבה דברים, הוא הוסיף. אולי אני בכלל לא צריך אותם. ומכרו לי שכן. לימדו אותי שצריך להבין אומנות מוזרה כדי לצרוך אותה. לימדו אותי שצריך להבין מוזיקה צורמת כדי לצרוך אותה. לימדו אותי שצריך להבין אלכוהול מר כדי לצרוך אותו.
הוא לא טעה. לא לגמרי בכל מקרה. אולי זה כן היה רק בראש שלו. אולי כן לימדו אותו לשאול את השאלה. אולי כן קנה כי הרגילו אותו. זה הגיוני. עושים את זה לכולנו. רק שצורת החשיבה הזו חייבת לבוא מתוך מקום נכון. אחרת יסתחרר במערבולת פרנואידית בראשו.
הטלת ספק היא דבר מאוד חשוב. כי לא כל דבר שאומרים לנו הוא נכון. ולא כל סיפור שמנסים למכור לנו הוא המציאות. רק שבאיזו שהיא נקודה, יש כאלה שמשתמשים בהטלת ספק ככלי שמשרת את הדחיינות הפנימית שלהם. ככלי שמאפשר להם להימנע משינוי נדרש.
הם מנסים להוכיח שכל דבר ששונה מצורת החשיבה שלהם הוא שגוי. מנסים למצוא חורים בכל דבר. להרגיע את עצמם שצורת החשיבה שלהם היא הכי נכונה. וכשעושים את זה מהמקום הזה, זה לא משרת אותם. אלא תוקע אותם בצורת חשיבה מאוד מוגבלת.
מצד שני, יש בהחלט מקום להטלת ספק כדי ללמוד. כדי להתפתח. כדי למצוא שיטות חדשות ויעילות יותר לעשות דברים. כדי לשפר באופן מתמיד את התוצאות שלנו. ולא רק את הסיבות, ההצדקות והתירוצים שיאפשרו להם להישאר במקום.
כי הספק הוא רק כלי. ובסופו של יום, השיפור בתוצאה שלנו הוא זה שנמדד. בכל תחום בחיים.