עלינו תמיד להראות כאילו אנחנו המנצחים. זה המשפט שלמדתי שוב ושוב בחיים. כל מי שאוהב אותנו ישמח בשמחתנו. כל מי ששונא אותנו יאכל את ליבו. גם אם רע לנו. אם ידעו חברינו שרע לנו, יהיה גם להם רע. והאויבים? רק סיבה למסיבה.
לעומת זאת, ישנם אנשים וגופים (לא כולם) שעצם קיומם כמסכנים דווקא בא לטובתם. הרי המסכנים תמיד יקבלו עוד קצת תקציבים. המסכנים יקבלו הגנה יתרה. מותר להם להתבטא בצורה יותר חופשית. הרי הם מסכנים. גם אם הם לא באמת מסכנים.
סאן טסו (מחבר "אומנות המלחמה") כתב שבמלחמה עלינו תמיד ליצור את הרושם ההפוך מהמצב הקיים. אם אנחנו חזקים, עלינו להתפש כחלשים. אם אנחנו חלשים, עלינו להתפש כחזקים. כשאנחנו שולטים במידע שהיריב יודע עלינו, אנחנו שולטים בבחירות שלו.
השאלה היא מה קורה במציאות, בה אין מצב שהוא רק מלחמה. כמו בעולם העסקי לדוגמא. אם נגרום ליריב לחשוב שאנחנו חלשים, גם הלקוח יראה את זה. הרי בעידן האינטרנט הכל גלוי לעין. הלקוח לא ירצה לבחור לעבוד מול עסק חלש או לרכוש ממנו.
לדעתו (וזה מובן), העסק המצליח הוא זה שחוכמת העדר נוטה לטובתו. במצב כזה, ניצחון אסטרטגי פוטנציאלי על היריב עשוי להיות תחילת ההפסד הפוטנציאלי של העסק. מצד שני, אם נבטל מראש אפשרות של שימוש במצג "מסכן", אנחנו מבטלים גם את הבחירה.
נקודות מסקרנות למחשבה: האם באמת עלינו להיראות כמנצחים בכל מחיר? האם עלינו לדבוק בתדמית אחת התחלתית ולשמור עליה כל הזמן? האם אפשר לשנות את התדמית שאיתה התחלנו באמצע? האם זה נכון לכל תחום?
יום מעולה לכולם,
ליאור
