חברים יקרים, בטווח הזמן הנראה לעין, לא יפתחו קורסים פרונטאלים חדשים. עמכם הסליחה, הנהלת בית הספר.

להתמסר לחוויה האנושית (פירורי תובנות 265)

במשך השעה, הוא לא הפסיק לדבר. והיא, שישבה שם מולו פשוט החליטה לבהות בו. זה גם ככה לא משנה מה תגיד. הוא לא הקשיב. פשוט היה חשוב לו להגיד לה. לספר לה. לנסות להרשים אותה. ומרוב ניסיון, הוא שיעמם אותה למוות.

על פניו, באפליקציה הוא נראה נחמד. כנראה שמישהו עזר לו לבחור תמונות מעולות. אולי אפילו לכתוב את מה שכתוב עליו. כי אין מצב שמי שיושב מולה היה כותב משהו כזה. וזה לא שהוא לא היה מספיק חכם. זה פשוט לא סגנון הדיבור שלו.

בזמן שבהתה בכיוון הכללי שלו, היא חשבה קצת על כל המצב. זה אפילו הצחיק אותה. רק שהיא השתדלה לשמור על חיוך עדין, כדי שלא יחשוב שהיא צוחקת עליו. אחרי הכל, הוא לא אשם בזה. רק מנסה לשחק את חוקי המשחק. או לפחות את הפרשנות שלו לחוקים.

הם נפרדו בחיוך קטן. נשיקה על הלחי. לא יותר. הוא לא עניין אותה בשום צורה. והיא, לא באמת מצאה טעם בלצבור עוד פס על החגורה. זה לא מסוג ההישגים שאפשר להתגאות בהם מול אנשים בוגרים. אז העדיפה לסיים את הערב וללכת לצפות בטלוויזיה עד שתירדם.

היא העדיפה ללכת. מזג האוויר היה מושלם. חם בדיוק במידה. קריר בדיוק במידה. כאילו נתפר בדיוק למידות שלה. ובזמן שריחפה ברחוב בתוך מחשבותיה, הבינה פתאום כי זה לא מה שהיא מחפשת. אוסף של כללי משחק.

היא לא הייתה שייכת למשחק הזה. פנייה ותשובה. תמונה ותמונה. חיזור קר ותשובה כתובה. משהו בה רצה מישהו שירצה אותה. שלא ייראה בה ריאיון עבודה. מישהו שייראה אותה כמו שהיא. נושמת. מלאת חיים. תלת ממדית. מעבר לסתם תמונה וטקסט.

פרא. כמו סוס לא מאולף. שגם לא צריך שיאלפו אותו. מלא רגשות. שועטת במרחבי החיים. אוהבת ללא הפסקה. חשה וחיה. ואז נכלאת בתוך אפליקציה. יודעת שמשהו לא בסדר. ולא מסוגלת להתנתק מהמטריקס. כי כולם מצפים. ומה היא בלי זוגיות.

בהבזק של הרגע ידעה בדיוק מה צריך להיעשות. עצרה באמצע הרחוב. מחקה את האפליקציה. ונשמה לרווחה. כמו שכבר הרבה שנים לא נשמה. עצמה את העיניים. התמסרה לרוח. ואחרי מספר שניות פתחה אותן. כאילו רואה את המציאות לראשונה.

היא הייתה מוקפת באנשים. אנשים שלא הסתכלה עליהם בדרך כלל. אנשים ברזולוציה שמשאירה את המכשיר הקטן מאחורה. אנשים עם הבעות. אנשים שלפעמים יוצרים קשר עין. ולפעמים מחייכים. ולרגע, הציניות נשארה בצד.

מבט. חיוך. מבט מחויך עם קצת תמיהה. חיוך מבויש. לפעמים, זה כל מה שנדרש. היסוס קטן. מילה או שתיים. ועוד חיוך. מציאות מתרחשת. והיא, שלפני שעה הייתה בדייט מהגיהינום מצאה את עצמה בדייט חדש. תיקון. והיא החליטה לא להטיל ספק. ולהתמסר לחוויה האנושית.

שיהיה סוף שבוע מעולה,
ליאור

רוצה לשתף את המאמר?

אולי יעניין אותך לקרוא גם את המאמרים הבאים:

תגובות למאמר |

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רוצה לקבל עדכון שבועי?

במשך 15 שנים אנחנו מעלים בכל שבוע מאמר חדש לבלוג על NLP, שפת גוף, שכנוע, פסיכולוגיה שימושית והשימוש שלהם בחיים שלך. היית רוצה שאעדכן אותך ביום שני כשיעלה המאמר הבא?

* העדכון הוא ללא תשלום והפרטים שלך מוגנים אצלנו מספאם

איך אפשר ללמוד איתנו?

מכיוון שאין לנו כבר קורסי NLP פרונטליים ויכול להיות שפספסת את האפשרות ללמוד אצלנו, עדיין יש אפשרות ליהנות מקורס שלנו. 

באתר מיוחד שיצרנו ריכזנו צילומי הכשרות שלנו וקורסי NLP מקוונים שבנינו במיוחד עבורך. אם מעניין אותך ליהנות מקורס כזה זה הקישור עבורך:

אם המאמר הזה מעניין אותך, בשבוע הבא נפתיע אותך!

זה הזמן להירשם לרשימת התפוצה שלנו

בכל שבוע, אנחנו מעלים מאמר חדש על שפת הגוף, תת המודע, NLP והשימוש בפסיכולוגיה יישומית כדי לשפר את החיים שלנו. אם בא לך שנעדכן אותך כשעולה מאמר חדש, כל מה שצריך לעשות הוא להזין את כתובת האימייל שלך בשדה הבא וללחוץ על הכפתור: