Site icon הפורטל הישראלי ל-NLP

חשוב: מה שכחו לספר לך על דמיון מודרך ומונע ממך לקבל את מלוא התוצאות שרצית?

היי,

בפעם הקודמת הבאתי 3 דרכים להצגה עצמית בפני אנשים מצליחים שיגרמו להם לרצות להישאר אתנו בקשר. הפעם, רציתי לענות על שאלה מעניינת ששאלה אפרת, אחת מקוראי הבלוג האדוקים – למה תרגילי הדמיון המודרך שהיא מבצעת לא עובדים כמו שצריך?

למה נדמה לאנשים שאני לא אוהב דמיון מודרך?

בישראל, גורל ה-NLP והדמיון המודרך נכרך ביחד לפני שנים. ולמרות שברוב התחומים שבהם אני אישית משתמש ב-NLP אין יותר מיד מה לעשות עם דמיון מודרך, אני דווקא כן מוצא את עצמי ממליץ לאנשים לדעת איך להשתמש בו.

זה לא בגלל ששיניתי את דעתי. אלא בגלל שכנראה לא הסברתי אותה נכון. בזמן אמת, כשאני משתמש ב-NLP בחיי היום יום או בזירה העסקית, זה לא המקום לומר לאנשים לעצום את עיניהם. או להתחיל לדמיין את עצמם יורדים במדרגות. או מגיעים לאזור שמרגיש להם בטוח.

עם זאת, כשנרצה לחזק יכולת מחשבתית או נפשית שלנו נוכל להשתמש בגרסאות היעילות יותר של הדמיון המודרך שנמצאות ב-NLP. אלה שאורכות 5 דקות לכל היותר. אלה שפועלות בצורה יוצאת דופן גם עם אנשים שחושבים שקשה להם לדמיין.

מה גורם לטכניקות דמיון מודרך לעבוד?

כל טכניקות הדמיון המודרך בסופו של יום פועלות בגלל שילוב בין 2 עקרונות:

העיקרון הראשון טוען כי הדרך היעילה ביותר לתקשר עם תת המודע היא באמצעות דימויים וסמלים. אחת הדוגמאות הטובות ביותר שאני יכול לתת לכך יכולה להיות השימוש שלנו באנלוגיות (השוואות).

כשאין לנו דרך טובה לתאר במילים את הכוונה שלנו (או כשאנחנו רוצים להעביר מסר בצורה עקיפה), אנחנו נוטים להשתמש באנלוגיות. כמו למשל להגיד על מישהו שהוא "שועל" במקום להגיד עליו שהוא ערמומי. או לדבר על "פרפרים בבטן" במקום להגיד שאנחנו מתרגשים.

העיקרון השני טוען כי תת המודע (בניגוד לחשיבה המודעת שלנו) אינו יודע להבדיל בין מציאות לדמיון. לא כי הוא דביל. יש לנו את ה'מודע' שתפקידו לסנן את המידע והוא דווקא יודע להבדיל בין מציאות לדמיון.

מצד שני, כשהמודע שלנו אינו מזהה איום (כמו בזמן שאנחנו סתם מדמיינים משהו או בזמן שאנחנו משחקים), הוא נותן למידע לעבור לתת המודע. ושם גם ככה כל השינוי מתבצע, אז זה בסדר וזה משרת את המטרה שלנו.

לדוגמה, אם נדמיין לשנייה את עצמנו הולכים למקרר ומוציאים לימון צהוב וריחני במיוחד, חותכים אותו בזהירות וסוחטים את מיץ הלימון החמוץ באיטיות מתחת ללשון שלנו נשים לב שהפה שלנו מגיב בדיוק כאילו שהיה שם מיץ לימון חמוץ אמתי.

השילוב בין 2 העקרונות יוצר אפקט מדהים: אדם שעובר תהליך דמיון מודרך מדמיין משהו שמסמל לתת המודע שלו איזה שינוי צריך להתבצע. ואם זה עובד כמו שצריך, תת המודע באמת יוצא לבצע את העבודה. עם זאת, לחלק מהאנשים זה לא תמיד עובד.

איך נגרום לתרגילי דמיון מודרך לעבוד תמיד?

לא כל אדם שמעוניין להשתמש בדמיון מודרך לומד זאת בקורס מסודר. וזה בסדר, כי כל עוד הוא מבצע את התרגיל נכון, הוא יניב את התוצאות הרצויות. עם זאת, כשרוב האנשים לומד לבצע את התרגילים לבדו הוא לא מודע לכך שעליו לבצע את 3 הדברים הבאים:

1. להירגע, אבל באמת להירגע – חלק מהחשיבה המודעת שלנו נקרא הגורם הביקורתי (זה שמסנן מידע ומגן עלינו מאיומים). כל עוד הוא פעיל, אנחנו עסוקים בניסיונות לפרש את מה שאנחנו עושים ומונעים מעצמנו להתמסר לתהליך.

לכן, עלינו להיכנס למצב רגוע הרבה יותר מזה שאנחנו מרגישים בדרך כלל. ולא "סתם" רגוע אלא אחד כזה שרגוע מאוד. ואת זה קשה לנו לעשות כשאנחנו מנסים בו זמנית להירגע ולזכור מה אנחנו אמורים לעשות שלב אחרי שלב.

כדי להירגע, נרצה לשבת במקום שקט שאין בו אנשים אחרים שיפריעו לנו. וכן, להשתיק או לכבות את הטלפון ל-5 דקות לא יהרוג אותך. זה קסם כזה. אחרי שדאגנו שהמקום יהיה שקט, נדאג שהטמפרטורה בו תהיה נעימה לנו, נשב בצורה נוחה וננשום בצורה עמוקה ומרגיעה.

המלצה חמה (פלוס פלוס): כדי להתמסר לתרגיל לגמרי, נוכל להקליט את עצמנו בו מנחים את עצמנו ואז לשבת ולהתמסר לגמרי להוראות שלנו. זה משחרר את המוח שלנו מהצורך "לא לפספס שום שלב".

2. לבחור תרגיל שבאמת מתאים לך – תרגילי הדמיון המודרך הטובים ביותר הם אלה שמותאמים לך אישית. וכשאני אומר "מותאמים לך אישית", אני מתכוון לזה שהתרגיל חייב להשתמש בעולם הדימויים שבאמת מדבר אליך.

הרי לכל אחד מאתנו יש את העולם הפנימי שלו. ומשם נגזרות האנלוגיות שלנו. אלה שבאמת יש להן משמעות בחיינו. לכן, אין סיבה שנשתמש בדימויים שלא באמת מדברים אלינו, כשיש לנו את האפשרות להשתמש בדימויים שבאמת מזיזים לנו משהו ומכילים משמעויות עבורנו.

לכן, עלינו לחשוב טוב (או לעשות את זה עם אדם שעבר הכשרת NLP) באיזה עולם דימויים עדיף לך להשתמש ואיך לבנות תהליך שבאמת יכווין את תת המודע שלך לתוצאה הרצויה. שזה אומר שצריך גם להגדיר תוצאה רצויה מראש. ומראש זה לא "תוך כדי התקדמות".

3. לשבור תבנית – תת המודע עובד בצורה הטובה ביותר כשאנחנו משחררים אותו לעשות את העבודה שלו. ולא מציקים לו. וכשאני אומר מציקים אני מתכוון ל"בודקים כל הזמן אם מה שעשינו עובד". או ל"מבצעים את התרגיל שוב ושוב כדי לוודא שהוא יעבוד".

זה לא עובד בצורה הזו. וזה לפעמים רק פוגע בתהליך. כמו ילד שלא מאמין שהגלגלים של האופניים שלו מסתובבים כשהוא מסובב את הדוושות ואז מסתכל עליהם כל הזמן בזמן שהוא מדווש. לכן, עלינו לעשות את מה שאנחנו עושים כשאנחנו מנסים להיזכר במשהו ולא מצליחים.

כשמשהו נמצא לנו "על קצה הלשון" ואנחנו לא מצליחים להיזכר בו, יש רק פתרון אחד שעובד – לעשות משהו אחר. עצם כך שאנחנו קוטעים את חוט המחשבה, מאפשר לתת המודע לקבל את ההוראה, לעבד אותה ולהתחיל לבצע.

לשם כך, המציאו ב-NLP את המונח "שבירת תבנית". במונח שבירת תבנית אנחנו מתכוונים לעשיית כל דבר שהוא שגורם לנו לצאת מאותו מצב רוח או מהחשיבה על הדבר שעשינו, כדי לאפשר לתת המודע להתחיל לעשות את שלו.

בסוף תהליך הדמיון המודרך אנחנו חייבים לבצע שבירת תבנית. זה יכול להיות לקום וללכת למטבח לשתות מים. זה יכול להיות לפתוח טלוויזיה ולראות בה קומדיה. זה יכול להיות כל דבר, כל עוד הוא אינו התעסקות מחשבתית בתרגיל הדמיון המודרך.

זהו להיום, עכשיו מעניין אותי לקרוא בתגובות שמתחת למאמר: מה דעתך עליו?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור

Exit mobile version