הוא הסתכל לרגע על התמונה ומיד ידע שהיא תהיה שלו. חשב מה יגיד לה. מה תענה לו. איך יגיד את הדבר הנכון. היא תענה בצורה מחויכת. הוא יפלרטט בצורה כובשת. היא תציע להיפגש לכוס קפה. מי יודע מה הלילה יוליד.
הוא יתלבש בצורה אלגנטית. יתרגש קצת. למרות שבטוח לא יודה בזה. יחייך לעצמו קצת מול המראה וייצא לפגוש אותה. כל הדרך הוא יחשוב מה להגיד. יעיף מדי פעם מבט במראה, רק כדי לראות ששום דבר לא השתנה בתספורת שלו. ואז יגיע.
היא תיכנס. תהיה מהממת. לבושה במשהו שבטוח יחמיא לה מאוד. תסתכל לו בעיניים. הוא יימס. עיניים כל כך כחולות. והוא ינסה שלא להפגין את זה החוצה. כי הוא צריך לשחק את המשחק. להיות מי שהוא אמור להיות.
ואז השיחה תעמיק קצת. הוא יספר לה על הדעות הפוליטיות שלו. למרות שהוא ראה בפרופיל שלה שהיא חושבת קצת אחרת. היא תתחיל להתווכח. לא יסכים איתה. יסכימו שלא להסכים. רק שאחרי שהתווכח איתה, משהו ישתנה במבט שלה.
היא תסתכל בטלפון. מדי פעם החוצה. והוא לא יצליח להתעלם מזה. משהו שם לא בסדר. והוא ינסה להתבדח. היא לא תצחק. אולי אפילו תזכה אותו במבט נוזף. הוא יהיה קצת מובך. אחרי הכל זה לא בכוונה.
אחרי קצת זמן, הם יחליטו לקפל את הערב. ישלם כי הוא ג'נטלמן. לפחות זה, היא תחשוב לעצמה. והם יקומו. יצאו מבית הקפה. ילווה אותה לרכב. מקווה. יעצרו אחד מול השנייה. יישרו מבט. ו… היא תודה לו על הערב ותיפרד ממנו בלחיצת יד מנומסת.
הוא יתאכזב. אפילו לא נשיקה. למרות שאין לו כל כך על מה. הפגישה לא הלכה כל כך טוב. ואז הוא ינזוף בעצמו על הוויכוח הפוליטי. לא באמת היה נדרש. ממש מטופש מצדו. סתם ויכוח לצורך הוויכוח. כדי להרגיש יותר גבר. והוא יתעצבן על כל העניין.
הוא המשיך להסתכל על התמונה לאורך שניה אחת נוספת. והחליט שלא לפנות אליה. כי זה לא יעבוד. הוא מכיר את עצמו. סגר את האפליקציה והלך לראות סדרת טלוויזיה. רק כדי לנקות את הראש מהסרטים. הסרטים שמונעים ממנו לגלות מה יכול היה לקרות באמת.
שיהיה סוף שבוע מעולה,
ליאור
