נו, אתה בטח כבר ממש נהנה עכשיו בחדר הכושר, הוא אמר. הרי אתה פה כבר שנה וקצת. מתמיד באימונים. ומכיוון שהוא מאמן כושר, הוא ציפה כנראה לשמוע תשובה קצת שונה מזו שנתתי לו. וכן, יכולתי לומר לו את מה שהוא ציפה ולחזור להתאמן. אבל בחרתי שלא.
האמת היא שאני לא נהנה מהאימון בחדר הכושר. ושלא יובן לא נכון – המאמנים מעולים, המכשירים ברמת תחזוקה גבוהה והמזגן כמעט תמיד עובד בטמפרטורה שבני אנוש אמורים להתאמן בה. העניין הוא שאני לא נהנה מהאימון. אין באימון משהו שגורם לי לקפוץ במקום ולומר – איזה כיף לי, משקולת!
אנחנו מחונכים לחשוב על הנאה כגורם לעשייה. תשוקה כבסיס למשהו שאנחנו עושים בצורה עקבית. יעוד כמשהו שמכתיב את ההתפתחות שלנו בחיים. ובלעדי כל אלה, רוב הסיכויים שאדם לא אמור להיות מסוגל להתרגל לעשות משהו בצורה קבועה.
כשרוב האנשים מחפשים את ההנאה, התשוקה והיעוד שלהם הם נתקלים בחומה עמומה. אין להם מושג מאיפה להתחיל למצוא אותם. הרי אם אדם לא נהנה ממה שהוא עושה, מאיפה יזמן הנאה. ואם לא בא לו לעשות, איך ייצור תשוקה. ואם אין לו מושג מה הייעוד שלו… יסתובב במעגלים.
האמונה כי ההנאה, התשוקה והייעוד יגיעו מעצמם נובעת מהציפייה שדברים יקרו לנו. בדיוק כמו למלא לוטו. או לחכות שהממשלה תגרום לעסק שלנו להצליח. והציפייה הזו מובילה אותנו לחיים שאין בהם הנאה. אין בהם תשוקה. ובטח אין בהם ייעוד. כי אלה, לא באמת מגיעים מעצמם. או מהממשלה.
ההנאה שלנו לא נמצאת שם ומחכה שרק נתחבר אליה. היא נוצרת מכך שאנחנו עושים משהו שוב ושוב. מקבלים בו תוצאות חיוביות. מחפשים בו בצורה מודעת אתגרים. וכל פסגה שאנחנו כובשים גורמת לנו להרגיש קצת שמחה. כל דבר שמסמן לנו שאנחנו מתקדמים יוצר עוד קצת דחף להתקדם.
ככל שיש לנו יותר דחף להתקדם, אנחנו סקרנים לבדוק מה עוד נוכל להשיג. כי אנחנו כבר לא חיים מתוך ציפייה ילדותית ש"משהו יקרה לנו". אנחנו גורמים לתוצאות שלנו להתממש. וגם אם לא, אנחנו לוקחים אחריות ומתקנים. הדחף להתקדם ביחד עם הסקרנות לגלות מה נמצא מעבר לפסגה הבאה יוצר אצלנו תשוקה.
התשוקה דוחפת אותנו לעשות. והיא לא בוערת מעצמה. היא דורשת תחזוקת אתגרים שוטפת. כמו אש שזקוקה לחומר בעירה. היא דורשת הצלחות קטנות. התקדמות מתמדת קדימה. למרות ההצלחות. ובזכות הכישלונות שבעזרתן אנחנו נאלצים ללמוד דרכים חדשות להגיב.
ההתקדמות המתמדת היא זו שלאט לאט חושפת את הדרך. אנחנו מגלים מה עובד לנו ומה לא. פוגשים אנשים חדשים. מתנסים בהתנסויות לא מוכרות. מקבלים השראה. זו בדיוק הנקודה שבה אנו פוגשים את הייעוד שלנו. לא כי הוא חיכה לנו. אלא כי אנחנו זיככנו אותו מתוך העשייה שלנו.
העשייה. רק העשייה. לא התיאוריות. לא המרצים הכריזמטיים. או הספרים. או המאמרים. כל אלה אולי ייתנו השראה. וגם זה רק ברמת ה"אולי". ועדיין רק העשייה היא זו שיוצרת את היעוד שלנו. צעד אחר צעד. וגם אז לא נדע מה היה היעוד שלנו. כי היעוד שלנו מתגלה רק מתוך הסתכלות אחורה ביומנו האחרון, על הדברים שיצרנו.
מה הצעד הבא שלך?
שיהיה לך סוף שבוע מעולה,
ליאור
12 תגובות
אחד מה"פירורי תובנות" הטובים שלך. אהבתי מאוד.
תודה עמית!
וואו. כל כך הרבה נאמר ונכתב בנושא של ייעוד. אבל זו פעם ראשונה שאני אישית קוראת דברים שמחוברים לקרקע. שבאמת שופכים אור על הנושא, ובאמת מניעים אל הדבר היחיד שנחשב באמת – עשייה. כל כך מכאיב שאומרים לך – לך אחרי התשוקה שלך – ואין לך תשוקה. לך אחרי ההנאה, אבל אתה מקום שלא נהנה מכלום כרגע. אתה נתת את הכלי להתחיל מההתחלה. תודה!!
בכיף. שמחתי שנהנית!
ממש מדהים תשמע במילים שלך יש שיכנוע וכריזמיה ובגלל זה הגבתי
תודה אייל!
תמצתת בכמה שורות את מה שספרים שלמים כותבים.
כל דבר מתחיל בצעד קטן.
תודה רבה.
שמח שאהבת 🙂
אבל אם אתה עושה משהו תקופה וממשיך ומתמיד ולא נהנה ממנו הרי מה האינטרס שלך להמשיך בו ?
יש דברים שאת לא נהנית מהם כמו שאת נהנית מהתוצאות שלהם
ראשית זה שאתה מוכן לפרסם חומר שהוא מאוד משנה חיים ומיקצועי בכל כך הרבה נושאים חשובים בצורה מסודרת וסופר בהירה מגיע לך תודה ענקית .
שנית בזה שאתה מפרסם כך ולא כותב אוסף של טיפים או עצות רדודות זה מראה כמה עוד חומר עוצמתי ומשנה חיים יש לך בתוך הקורסים שלך שכיאלו אין לך מה להפסיד…
תודה יצחק 🙂