חברים יקרים, בטווח הזמן הנראה לעין, לא יפתחו קורסים פרונטאלים חדשים. עמכם הסליחה, הנהלת בית הספר.

מטבע אחד (פירורי תובנות 68)

המחשבות שלנו משפיעות על הדרך שבה אנחנו מפרשים את המציאות. הן משפיעות על המילים שלנו. הן משפיעות על מצב הרוח שלנו. וקל לנו להאמין שצורת החשיבה שלנו היא משהו קבוע. שאי אפשר לעשות דבר בקשר אליו. כאלה אנחנו. זה מה שיש.

הבעיה עם צורת החשיבה הזו טמונה בכך שהרגל קבוע, ללא צמיחה, הוא בדיוק זה שתוקע אדם בחיים. לא המוצא. לא הגיל. לא אזור גאוגרפי. לא הדבר שההורים עשו או לא. גם לא מה שהמדינה הייתה צריכה לתת. למרות שהכי קל לבחור להיות הקורבן של הנסיבות.

הוויתור על ה"עצמי" עשה את זה. הציפיה שמישהו "אחר" יציל. שמישהו אחר יעשה. שעוד רגע הכול יהיה קל ומישהו יסדר. כי אם מישהו עושה את כל אלה הוא גם אחראי. וזה מרגיע. כי אם הוא אחראי אז בשנייה שזה פחות עובד יש את מי להאשים.

והכי כיף שכל האנשים שאמורים לקחת אחריות מרוכזים בגוף אחד. ככה קל יותר לשכוח כי מדובר באנשים. כמוני וכמוך. כי אז "ההם" מוגדרים רחוק מה"אנחנו". ואז כיף באמת. כי ככה אפשר לבחור תמיד להיות בצד של ה"טובים".

אנחנו הטובים והם הרעים שמורכבים מאנשים שהם… בדיוק כמונו. וגם אנחנו עובדים בגוף או בארגון שכזה. גם לנו לפעמים קל לעבוד "על פי חוקי העסק" ולא להסתכל לאנשים בלבן של העיניים. להיות פחות בני אדם.

ואז הם שונאים אותנו. אבל עם זה דווקא קל לנו. כי זה לא אנחנו, זה הארגון שלנו אשם עם כל החוקים שלו. קל להתחבא מאחוריו. ואז אנחנו נשארים עדיין בצד של ה"טובים". והלקוח הוא זה שהופך ל"טיפש" או "דפוק" או "רע".

ואז הפגנות. אנחנו שונאים את מוסדות המדינה. את הארגונים הגדולים. את כל החברות הגדולות. הם לא בסדר. אנחנו בסדר. צדק חברתי. כי לנו מגיע. אנחנו האזרח הקטן. הם מתייחסים אלינו כמו זבל ומתעשרים על חשבוננו.

כאשר אנחנו שונאים את מוסדות המדינה, את הארגונים, את החברות ואת העסקים אנחנו שוכחים שהאנשים שאותם אנחנו שונאים הם עצמנו. לא איזה "טייקון". את הטייקון אנחנו בכלל לא פוגשים. הוא רק זה שסופר את הכסף בזמן שאנחנו מתנהגים כמו ראש קטן עבורו.

זה רק אנחנו והלקוחות. והלקוח הוא אנחנו. הוא בן הזוג שלנו. הוא ההורים והילדים שלנו.

המהפכה החברתית האמתית תתחיל ביום שנפסיק להפנות אצבע. ביום שנפסיק לציית עיוורים ל"חוקי החברה" שבה אנחנו עובדים. ביום שנתחיל לתת שירות אדיב. ביום שנתחיל להתייחס בכבוד לאדם שמולנו. ביום שנבין שהם לא צדו השני של המטבע.

המטבע הוא אנחנו והם. ולמטבע הזה יהיה ערך רק ביום שנבין את זה.

שיהיה לך סופ"ש מעולה ומהורהר קלות,
ליאור

רוצה לשתף את המאמר?

אולי יעניין אותך לקרוא גם את המאמרים הבאים:

תגובות למאמר |

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רוצה לקבל עדכון שבועי?

במשך 15 שנים אנחנו מעלים בכל שבוע מאמר חדש לבלוג על NLP, שפת גוף, שכנוע, פסיכולוגיה שימושית והשימוש שלהם בחיים שלך. היית רוצה שאעדכן אותך ביום שני כשיעלה המאמר הבא?

* העדכון הוא ללא תשלום והפרטים שלך מוגנים אצלנו מספאם

איך אפשר ללמוד איתנו?

מכיוון שאין לנו כבר קורסי NLP פרונטליים ויכול להיות שפספסת את האפשרות ללמוד אצלנו, עדיין יש אפשרות ליהנות מקורס שלנו. 

באתר מיוחד שיצרנו ריכזנו צילומי הכשרות שלנו וקורסי NLP מקוונים שבנינו במיוחד עבורך. אם מעניין אותך ליהנות מקורס כזה זה הקישור עבורך:

אם המאמר הזה מעניין אותך, בשבוע הבא נפתיע אותך!

זה הזמן להירשם לרשימת התפוצה שלנו

בכל שבוע, אנחנו מעלים מאמר חדש על שפת הגוף, תת המודע, NLP והשימוש בפסיכולוגיה יישומית כדי לשפר את החיים שלנו. אם בא לך שנעדכן אותך כשעולה מאמר חדש, כל מה שצריך לעשות הוא להזין את כתובת האימייל שלך בשדה הבא וללחוץ על הכפתור: