שנאה מופצת מהר יותר מאהבה
זעם מופץ מהר יותר מרגיעה
רכילות שקרית מופצת מהר יותר מהאמת
אבל
זה לא הופך את השנאה לשווה יותר מאהבה
זה לא הופך את הזעם לשווה יותר מהרגיעה
זה לא הופך את הרכילות השקרית לשווה יותר מהאמת.
הטוב לא שווה יותר מהרע רק כי לרע יש יותר רגליים. כי הוא מגיע ליותר מקומות ויותר מהר. להיות אדם אוהב, רגוע ודובר אמת זו פשוט משימה שדורשת יותר מאמץ מלהפיץ רכילות שקרית ולעורר שנאה וזעם. ואנשים עושים את מה שקל להם. לא את מה שנכון.
כל הדברים הטובים בחיים דורשים שינוי. כל שינוי דורש למידה. למידה דורשת מאמץ. מאמץ הוא לא נוח. בטח שלא נוח כמו לשבת על התחת ולצפות שאחרים יעשו את מה שצריך להיעשות. או לכתוב בפייסבוק מה צריך להיעשות. מה ה"הם" צריכים לעשות כדי לשפר את המצב "שלנו".
שינוי מתחיל מהרגע שבו אנחנו עושים משהו. משהו לא קל.
שבת שלום,
ליאור
4 תגובות
שאלה שנשאלת היא: איך הופכים משהו שהוא לא נוח לך ומשעמם לך (כמו לחרוש למבחן) למשהו נוח שאתה תרגיש שאתה נהנה ממנו כמו לאכול פיצה טובה?
כי ניסיתי לעשות דברים "בכוח" ופשוט התחלתי לעשות בכוח והגעתי כעבור זמן קצר לנקודה שפשוט הפסקתי מרוב שלא נהנתי ומרוב שזה היה משעמם.
מאוד פשוט: כשאתה מנסה להכריח את עצמך לעשות משהו שוב ושוב אתה מחבר אליו את התחושה הלא נעימה שמלווה עשייה של משהו ש"חייבים". על מנת לחבר תחושה של כיף לעשייה (גם אם היא כבר מחוברת לתחושה שלילית), אפשר ללמד את המוח להרגיש כיף בקשר למטלה.
כדי לעשות את זה אפשר להשתמש בתבניות NLP כמו 'שוקולד גודייבה' או לחליפין ליצור מסגרת של משחק מסביב לביצוע המשימה (נקודות על התקדמות, פרסים כשביצעת שלבים חשובים בדרך וכן הלאה).
אני במצבים כאלה מטעינה את העצמי נפשית ושיכלית שאני מקדישה לזה בהתחלה חצי שעה ואחרי זה תוך כדי שעבר חצי שעה עוד חצי שעה וזהו מניחה לזה לפעם הבא ודואגת שוב ליזכור לפנות לזה עוד זמן עד שאני מסיימת את המשימה..ההגדרת זמן קצוב עוזרת לי לישמור מרוכזת..תודה..
מעולה 🙂