חברים יקרים, בטווח הזמן הנראה לעין, לא יפתחו קורסים פרונטאלים חדשים. עמכם הסליחה, הנהלת בית הספר.

נקודת האפס (פירורי תובנות 246)

נכנס לאוטו. מניע. הרדיו נדלק. בדיוק באותה תחנה שהוא נכבה אתמול. בדיוק באותה עוצמה. וזה נשמע בסדר. למרות שכנראה אתמול הגברתי כדי ליהנות מהמוזיקה כשנסעתי לבד. רק שעכשיו זה לא מרגיש חזק במיוחד. זה מרגיש… רגיל.

בדיוק באותה מידה, יכול להיות שאתמול המוזיקה הייתה חזקה. רציתי להחליש כדי להתרכז בשיחה עם מי שישב לידי. ואז הורדתי אותו בביתו, נסעתי הביתה ודוממתי מנוע. רק כדי להניע את הרכב ביום שאחרי. ולשמוע מוזיקה. רק שעכשיו זה לא מרגיש חלש. מרגיש רגיל.

המוח מתרגל. פותח מנקודת האפס שאנחנו מציעים לו. ולזה הוא מתייחס כרגיל. נורמלי. ומשם הוא חייב לטפס למעלה כשרוצים להתרגש יותר. או להחליש כשרוצים להירגע. או להתרכז. ובדיוק אותו עיקרון שנכון למוזיקה שברכב עוקב אחרינו לכל מקום אחר.

הדבר הראשון שאנחנו חווים הוא זה שקובע את נקודת האפס. מכייל את המוח. בדיוק כמו שעושים עם כל מכשיר שחייב להיות מדויק. וזו עבורו נקודת הפתיחה. נקודת האפס שקובעת את הקיצוניות. או את מידת הרגיעה.

רק שאנשים לא חושבים על זה. נותנים למחשבה הראשונה של הבוקר להיות אקראית. על עבודה. על החדשות. על הסטטוס המעצבן שקראנו בבוקר. על המייל המלחיץ שקיבלנו בלילה. על הסידורים של היום. ואז היום שלהם נסחף למקומות שהם לא תמיד רצו.

זו בדיוק הדרך שבה נקודת האפס היומית משפיעה עלינו. אם נתחיל יום מתוך אדישות, נהיה אדישים יותר. אם נתחיל יום מתוך עצבים, נהיה עצבניים יותר. והבעיה היא שלא נרגיש יותר עצבנים מהרגיל. או אדישים מהרגיל. זה ירגיש לנו נורמלי.

רק שלאנשים סביבנו זה ירגיש יותר. ואם זה הרף הראשוני שאנחנו נציב להם, זאת תהיה נקודת האפס שלהם. זו הסיבה שבגללה כעס מלבה כעס. זו הסיבה שבגללה שנאה מלבה שנאה. זו הסיבה שבגללה ייאוש מלבה עוד ייאוש.

למוח הלא מאולף, זה אוטומט. וזו הנטייה הטבעית. זו גם הסיבה שרף הריגוש יורד כל הזמן. ושאנשים נהיים יותר קיצוניים. כי אנחנו מתרגלים ליותר. הוא לא מרגש אותנו. הוא הופך לנורמלי החדש. וסף השעמום עולה איתם ביחד. כי דברים גם לא מרגשים אותנו כמו פעם.

הדרך היחידה להפסיק את המעגל הזה היא לאלף את המוח. להרגיל אותו להתחיל מנקודת רעש מחשבתי נמוכה יותר. מכל סוג רעש מחשבתי שהוא. ומנקודת ריגוש נמוכה יותר. מכל סוג ריגוש שהוא. לנקות את הראש ואת הרגש. ממש בתחילת כל יום.

בדיוק כמו במשקל ביתי. אנחנו רוצים שהוא לא יזייף ויציג לנו בדיוק כמה אנחנו שוקלים. הוא חייב להתחיל למדוד מ-0. וזה נותן לו את נקודת ההתחלה המדויקת למדידת המשקל. כדי שנדע מה המצב האמתי. ובהתאם אליו נוכל להחליט איך להגיב.

זו הדרך להוריד את הלחץ. את העצבים. את תחושת הייאוש מהמצב. את תחושת חוסר הסיפוק מההישגים שלנו. ובמקביל להחזיר לחיים שלנו סקרנות. ועניין. ואושר. וסיפוק. ושביעות רצון. וכל דבר אחר שכבר לא נמצא שם כמו שאנחנו רוצים.

שיהיה סוף שבוע מעולה,
ליאור

רוצה לשתף את המאמר?

אולי יעניין אותך לקרוא גם את המאמרים הבאים:

תגובות למאמר |

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רוצה לקבל עדכון שבועי?

במשך 15 שנים אנחנו מעלים בכל שבוע מאמר חדש לבלוג על NLP, שפת גוף, שכנוע, פסיכולוגיה שימושית והשימוש שלהם בחיים שלך. היית רוצה שאעדכן אותך ביום שני כשיעלה המאמר הבא?

* העדכון הוא ללא תשלום והפרטים שלך מוגנים אצלנו מספאם

איך אפשר ללמוד איתנו?

מכיוון שאין לנו כבר קורסי NLP פרונטליים ויכול להיות שפספסת את האפשרות ללמוד אצלנו, עדיין יש אפשרות ליהנות מקורס שלנו. 

באתר מיוחד שיצרנו ריכזנו צילומי הכשרות שלנו וקורסי NLP מקוונים שבנינו במיוחד עבורך. אם מעניין אותך ליהנות מקורס כזה זה הקישור עבורך:

אם המאמר הזה מעניין אותך, בשבוע הבא נפתיע אותך!

זה הזמן להירשם לרשימת התפוצה שלנו

בכל שבוע, אנחנו מעלים מאמר חדש על שפת הגוף, תת המודע, NLP והשימוש בפסיכולוגיה יישומית כדי לשפר את החיים שלנו. אם בא לך שנעדכן אותך כשעולה מאמר חדש, כל מה שצריך לעשות הוא להזין את כתובת האימייל שלך בשדה הבא וללחוץ על הכפתור: