פעם פגשתי מדען שידע להכניס לנוסחאות כל דבר שאינו אדם. עבורו, האדם נשאר המשתנה החופשי של הטבע. ידע להסביר שריר תפוס. ולא ידע לשחרר אותו. זה היה התפקיד של אלה שעסקו בדברים לא מדעיים. אלה שבהם זלזל. עד שהצוואר נתפס. וגם אז זה היה נקודתי.
פעם פגשתי מדען שידע בעל פה את כל חוקי הטבע. מהגדולים לקטנים. ידע להסביר בדיוק למה ואיך. מדען שלא האמין באל או בכוח עליון בעל תבונה. את אלה, הוא שייך לאנשים נבערים. עד שמשהו רע קרה. ואז אפשר היה לשמוע אותו ממלמל תפילה קטנה.
פעם פגשתי מדען שידע שימות יום אחד. אבל לא האמין שזה ייקרה דווקא לו. עכשיו. מכל האנשים. מדען שהיה אדם. המשתנה החופשי של הטבע. קצת נבער. ומלא בתחושה של צדק. כמו כולנו. ומאז אתמול כבר לא ייצא לנו להיפגש יותר. אף פעם.
היה שלום חבר יקר. אתה כבר חסר.
ליאור
תגובה אחת
כמו תמיד,
אדם נוטה להתעסק במה שנוח לו,
ולהדחיק את מה שהוא מפחד ממנו, או שלא נוח לו להתעסק בזה.