חברים יקרים, בטווח הזמן הנראה לעין, לא יפתחו קורסים פרונטאלים חדשים. עמכם הסליחה, הנהלת בית הספר.

רק שולחן (פירורי תובנות 305)

הוא בסך הכל היה צריך שולחן. לא גדול ולא קטן. לסלון. כדי שיוכל לארח בו אנשים. מקום שעליו יוכל לשים את הפיצוחים. או את האוכל. או את העציץ. וברגע שהחליט, התחיל ללכת. לחפש מאיפה יוכל להשיג שולחן. הרי כשצריך, צריך.

תוך כדי הליכה, לכד את עינו שלט גדול. היה כתוב שם "מחפש שולחן? הגעת למקום הנכון". אם אמרו, אמרו. הוא חייך, דפק בדלת הכחולה ונכנס. לפניו, התפרש חלל עצום. המון מקומות ישיבה. ולוח. רק ששולחן, לא היה שם. הוא הסתכל ימינה ושמאלה. גם שם לא היה אפילו שולחן אחד לרפואה.

"שלום לך", אמרה אישה בחליפה. "הגעת למקום הנכון". "אממ", הוא אמר. אני… אני רק צריך שולחן. לא גדול ולא קטן. לא נמוך ולא גבוה. רק שולחן רגיל. מעץ. את יודעת… מהסוג שכל אדם צריך בסלון. מקום לשים עליו אוכל לפני הארוחה. ואת הרגליים אחריה.

היא חייכה ונתנה לו פלאייר. אם זה העניין, מיד נלמד אותך לבנות שולחן. איך לבחור את העץ הנכון. איך להשתמש בכלים הנכונים. איך לחתוך את החתיכות. איך לחבר אותן. איך ללטש, לצבוע ולצפות. ואז, יהיה לך צ'יק צ'אק השולחן שתמיד רצית. זה רק עולה כך וכך. ללא חומרי גלם. או מע"מ.

"לא תודה", הוא אמר. יצא משם. לא לפני ששמע את קולה צועק "לא הבנתי מה ההתנגדות שצריך לפתור כדי שתבוא לקורס". הוא לא חיפש קורס. הוא חיפש שולחן. אז המשיך ללכת ברחוב. עד שנעצר ליד שלט הרבה יותר גדול. "השולחן שתמיד רצית, בהישג ידך!".

הוא פתח את הדלת האדומה ונכנס. כאן כבר היו שולחנות. הרבה שולחנות. יותר טוב, הוא חשב לעצמו. רק שליד כל שולחן ישב אדם. הוא הסתכל דקה ארוכה על כל האנשים שישבו. לבסוף בחר אחד והתיישב מולו. זה שהוא חיפש שולחן, לא אומר שהוא לא ידע מה לעשות עם כיסא.

"כן, איך אפשר לעזור?", שאל האיש המעונב. "אני… אני מחפש שולחן", הוא ענה לו. "מעולה", השיב המעונב. אנחנו בדיוק סוכנות שעוזרת למצוא שולחנות. כל מה שצריך לעשות הוא לחתום כאן וכאן. וכאן. וכאן שוב על האחוזים שתשלם לנו על מציאת השולחן. וזה הסכום שתשלם אם לא נצליח.

"רגע, רגע…", הוא קטע אותו. "אז אין פה שולחנות?". רק רצה לוודא. "בוודאי שלא", השיב המעונב בחיוך מרוצה. אנחנו הסוכנות המובילה בארץ למציאת שולחנות. יש לנו לקוחות מפה ועד הצד השני. ובזמן שהמעונב המשיך לדבר על הסוכנות ועליו, הוא יצא משם מבלי שישימו לב.

נהיה חם. הוא המשיך ברחוב. ולפני שהספיק להגיד מנחם לבשקוביצקי, הוא עבר ליד שלט יותר גדול. "נמאס לך שמבטיחים לך שולחנות איכותיים ולא מקיימים? פה תמצא את התשובה". ואם הם אמרו שפה, אין לו סיבה לחלוק עליהם. אז הוא נכנס דרך הדלת הירוקה.

כאן היו הרבה שולחנות. רק שאחד מהם היה תפוס. איש נחמד ישב שם באמצע. אז הוא התיישב מולו. "שלום לך", אמר הנחמד. "איך אני יכול לעזור לך?". הוא חייך אל הנחמד. הרגיש אליו חיבה עזה. סוף סוף, מישהו שפתוח להקשיב. איזה כיף. "אני… מחפש שולחן רגיל", הוא השיב לו.

רק שאז הנחמד המשיך לדבר. "בוודאי שאתה מחפש שולחן". רק ששולחן זה לא מה שאתה מחפש באמת. יש שם צורך מהותי יותר משולחן. וברגע שתפתור אותו, הצורך בשולחן יתפרק מעצמו. אתה הרי יודע למה אני מתכוון. ולמרות שהיה לו קשה, הוא הפסיק את הנחמד. הוא לא היה צריך ייעוץ.

הוא ברח משם. יצא לרחוב. לא מבין מה הסיפור עם הרחוב הזה. לא כזה מסובך למצוא שולחן. ועוד שולחן רגיל. בלי אפקטים. בלי גימורים יוצאי דופן. רק כזה שאפשר לאכול עליו. ובזמן שהוא שקוע במחשבותיו, כמעט נתקל באדם זקן, עצוב ושפוף שעמד שם. ולידו שלט קטן ושבור.

על השלט היה כתוב באותיות שכמעט נמחקו מהזמן "סגרנו, מצטערים". הוא חייך ברוך אל הזקן. "מה היה כאן?", הוא שאל. הזקן הביט בו בעצב. הייתה פה חנות רהיטים. מצליחה. במשך שנים. רק שעם הזמן, היו פחות ופחות אנשים שרצו לעבוד בה.

"אין תהילה בלהיות נגר", המשיך הזקן. כי עבודה מרגישה לאנשים יותר מדי שגרתית. אין בה "למה" יוצא דופן. לא מעריצים אותך. ואתה גם לא עושה מזה מיליונים. אין מה להראות לחברים. זה גם לא יאפשר לך לרכוש את מכונית המירוץ שתמיד רצית.

וזה לא שאין נגרים שהפכו לבעלי חברות מצליחות. ברור שיש. פשוט היום, אף אחד לא רוצים להיות נגר. הם מעדיפים ללמד אחרים לעשות את זה. למצוא עבור אנשים ריהוט נדיר. לאמן אותם להתפתח אישית, רגשית ורוחנית. ובפועל, לא נשאר אדם שייצר את השולחנות. אז חנות הרהיטים נסגרה.

מהורהר, הוא עזב את הזקן וחזר בעקבותיו. מביט דרך כל חלון ראווה שבו ביקר. יועץ השולחנות ישב לו לבדו. מועטים באמת חיפשו ייעוץ שולחנות. מתווכי השולחנות ישבו ושוחחו בינם לבין עצמם. וגם מרצת קורס הנגרות עמדה לה לבדה ושיחקה בטלפון.

ולא היה שם ולו שולחן אחד לרכישה. כמה חבל.

שיהיה לך סוף שבוע מעולה,
ליאור

רוצה לשתף את המאמר?

אולי יעניין אותך לקרוא גם את המאמרים הבאים:

תגובות למאמר |

10 תגובות

  1. בהווה זה כבר לא עובד ככה. יש יותר מדי מוצרים ויש הרבה הבדלים בין מוצר למוצר. בכל תחום יש מלא מתחרים והשאלה זה מי מביא לך את המוצר הכי איכותי עם השיווק הכי חזק. וכמובן שזה תלוי מי הקהל יעד כי יש כאלה שלא אכפת להם לקנות גם מטען לטלפון ב20 שקל באיזה תחנת דלק (שאחרי זה לא יבינו למה נשרף להם הטלפון) ויש כאלה יקנו רק מטען מקורי גם אם זה עולה כפול 8 מהמטען מהתחנת דלק. דברים היום יותר מסובכים מלפני 100 שנה שלא היה כמעט תחרות. היום יש הרבה סוגי שולחנות בטווח מחירים רחב עם סגנונות עיצוב שונים, עם features שונים וכו'. אף אחד היום לא קונה סתם שולחן עם 4 רגליים שעשוי מעץ (רק בודדים שלא התקדמו עם העולם וחיים באיזה מדינת עולם שלישי). האוכלוסיה גדלה, העולם השתכלל. היום הדבר הכי חשוב זה להיות יצירתי להמציא כל יום דברים חדשים ולעשות דברים שלמתחרים יהיה קשה להעתיק בכמה ימים. מי שנשאר בעבר מפסיד (ראה כמה קניונים סוגרים עכשיו בארצות הברית כי כולם עברו לקנות באמאזון מוצרים). דוגמא חיה לזה היא רשת H&M שסגרה 170 סניפים כי היא לא עמדה בתחרות הקשה שיש היום: https://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3730982,00.html

    1. היי שימון,

      אני מסכים עם מה שכתבת לחלוטין. רק שהיצירתיות והשיווק הם 2 חלקים מהפאזל ויש עוד חלק שלא התייחסת אליו – תחרות המחירים. במציאות, רוב היצרנים מנסים להתאים את עצמם לשוק שיש בו מיום ליום מתחרים זולים יותר. מעט מאוד יצרנים באמת מפתחים יתרונות תחרותיים שהם לא סתם הבטחה שיווקית וממתגים את עצמם כשווים מחיר יקר יותר. כי יצירתיות אמתית זה קשה. ולכתוב קופירייטינג מתחכם זה יותר קל. למרות שקל יותר להעתיק אותו.

      וכאן נכנס הדבר שכתבת. רק שבשוק שבו המחירים צונחים ורוב היצרנים מנסים להוריד גם הם מחיר בעקבות לחץ של לקוחות, קשה לשמור על רמה גבוהה של מוצר או שירות. כי בפועל, למחיר יש סיבה. ובכל מקום שבו אתה משלם פחות, הפחתת ההכנסה הזו יורדת ממשהו: חומרי גלם פחות טובים, עובדים פחות מוכשרים, שירות פחות טוב, אחריות מתחכמת שלא מכסה יותר מדי, מוצר בגימור פחות טוב ולפעמים אפילו בקרת איכות מאוד בינונית.

      עכשיו תוסיף לכל אלה את המצב שבו עוסק המאמר. זה שבו אין בישראל מעמד מכבד לאדם שמקצועי במה שהוא עושה. זה שבו בישראל כולם מעדיפים להיות מנכ"לים, גורואים, מתווכים וקואצ'רים. כי זה נתפש כיותר יוקרתי. הרי קשה לעשות אקזיט כנגר. ואתה לא "מממש את מי שאתה" בתור נציג שנותן שירות טלפוני. ולהיות מלצר זה משהו שעושים אחרי הצבא כדי לממן את הנסיעה.

      כשיש שחיקה במעמד של האנשים שמבצעים את העבודה בפועל, אפילו בדרך שבה הם תופשים את עצמם ואת חשיבות מה שהם עושים, הרמה יורדת. וכשמוסיפים לזה את הרצון של רוב היצרנים לחסוך בהוצאות כדי למכור בזול… מקבלים שוק של מוצרים ששווים אחד לשני ולא שווים יותר מדי ללקוח. ואז כל מה שנשאר להם זה "יתרונות שיווקיים" או צרכים שהיצרנים מנסים ללמד את הלקוחות לדרוש. ואותם, קל מדי להעתיק.

      תוסיף לזה את החקיקה המאוד מגבילה בישראל, את המיסוי המחמיר ואת עלויות השכירות המופקעות של החנויות בקניונים, תבין מיד למה חברות כמו H&M, קופיבין ואפילו קופיקס שורדות בקושי (אם בכלל) בישראל. וזה בלי לדבר בכלל על המעבר של תחומים שלמים לאינטרנט. 🙂

  2. אני לא מסכים עם חלק מהדברים שכתבת.

    "ובכל מקום שבו אתה משלם פחות, הפחתת ההכנסה הזו יורדת ממשהו: חומרי גלם פחות טובים, עובדים פחות מוכשרים, שירות פחות טוב, אחריות מתחכמת שלא מכסה יותר מדי, מוצר בגימור פחות טוב ולפעמים אפילו בקרת איכות מאוד בינונית."

    זה לא נכון חד משמעית. בוא ניקח לדוגמא את רשתות המזון. רמי לוי, שופרסל, מגה בעיר וכו' מוכרות אותם מוצרים בדיוק ואצל רמי לוי זה יותר זול חד משמעי. אותו איכות, אותו מוצר בדיוק, שירות מעולה, עובדים מוכשרים אבל אצל רמי לוי זה יותר זול.

    "תוסיף לזה את החקיקה המאוד מגבילה בישראל, את המיסוי המחמיר ואת עלויות השכירות המופקעות של החנויות בקניונים, תבין מיד למה חברות כמו H&M, קופיבין ואפילו קופיקס שורדות בקושי (אם בכלל) בישראל. וזה בלי לדבר בכלל על המעבר של תחומים שלמים לאינטרנט. "

    זה תירוצים. גם מקדונלדס משלמים מיסים ושכירות בדיוק כמו המתחרים שלהם אבל הם לא סוגרים סניפים וממשיכים למכור בכמויות. הייתי בעזריאלי שבוע שעבר ו30 איש עמדו ליד מקדונלדס מחכים בתור. שהסתכלתי על שאר המקומות שמוכרים שם אוכל לא היה כמעט תור או תור קטן.

    1. זה ההבדל בין מראית עין למה שקורה במציאות. אצל רמי לוי כבר נתפס בעבר בשר שלא היה בדיוק מהתוצרת שנטענה בשילוט, ספקים שהתלוננו שהוא לא משלם להם בזמן או את הסכום שהובטח ועובדים שמועסקים בשכר נמוך מאוד. בכל מקרה, ערך המניה של רמי לוי כבר החל לרדת וזו השלכה ישירה של מלחמת המחירים. תקרא את זה לדוגמה:

      https://www.haaretz.co.il/misc/1.1304403

      בנוגע לתורים של מקדונלדס… זה שיש לקוחות שעומדים בתור כי מוכרים מוצר סביר מינוס במחיר נמוך, לא מעיד בהכרח על ניהול נכון או על הצלחה. זה עשוי להעיד על מכירה במחיר שלא מכסה את כל העלויות. זה עשוי להעיד על חיסכון בעלות חומרי גלם ביחס למתחרים (נניח בשר פחות איכותי). או קהל שלא בהכרח יודע להעריך איכות (לא לימדו אותו להבדיל בין "סתם" המבורגר לאיכותי). או שאין משמעות להפרש האיכות כשיש הבדל מחירים משמעותי (נניח בגלל קהל רעב שמרוויח פחות, כמו חיילי הקריה). ואפילו על הימצאות סניף כשר במקום שאין בו יותר מדי מבחר בשר כשר וקהל שזה כן רלבנטי עבורו.

      מעבר לכך, מקדונלדס היא רשת שפועלת על עקרון זכיינות, כך שהצלחת סניף אחד לא מעידה על הצלחת סניף אחר או על הצלחת הרשת כולה. לצורך העניין, גם מקדונלדס סובלת מגלים של ירידת ערך בשנים האחרונות ועליות נקודתיות. מתחילת השנה צנח ערך המניה שלהם ורק עכשיו הוא עושה סימנים כאילו שהוא מתאושש.

  3. הכתבה על רמי לוי שצירפת היא מ2008. עברו 10 שנים מאז.

    עדיין אין כתבה בשום מקום על כך שמקדונלדס סוגרת סניפים (חוץ מכתבה מ2002 אבל עברו 16 שנים מאז) בזמן שרשתות אחרות סוגרות מלא סניפים כדוגמת ToysRUs: https://www.themarker.com/wallstreet/1.5909170

    1. עצם כך שעבר עשור לא אומר שהמצב השתנה. מאז ועד היום צפו עוד תביעות ותלונות נגד רמי לוי ממגוון ספקים ועובדים (אחד מהם גם היה בכיר ביותר בחברה).

      מקדונלד'ס לא צריכה לסגור סניפים, מכיוון שהסניפים לא באמת שייכים לה. מספיק שיתחלף הזכיין ולא תדע שמשהו קרה.

      1. בינתיים המניה של מקדונלדס בעליה ויש לה מעל 350 אלף עובדים. תהיה בטוח שהם משלמים מיסים ושכירות בדיוק כמו כל השאר.

        לגבי רמי לוי, מה עם האפשרות שהמתחרים שלו מנסים לפגוע בו?

        1. בנוגע למניה של מקדונלדס אתה צודק. אמנם היתה ירידה בערך המניה מאז ינואר (שעליה הסתכלתי מקודם) רק שבסך הכל המניה שלהם בעליה. מקדונלדס אגב (ואני ממליץ לך בחום לראות את הסרט "המייסד", אם לא ראית עדיין), נוטים לרכוש את המבנים ולהשכיר אותם לזכיינים שלהם, דבר שהופך את החברה לרווחית יותר. בארץ… הרבה מאוד סניפים נמצאים בקניונים, כך שחברת אלוניאל (הזכיינית של מקדונלדס בארץ) חייבת לשאת בהוצאות שכירות גבוהות (דבר שכנראה פוגע ברווחיות של העניין).

          במילים אחרות, קשה למדוד את ההצלחה של מקדונלדס העולמית ואת המייצגת שלהם בישראל באותו קנה המידה, באותה המידה שקשה לעשות את אותו הדבר עם כל חברה זכיינית אחרת כי זה קצת יותר מורכב ותלוי במודל העסקי המדויק שמיושם בה. לדוגמה, חברת הבת הישראלית של טויז אר אס היא חברה עצמאית שמתנהלת בנפרד ובמקביל לחברת האם. בעוד שחברת האם פושטת רגל, הישראלית במצב לא רע (לטענתם בכל מקרה).

          רמי לוי זה סיפור קצת אחר. יש כבר שנים תביעות מכל מני סוגים נגדם וחשיפות של מחדלים. החל מהחקלאים שטענו שכפו עליהם מחירים נמוכים מהרגיל, דרך ספקים שטענו שלא שילמו להם במשך תקופות מאוד ארוכות, לא מעט עובדים שהתלוננו על הפרה מתמשכת של זכויות סוציאליות וכל מני סיפורים כמו חשיפת העופות המקולקלים שנמכרו לפני מספר שנים למשל. כמובן שיש אפשרות (והיא בהחלט לא "תלושה מהמציאות") שמתחרים שלו מנסים לפגוע בו. רק שהמידע מגיע מכל כך הרבה ערוצים עד שקשה להניח שאלה רק המתחרים.

          1. מוזר מאוד שתמיד יש תביעות ובלאגנים לאנשים הכי מצליחים בתחומם. תמיד ינסו להפיל את מי שמדורג 1 בתחומו.

            1. זה לא מוזר. מן הסתם שהמתחרים מנסים לפגוע במי שמספר אחד, רק שיש כאלה שיותר קל לתקוף, אלה שכבר עשו משהו לא בסדר, וכאלה שצריך עבורם יותר להתאמץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

רוצה לקבל עדכון שבועי?

במשך 15 שנים אנחנו מעלים בכל שבוע מאמר חדש לבלוג על NLP, שפת גוף, שכנוע, פסיכולוגיה שימושית והשימוש שלהם בחיים שלך. היית רוצה שאעדכן אותך ביום שני כשיעלה המאמר הבא?

* העדכון הוא ללא תשלום והפרטים שלך מוגנים אצלנו מספאם

איך אפשר ללמוד איתנו?

מכיוון שאין לנו כבר קורסי NLP פרונטליים ויכול להיות שפספסת את האפשרות ללמוד אצלנו, עדיין יש אפשרות ליהנות מקורס שלנו. 

באתר מיוחד שיצרנו ריכזנו צילומי הכשרות שלנו וקורסי NLP מקוונים שבנינו במיוחד עבורך. אם מעניין אותך ליהנות מקורס כזה זה הקישור עבורך:

אם המאמר הזה מעניין אותך, בשבוע הבא נפתיע אותך!

זה הזמן להירשם לרשימת התפוצה שלנו

בכל שבוע, אנחנו מעלים מאמר חדש על שפת הגוף, תת המודע, NLP והשימוש בפסיכולוגיה יישומית כדי לשפר את החיים שלנו. אם בא לך שנעדכן אותך כשעולה מאמר חדש, כל מה שצריך לעשות הוא להזין את כתובת האימייל שלך בשדה הבא וללחוץ על הכפתור: