אחד באפריל הוא אמנם החג שבו אנשים עובדים אחד על השני. רק שבזה לא מסתיים היום. הראשון באפריל מסמן אצלי ביומן את היום שבו עברה שליש שנה. 92 ימים מתוך 365. ולמרות שאולי זה לא אומר לכם כלום, עבורי זאת נקודת בדיקה.
בכל סוף שנה אני מציב לעצמי את המטרות שלי לשנה הבאה. כחלק מהצבת מטרות ל-8 השנים הקרובות, אם שאלתם את עצמכם. את המטרות לשנה, אני פורס ללוחות זמנים קצובים יותר לביצוע. מטרות חודשיות. מטרות שבועיות. לפעמים אפילו יומיות.
שליש השנה הוא זמן מאוד מיוחד עבורי. הוא מאפשר לי לבדוק 2 דברים:
- האם אני מול המטרה? – לפעמים, "כיבוי שריפות" גורם לנו לא לבצע משימות שקבענו לעצמנו. לפעמים אני מתפזר. לפעמים אני עושה משהו שחשבתי שיקרב אותי לכיוון המטרה ובפועל מרחיק אותי ממנה. שליש השנה הוא הזמן לבדוק איפה אני ביחס למטרה.
- האם המטרה עדיין רלבנטית? – תכנונים מראש הם כיף. רק שהחיים שלי אינם מורכבים רק מהדברים שאני בוחר לעשות. המצב במדינה משתנה. המצב הכלכלי פחות צפוי מבעבר. ויכול להיות שצריך לחזור ל"שולחן השרטוטים" ולקבוע מטרות חדשות ורלבנטיות יותר.
היום, אני בוחן את עצמי מול המטרות שלי ואת המטרות שלי מול המציאות הקיימת. מה אתכם?
שבת שלום,
ליאור
2 תגובות
אחלה תובנה רק 2 דברים הפריעו לי:
1. המנגינה ברקע הפריעה לי להבין מה אתה אומר
2. 92 ימים מתוך 365 זה לא שליש שנה. שליש שנה זה 121.6 ימים
היי דין,
תודה על המשוב. בנוגע ל-92 הימים: היום ה-92 (ה-1 באפריל) הוא היום שבו אני מתחיל לבדוק את התוצאות שלי מול המטרות שלי (עד סוף החודש). בסוף החודש כמובן, אנחנו עומדים על 121 הימים בצורה מלאה.
שבת שלום! 🙂