להתלהם על כל שטות. לחתוך בכביש באלימות מבלי לאותת. להתווכח בשנאה עיוורת. לשמוע מוזיקה בקולי קולות. לעשות שיימינג לאדם לפני שמיעת הצד שלו בסיפור. לקרוא למישהו שלא מסכים אתנו נאצי או פאשיסט. זה הכל אותו הדבר.
אל תספרו לי על תקשורת מקטבת. אל תספרו לי על ההם שמתנהגים ככה או אחרת. על הצדק שעבורו אתם נלחמים. על הרוע שצריך לעצור. על זה שמגיע לכם סוף סוף להגיע לאיזו שהיא תוצאה. אני לא קונה את הסיפורים האלה. לא מעצמי ובטח שלא מאחרים.
זה לא קשור לעדה שממנה הגענו. זה לא קשור לדעה פוליטית. זה לא קשור למצב כלכלי. או לאזור שבו אנחנו גרים. או לסביבה שבה גדלנו. וזה גם לא קשור לדברים שעברנו או לא בחיים. זה קשור לבחירות שאנחנו עושים. כל השאר הם התירוצים ל"למה עשינו את זה".
השאלה היא לא אם הצלחנו להרוויח הרבה כסף אלא אם פגענו במישהו כדי להרוויח. השאלה היא לא אם הוכחנו שהדעה שלנו נכונה אלא אם השפלנו מישהו כדי להוכיח את זה. השאלה היא לא אם אנחנו נהנים כרגע אלא אם אנחנו גורמים למישהו לסבול בזמן שאנחנו נהנים.
השאלה בסופו של יום היא איזה אדם אנחנו. ואיזה אדם אנחנו בוחרים להיות. כי מי שהיינו הוא מה שהיינו. ומי שאנחנו הוא אוסף ההתנהגויות שלנו. לא אוסף התירוצים. זו רק הזהות שאנחנו בוחרים להתחבא מאחוריה. להתחבא כדי להצדיק את השנאה, הכעס והאלימות שלנו.
הגיע הזמן לבחור להיות אדם שנתגאה להיות. לא כזה שכל הזמן מחפש הצדקות לעצמו.