אני נוסע לי בדרך חזרה מתל אביב. השמים יורדים בטיפות קטנות על הרכב שלי. שוב פעם יש לי את העקצוץ הזה ביד. זה ששולח אותה אל הטלפון לחייג אליו. הוא לא יענה. הוא נפטר. אני מצאתי אותו. אני מחזיר את היד להגה. בולע דמעה.
מה לא הייתי נותן כדי להרים את הטלפון ולדבר איתו עוד 30 שניות. זה האורך של שיחה ממוצעת שלנו. לא היה צריך יותר. מה נשמע חיימ'קה. הכל ב-סיידר הוא עונה לי בחצי שיר חצי אושר. איך אתה מרגיש. הכל מעולה סבא.
מה אתה מספר? עובדים קשה כרגיל סבא. אתה יודע שאני אוהב אותך? גם אני אוהב אותך ליאורצ'יק. נתראה בשישי? כן. תמסור ד"ש לעדי. ברור שאני אמסור. ביי סבא. ביי ליאורצ'יק.
במקום לחכות לאינסוף כדי לממש עוד הזדמנות של 30 שניות, צריך לנצל כל הזדמנות. מה עשית היום כדי לא להתקע עם 30 השניות שלך לנצח?