היי,
בשבוע שעבר נגענו ב-12 הדרכים להפוך כל שיחה איתנו למרתקת. היום רציתי לדבר על מזל. יש אנשים שמאמינים בו. יש אנשים שאומרים שהם לא. גם אלה שלא מאמינים בו, נוטים להשתדל לא "להסתבך" איתו. אחרי הכל, מה אם הם טועים?
איך מזל נוצר?
מזל, על פי ההגדרה המקובלת, הוא הדרך להגדיר משהו שלדעתנו קורה בצורה אקראית ואין לנו אפשרות לשלוט בו. במילים אחרות, מזל הוא הדרך שלנו להסביר תוצאה שאיננו יודעים ליצור שוב או להמנע ממנה.
בימי קדם, בני האדם היו רוויים באמונות טפלות. לא היתה להם שפה מדוייקת לתאר איך תופעות קורות. הם לא הבינו בצורה עמוקה מספיק תהליכים נפשיים. לכן, הם היו צריכים כוהני דת שיעניקו ברכות או יטילו קללות כדי ליצור שינוי בחיים שלהם ושל אחרים.
כיום, המצב השתנה ויש לנו יכולת טובה יותר לחזות את הגורמים לאירועים מסביבנו. למרות כל ההתפתחות החשיבתית, אנחנו עשויים למצוא את עצמו מהרהרים מדי פעם אם תוצאות שליליות שקורות לנו בחיים נובעות מחוסר מזל.
לכן, עלינו להבין עובדה חשובה – כל עוד אנחנו חושבים על מזל כעל ישות שגורמת לתוצאות אקראיות, אנחנו מסירים מעל עצמנו את האחריות לתוצאות שלנו.
כאשר אנחנו בוחרים להאמין במזל, אנחנו מוותרים על היכולת להשיג יותר. אחרי הכל, רק אם נבין איך אנחנו מגיעים לתוצאה מסויימת, נוכל לשלוט בחיים שלנו באמת. אם נרצה לקבל את התוצאה שוב, נעשה זאת שוב. אם לא, נשנה עד שנצליח להגיע אליה.
על מזל ו-NLP
מזווית הראייה של ה-NLP, אנחנו מחלקים כל דבר שקורה בצורה הבאה:
ישנו אדם שמבצע איזו שהיא התנהגות. ההתנהגות הזו בהקשר הזה (זמן, מקום, סוג מצב וכן הלאה) יוצרת תוצאה. לתוצאה הזו, בהקשר הזה, יש גם השפעה על תחומים אחרים בחייו ובחיי אחרים שסביבו (אקולוגיה בשפת ה-NLP).
כשאדם מניח שיש מזל, הוא מתעלם מההתנהגות ומההקשר כאילו התוצאה פשוט הגיעה מלמעלה. על פי הנחות היסוד ב-NLP, אי אפשר ליצור שינוי עד שלא ניצור את ההפרדה בין חמשת החלקים האלה.
אם אנחנו חסרי מזל, חוסר המזל הוא כבר חלק מהזהות שלנו. כדי לשנות מצב שבו אין לנו מזל, עלינו לפרק את הסיטואציות שבהם קיבלנו תוצאה שלילית לפי התמונה שלמעלה. ברגע שנציב כל חלק בפאזל במקומו, הערפל יתבהר ונוכל להתחיל לשנות את התוצאות.
ניקח לדוגמא אדם בשם יוסי שטוען כי אין לו מזל בראיונות עבודה. יוסי (האדם) מגיע לראיונות העבודה (הקשר) ומנסה להרשים את המראיין שמולו (התנהגות) ובצורה עקבית לא מתקבל למקום העבודה (תוצאה).
במקרה זה, כל חלקי הפאזל נראים כאילו שהם נמצאים במקומם וברור דבר אחד – הדרך שבה יוסי מתראיין כנראה שגויה. ברגע שנבין מה יוסי עושה מתחילת הראיון ועד סופו, נוכל להבין באיזו נקודה הוא עושה משהו שגוי ושם ליצור שינוי.
שיטת 3 השלבים לשינוי התוצאות שלנו
כדי לקחת את ההפרדה שעשינו למעלה וליישם אותה, עלינו קודם כל לפרק את האמונה שיוצרת את ה"מזל" שלנו באותו התחום. לצורך כך, עלינו להשתמש בשיטה הבאה כדי להפוך מזל רע לתוצאות שאנחנו באמת רוצים.
בכל שלב שמתואר פה, מוגדר מה צריך להיעשות וניתנת דוגמא לביצוע שלו. יש לשים לב שכל שלב הוא הכרחי לביצוע, כדי שזה יעבוד באמת:
1. ערעור האמונה – גם אם ננסה לשנן לעצמנו כי המצב הוא לא כמו שהיה בפעם הקודמת, אנחנו עדיין יודעים שאנחנו עובדים על עצמנו. לכן, ננסח את האמונה שאין לנו מזל בזמן עבר ונתחיל אותה ב"עד עכשיו…" (ללא סיומת שבה אנו מגדירים מה יקרה מעכשיו).
כך, המודע שלנו לא יתנגד אליה והיא עוברת לטיפול תת המודע שלנו. תת המודע לא אוהב לולאות פתוחות. בגלל שבמשפט חסר סיום (מה יקרה מעכשיו), תת המודע יצטרך להתחיל לבחון אופציות לסיום המשפט ובכך יפתח אופציה לתוצאה נוספת.
לדוגמא, נניח שעד עכשיו יוסי האמין כי אין לו מזל בכל הנוגע לראיונות עבודה. אם אמונה עד עכשיו היתה מנוסחת כ"אין לי מזל בראיונות עבודה", הוא יוכל מעכשיו לנסח את האמונה ב"עד עכשיו לא היה לי מזל בראיונות עבודה".
2. השוואה ניגודית – כדי להוכיח לעצמנו שתוצאות העבר לא בהכרח יחזרו על עצמן, עלינו להיות מודעים בזמן ביצוע. לצורך כך, עלינו לשאול את עצמנו את השאלה "מה ההבדל בין המצב הנוכחי למצב בפעם הקודמת?".
מציאת ההבדלים יוצרת מודעות להתנהגות המבוצעת ולשינוי בין הפעם הנוכחית לפעם הקודמת. הניגודיות בין 2 הפעמים, מאפשרת לנו לשנות את התהליך אותו אנחנו מבצעים כהתנהגות, או לבחון את ההקשר ובכך לעשות את השינויים הנדרשים.
אם נמשיך את דוגמת ראיונות העבודה, כשיוסי יגיע לראיון העבודה עצמו הוא ישאל את עצמו "מה ההבדל בין המצב הנוכחי למצב בפעם הקודמת?". במצב החדש פתאום יוסי שם לב שבניגוד לפעם הקודמת שבה המראיין נראה משועמם, הפעם הוא שומר על קשר עין, מחייך ומקשיב.
יכול מאוד להיות שבפעם הקודמת, המראיין כבר בחר את המתאים לתפקיד והראיון היה רק עניין של רשמיות. הפעם, המראיין באמת מעוניין ביוסי. תשומת הלב לחיוך, יכולה לשנות את הדרך שבה יוסי יתנהג בראיון ובכך ישנה את תוצאות הראיון.
3. פעולה מודעת – אנחנו למעשה לעולם לא שוכחים התנהגות אלא לומדים אחרת בנוסף ומעדיפים לבצע אותה. באותה נקודה שאנחנו מבצעים את ההתנהגות בפעמים הראשונות, זה בהתחלה מרגיש קצת טכני ומאולץ.
עם זאת, זו תמיד תהיה התחושה שלנו בזמן למידת התנהגות חדשה. ככל שנבצע יותר את ההתנהגות בהקשר המתאים ונראה תוצאות חיוביות, נתחיל לעשות זאת בצורה אוטומטית. בשלב ההוא, נתמקד בעיקר בתוצאה ופחות בדרך הביצוע.
בדוגמת ראיון העבודה, כשיוסי הבין כי המראיין עשוי להיות מעוניין להעסיק אותו, הוא החליט להתחיל ליצור איתו כימיה בצורה מודעת ולצורך כך התאים את שפת הגוף שלו ואת בחירת המילים שלו לזו של המראיין.
אחרי הכל, כשיש מועמדים רבים המתאימים לתפקיד, למידת הרושם שנשאיר על המראיין יש משקל רב ברצון שלו להעסיק אותנו. בהתחלה יצירת הכימיה היא מאוד טכנית ובהדרגה, המראיין מתחיל להפתח יותר ויותר להקשיב לדבריו. אז, כבר ברור ליוסי כי הוא יוצר את הרושם הנכון.
זהו להיום, עכשיו מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה, מה דעתך על המאמר ואילו תובנות קיבלת ממנו?
שבוע מעולה,
ליאור