היי,
בשבוע שעבר הצגתי 7 טיפים פשוטים שיעזרו לכל אדם להפוך לרהוט במהלך שיחה. השבוע, רציתי לחזור למסע שלנו בעקבות פיתוח הכריזמה שלנו וליתר דיוק – לסילוק המכשולים שעומדים בינינו לבין הכריזמה שלנו.
בתוך כלוב
כל מה שהוא רצה היה קצת חיוך. קצת חיבוק. קצת שיחה. קצת טפיחה על השכם. קצת להרגיש שאוהבים אותו. ולא כי לא העריך את עצמו. הוא פשוט רצה חיזוק מהסביבה שלו. זו שתמיד נתנה רושם כאילו תומכת. אבל נמנעת ברגע האחרון.
היה בו את כל מה שנדרש כדי להצליח. כמעט. הוא היה רהוט. חייכן. דיבר בשטף. בעל דעות. חברותי מאוד. ועדיין זה לא היה זה. אנשים שהכירו אותו כמעט אהבו אותו. ולא ידעו להסביר למה. כאילו משהו קטן הציק להם. והם לא יכלו לשים עליו את האצבע.
הוא לא הבין. והם לא הבינו. הם רצו להתחבר אליו ולא יכלו. הוא רצה להתחבר אליהם ולא הצליח. כאילו חומה בלתי נראית עברה ביניהם. בעובי של מילימטר. כזו שברור לכולם שקל לחצות. אם זה רק יתאפשר.
השנים עברו והתסכול עלה. כמו חיה הכלואה בכלוב. לא ברור אם הכלוב מונע ממנה לצאת או מהם להיכנס. או למה הכלוב שם בכלל. ולאט לאט, תחושת הפוטנציאל הלא ממומש החלה לחלחל. להפוך לאכזבה מאחרים. להפסיק לנסות. להתבצר בתוך עצמו. וחבל.
כמו שחמט עם קוביות
לכל אחד מאתנו עוברת מדי פעם מחשבה שכזו. מחשבה על זמן אחר. או על מקום אחר. שבהם המצב היה טוב יותר. על אנשים מזן אחר. שמתנהגים טוב יותר. יותר כמו שאנחנו מצפים מהם להתנהג בכל מקרה. והמחשבה הזו מובילה בדרך כלל לאכזבה.
עם זאת, יש אנשים שבכל זאת מצליחים להיות כריזמטיים יותר. למרות שהם חיים בתקופה שלנו. למרות שהם חיים באותה מדינה שבה אנחנו חיים. למרות שהאנושות שסביבם וזו שסביבנו היא אותה האחת.
רובנו לא אוהב לחשוב על זה. כי זו אמת לא נעימה. כזו שמחזירה את האחריות להצלחה שלנו לידיים שלנו. כזו שמובילה אותנו להתמודד עם הבחירות שלנו. מבלי להאשים את שאר האנושות. או את הממשלה. את התקופה. את רוח הזמן.
כבר כתבתי את זה בבלוג. ואני אכתוב את זה עוד מיליון פעמים. עד שייכנס לראש. גם לראש שלי. ולא רק. הדבר הראשון שחשוב לעשות כדי לנצח במשחק הוא לדעת את החוקים. חוסר הבנת כללי המשחק מוביל לחוסר הצלחה בו. וזה בתורו מוביל לתסכול.
משחק החיים הוא כמו כל משחק אחר. יש לו חוקים. יש דרכים שבהם ניתן לשחק בו. ודברים אחרים שלא יעבדו. כי הם אולי חוקים של משחק אחר. ולא רלוונטיים אליו. כמו לשחק שחמט עם קוביות. ולצפות שהאדם שמולנו יזיז כלי את מספר הצעדים שיצאה בגלגול הקוביות.
4 הציפיות הלא מציאותיות שחשוב לנפץ
כאשר חשוב לנו לפתח את הכריזמה שלנו, חשוב להציב לכך תשתית ראויה. תשתית שתאפשר לנו לפתח את כישורי התקשורת שלנו. תשתית שתאפשר לנו להגיב למציאות כמו שהיא. ולא כמו שדמיינו שתהיה כי מישהו אמר לנו שזה אמור להיות אחרת.
על מנת לבנות את התשתית הראויה לבניית כריזמה, עלינו לנקות את השטח מציפיות שגויות. אלו הן 4 ציפיות שיש לרוב האנשים ורצוי לנפץ כדי להפסיק להתאכזב מאנשים ולפתח כריזמה של ממש:
1. ציפייה להעריך אותנו יותר משאנחנו מעריכים את עצמנו – אחת מהנחות היסוד החשובות ביותר ב-NLP אומרת כי אנחנו משדרים כל הזמן את מה שעובר לנו בראש. את המחשבות שלנו. את התחושות שלנו. ולא בטלפתיה. אלא באמצעות שפת הגוף וטון הקול שלנו.
בצורה הזו, אדם שאינו סומך על עצמו משדר חוסר אמינות. אדם שמפחד מהעולם גורם לעולם להסתכל עליו בחשש. ובאותה מידה, אדם שבטוח בעצמו מאפשר לאחרים לבטוח בו. ואדם שכיף לו עם עצמו משדר שכיף אתו.
אנחנו לא יכולים לצפות מאחרים שיעריכו אותנו יותר משאנחנו מעריכים את עצמנו. הרי זו כל התורה על רגל אחת. ואהבת לרעך כמוך. אם אנחנו לא אוהבים ומעריכים את עצמנו, אנחנו לא מאפשרים לאחרים לאהוב ולהעריך אותנו.
2. לצפות שיתנהגו בהתאם לערכים ולאמונות שלנו – לכל אחד מאתנו יש ערכים ואמונות המנחים אותו בחייו. וכן, אנחנו נוטים לצפות מאחרים לעמוד בסטנדרטים שאנחנו חיים על פיהם. או לפחות מספרים לעצמנו שאנחנו חיים על פיהם.
עם זאת, בדיוק באותה מידה שיש לנו את האמונות והערכים שלנו גם לאחרים יש. והם אלה שמנחים אותם בהתנהגות שלהם ובדרך שבה הם מפרשים את העולם. ולמרות שזה נשמע קצת ברור מאליו, אנחנו נוטים להתעלם מכך על בסיס יומי בכל תקשורת שלנו עם אחרים.
במקום לצפות שיתנהגו בהתאם לערכים ולאמונות שלנו עלינו להעביר את המיקוד אליהם. לשים לב למעשים שלהם. למילים שלהם. לתת לגיטימציה לצורת החשיבה שלהם. גם אם היא שונה משלנו. ובהתאם להתנהגות שלהם לצפות את ההתנהגות הבאה שלהם.
3. לצפות שיקראו לנו את המחשבות וידעו ישר למה אנחנו מתכוונים – בדיוק באותה מידה שהם לא בהכרח מחזיקים את אותן אמונות כמונו, הם גם לא מבינים דברים כמונו. או מחזיקים בדעות דומות. או מפרשים את מה שקורה כרגע כמונו.
ככל שנבין אותם יותר, נדע עד איזו רמת עומק נצטרך להסביר. עד אז, עלינו להשתדל להתנסח בצורה הפשוטה והברורה ביותר. מבלי להישמע כאילו אנחנו מסבירים לאדם טיפש מצד אחד. ומצד שני, מבלי להשאיר מקומות פתוחים לפרשנות במקומות שלא נרצה שיתפרשו אחרת.
4. לצפות שיתחברו אלינו רק כי אנחנו משתמשים בכלי שכנוע – ההנחה כי עצם כך שלמדנו NLP או כל כלי שכנוע אחר הופכת אותנו לאמני שיחה היא שגויה. גם אם אנחנו "עושים NLP כבר 20 שנה". זה לא נכון. הבנה תיאורטית וטכנית של כלי שכנוע לא הופכת אותנו למשכנעים.
על מנת לאפשר לאדם להתחבר אלינו, עלינו לאפשר לו לעשות את זה. להפסיק לדחוף את עצמנו לשיחה כל הזמן. לשאול שאלות ולצפות לתשובה. להיות סקרנים. להאמין שלפחות עוד אדם חוץ מאתנו עשוי להיות מעניין. להבין שהם לא כלי משחק אלא שחקנים אחרים.
עד שלא נלמד להתייחס לאנשים כשווים אלינו, לא נצליח להתחבר אליהם באמת. ליצור כימיה אמתית. מהסוג שגורם לנו פתאום לקלוט שאנחנו חולקים מידע אישי עם אדם אחר. מהסוג שנדרש כדי ליצור כריזמה של ממש. כריזמה מהסוג שתמיד רצינו.
זהו להיום (אחרי הכל חג היום) ועכשיו מסקרן אותי לקרוא בתגובות פה למטה: מה דעתך על המאמר?
שיהיה לך חג שמח,
ליאור