Site icon הפורטל הישראלי ל-NLP

לפרוץ את המוח: איזה דבר פשוט נוכל לעשות בזמן אמת כדי לבצע משימות קשות בכיף?

היי,

בשבוע שעבר, ביקשת את עזרתך במענה על 4 שאלות שיעזרו לי לשפר את תכני הבלוג בשנת 2020. היום, נענה על שאלתו של מתן (תוך התנצלות על העיכוב), קורא ותיק של הבלוג: איך אפשר לעשות דברים שנתפשים אצלנו כ"קשים" בזמן אמת, בלי תירוצים ובלי דחיות?

למה אנחנו דוחים דברים?

הכי קל לנו לעשות את מה שקל לנו לעשות. נשמע כמו משפט מובן מאליו. רק שהוא מחביא בתוכו את הסוד ליעילות. את הסוד מאחורי הדחיינות. את הסוד שיכול לדחוף אותנו לעשות את מה שאנחנו אמורים לעשות. כן, גם אם הוא קשה. או משעמם.

הסוד הזה הוא לא סוד. הוא כל כך גלוי עד שאנחנו מתעלמים ממנו. פעם אחר פעם. הרי אם אנחנו עושים רק את מה שקל לנו, זה התירוץ המושלם לא לעשות את מה שלא קל לנו. רק שזה החצי הגלוי של מה שנאמר. והחלק השני, "יסגור לנו את הפינה".

החלק השני של המשפט עוסק במידה שמשהו מרגיש לנו קל. הרי מה מרגיש לנו קל? משהו שעשינו הרבה. שהבנו את כל החלקים שלו. וביצענו אותו עד שאנחנו לא צריכים לחשוב יותר מדי כשעושים אותו. מעין תוכנה אוטומטית בתת מודע.

איך הופכים משהו לתוכנה אוטומטית בתת מודע?

התשובה דווקא פשוטה. ולא בהכרח דורשת כלים מעולם ה-NLP. אז איך עושים את זה? פשוט מאוד – עושים את הדבר שאנחנו רוצים להטמיע. שוב ושוב. בהתחלה זה מודע ודורש מאמץ. וככל שעושים את הדבר יותר, כך הוא יותר קל ופשוט. הופך להיות חלק מאתנו.

רק שהקטע הוא כזה: זה שפשוט להגיד את זה, לא בהכרח הופך את זה לקל באמת. כי הגיונית זה פשוט. וכשאנחנו מגיעים לשלב העשייה, פתאום מתחיל הקשקשן הפנימי בתוכנו לעבוד. לבאס אותנו על העשייה. להילחץ מרמת הקושי. לא לדעת מה לעשות.

זה בדיוק המקום שבו ניקח השראה ממקום לא צפוי: משחקים. ואני לא מדבר בהכרח על משחקי פלייסטיישן, מחשב או אפליקציות. אני מדבר על מהות המשחק. ובאמצעות הדרכים שבהן משחקים משלהבים אותנו להיסחף לשחק, נוכל להיסחף לעשות כל דבר אחר.

מה הקשר בין משחקים להרגלים חדשים?

עושים לנו את זה די הרבה כיום באתרים ובאפליקציות. ולא בהכרח בכאלה שמוגדרות כמשחק. פשוט הופכים את החוויה לכיפית, מאתגרת ומניעה לפעולה. באמצעות שיטות מעולם המשחקים. מעין, הפיכה של מטלות למשחקים. וזה חד משמעית מניע אותנו.

קוראים לזה משחוק (או Gamification). לקיחת עקרונות ממשחקים ממכרים והטמעה שלהם בדברים שהם לא משחק. כמו בתכנים שיווקיים. או במערכות למידה חכמות. כדי לגרום לנו להיסחף הרבה יותר בקלות לעשות משהו. ולהטמיע אצלנו הרגלים חדשים.

אז נכון, לפעמים עושים לנו את זה כדי לגרום לנו להתמכר למשהו. כמו לפתוח את הפייסבוק והאינסטגרם בכל רגע פנוי (או לא), רק כדי לוודא שלא פספסנו כלום. או את הווייז, גם כשאנחנו נוסעים למקום שאנחנו יודעים חד משמעית להגיע אליו. זה לא תמיד רע.

באותה המידה, אם נרצה ליצור לעצמנו הרגל חדש שיהפוך ל"קל" נוכל להשתמש בדיוק באותם העקרונות. להפוך אותו למשחקי. לא למשחק. אלא לשלב בו אלמנטים שיהפכו את ביצועו, קשה או מבאס ככל שיהיה, למשחק שאפשר לנצח. ופתאום, האתגר ידחוף אותנו לעשות.

איך להפוך כל משימה שאנחנו דוחים למשחק כיפי?

כדי להפוך משימות קשות למשחק כיפי, אפשר להשתמש בחמשת העקרונות הבאים. פשוט להחיל אותם עליה. ואם לא ברור לך איך לעשות את זה, ניתן לפרט את המשימה או האתגר כתגובה על המאמר ואשמח לעזור. אז יאללה, נתחיל:

1. לחתוך ולחלק – לפעמים, המטלה שאנחנו צריכים לבצע קשה. או מורכבת. או פשוט ארוכה. ועצם כך, גורם לנו להיות תקועים במחשבה על המורכבות שלה. ואפילו על הנקודה שממנה אנחנו צריכים להתחיל. לא פלא במצב שכזה שאנחנו דוחים את הביצוע שלה.

מצד שני, גם משחקים לא היו כיפיים אם בהתחלה היינו אמורים לעבור את השלב האחרון. וללמוד תוך כדי התמודדות עם השלב הכי קשה. אז מה עושים במשחקים? מחלקים את המשימה למטלות קטנות וברות השגה יותר. כמו סולם מאמצים. מהקל אל הקשה.

כדי להפוך מטלה כזו למשחק, נחשוב קודם מה הדבר הכי פשוט שאנחנו אמורים לבצע כדי להגיע אליה. ממש השלב הראשון. אפשר להשתמש בשיטת ההרגלים הזעירים (שבמאמר הזה) כדי לעשות את זה. ואז נעבור למשימה קצת יותר מורכבת וכן הלאה.

2. להגביל בזמן – אנחנו מסוגלים לעשות כמעט כל משימה, אם היא לא מוגבלת בזמן. בסוף, נמצא איזו שהיא שיטה לעשות את זה. או שנמצא מישהו שיעשה את זה עבורנו. רק שמניסיוננו, ככל שמסגרת הזמן גדולה יותר, אנחנו דוחים יותר.

לצורך הדוגמה, נחשוב על דדליין. נניח שהייתי נותן לך משימה לעשות בעוד שנה. רוב הסיכויים שהיציאה לדרך לא הייתה עכשיו. רק שאם הייתי מכריח אותך לעשות משהו עד מחר, פתאום זה היה מלחיץ. וכשאני אומר מלחיץ אני מתכוון ל"מניע רגשית".

במילים אחרות, נגביל את זמן ביצוע המשימה שעלינו לבצע. ונתחייב לזמן הזה. לא מראש. אלא בזמן אמת. משהו כמו "עכשיו ארוץ על ההליכון במשך 5 דקות". וממש להתייחס לכל דקה שעוברת כאילו היא משימה קטנה. עם ספירת "עשר, תשע, שמונה…" בסופה.

3. להרוויח משהו שווה – כמו בכל משחק אחר, אם אנחנו לא מרוויחים משהו כתוצאה מביצוע המשימה, זה לא מדליק אותנו. והרווח לא חייב להיות מתנה. לדוגמה, נוכל להגיד לעצמנו "הגעתי לשלב השני". או לתת לעצמנו דרגה חדשה ("קפטנית" למשל) על ביצוע המשימה.

אני יודע, עצם ביצוע המשימה עצמה מתגמל. ממש גורמת למוח שלנו להפיק בצורה לא מודעת דופמין (אחד החומרים שגורמים לנו למוטיבציה והנאה). מצד שני, אם הרווחנו משהו ששווה עבורנו, יש לזה משמעות נוספת: אם נאבד את מה שהרווחנו, נחוש כאב.

לכן, תגמול יעיל הוא משהו רצוי שאפשר להפסיד. ובגלל שאנחנו רוצים להרוויח אותו ולא להפסיד את מה שיש לנו, נישאב למטלה הרבה יותר. זה בדיוק אותו עיקרון שעובד עלינו בזמן התמכרות. ולנסות לעבור את השלב במשחק שוב ושוב עד שנצליח.

4. להקפיד על החוקים – אני יודע, הכי קל להגיד לעצמנו שנעשה משהו ואז לשכוח את זה בזמן אמת. או לכסת"ח את החוקים אם לא הצלחנו. כי מי רוצה להרגיש שנכשל. ומצד שני, עצם כך שאפשר להצליח או להיכשל הוא הדבר שמניע אותנו לנסות שוב.

לחלק מהאנשים זה קשה. אני יודע. צריך משמעת כדי לשמור על החוקים שאנחנו מציבים לעצמנו. וגם לזה יש פתרון – למצוא שותפי גורל. אנשים שצריכים לבצע את אותה המשימה. ושכל אחד יעניק לשני את הפרס (או ייקח ממנו את הפרס), בהתאם להישג.

אפשרות שניה, היא למצוא אפליקציה שיוצרת משחקיות מסביב לנושא. יש כאלה שמיועדות ליצירת הרגלים חדשים. והן שולחות לנו התראות לבצע. אני אישית מעדיף לעשות את זה ללא אפליקציה. כדי להרגיל את עצמי שהגורם לשינוי הוא אני. וזה מגביר את האמונה שלי בי.

5. להתמסר לעשייה – התרגלנו להיות ציניים. מהר מאוד לדפדף דברים. במיוחד אם הם לא עובדים לנו. ואז, במקום לעשות שוב ושוב עד שנצליח, יש לחלקנו את ההרגל להתייחס לכל העניין בציניות. ולו רק כדי להימנע מההתמודדות.

כדי שזה יעבוד, עלינו להתמסר לגמרי למשחק. לציית לחוקים בצורה עיוורת. לעשות את מה שצריך בזמן המתאים. אפילו לא להתייחס לזה כ"משחק". אלא פשוט לעשות את מה שצריך. וזה עיקרון מפתח פה, כדי שזה יעבוד.

עכשיו אשמח לשמוע בתגובות שמתחת למאמר: מה דעתך עליו? האם יש הרגלים שלא ברור לך איך ליישם אותו עליהם? מה הם?

שיהיה לך חג חנוכה משובח,
ליאור

Exit mobile version