Site icon הפורטל הישראלי ל-NLP

בנימה אישית: הדבר הכי חשוב שתקראו השנה

היי,

בפעם הקודמת, אירחתי את אייל רחוביצקי שכתב על 9 הדרכים שבהן נוכל לעזור ללקוח פוטנציאלי להחליט לרכוש מאתנו. הפעם (וממש לפני שנכנסים למרתון פסח) רציתי לומר לכם משהו באופן קצת יותר אישי. וכן, אני יודע שלכתוב לכמה אלפי אנשים משהו באופן אישי נשמע קצת מצחיק.

עם זאת, זה הולך להיות משהו קצת אישי. עבורי ועבורכם. וזה חשוב. אחרת לא הייתי כותב את זה. למעשה זה כל כך חשוב עד שעדיף לקחת את המחשבה לקרוא אותו כשיהיה קצת יותר זמן פנוי ולדחות אותה ל"כשיהיה קצת יותר זמן פנוי". זה אולי הדבר הכי חשוב שתקראו השנה:

יציאת המצרים שלי

ב-5 לספטמבר 2006 החלטתי להתחיל לכתוב בלוג. ברצינות. אני כותב מאמרים בבלוג הזה כבר 8 שנים אוטוטו. בתכנון זה היה אמור להיות מאוד פשוט. אכתוב קצת על הקורסים. טיפה מאמרים. אנסה לקדם דרך זה את בית הספר ל-NLP שהקמתי אז עם אמיל קפון, שהיה המורה שלי ל-NLP.

אוי כמה שטעיתי.

כמעט אף אחד לא נכנס לקרוא. אפשר להאשים בזה את החוסר ברשתות חברתיות באותה תקופה. אפשר להאשים בזה את חוסר המודעות (יחסית להיום) שהייתה אז כלפי ה-NLP. אפשר להאשים את כל העולם ואשתו. ואת הנסיבות. ואת הגורל והמזל והברווז. אלו לא באמת היו הגורמים.

ככל שעבר הזמן קהל הקוראים החל לגדול. וזה עדיין לא הגיע לממדים שחשבתי שיהיו לי אז. הרי אני מדבר על NLP. ואם זה מדליק אותי, זה חייב להדליק את כל העולם. ואני יודע שזה אותו הדבר אצל כולנו. פשוט לא מובן למה לא כל האנשים מתלהבים כמונו ממה שמדליק אותנו.

היום שבו הכל השתנה

זה היה קצת אחרי הגירושין שלי. לפני חמש שנים פחות או יותר. ישבתי בבית שבור. הרבה מאוד מחשבות על החיים. על השינוי שנדרש. נחוש להוציא מהזעזוע שעברתי את המיטב. לזוז קדימה לעתיד טוב יותר. להתפתח כבן אדם. ואז זה הכה בי ושבר אותי.

בזמן שעברתי במחשבותיי על ההתנהלות שלי בחיים גיליתי שלא הייתי אדם טוב כמו שחשבתי.

כל אדם רוצה שיחשבו עליו שהוא בן אדם טוב. למרות שחלק מסתירים את זה טוב יותר. ודווקא הייתי בטוח שאני אדם טוב. עוזר לאנשים. מלמד אנשים להצליח יותר. לקוחות מרוצים. חברים טובים. הכל טוב על פני השטח. ומשהו עדיין הציק לי. מאוד.

לא הייתי אדם טוב כמו שחשבתי, כי היה לי אכפת רק מעצמי. עשיתי דברים כדי שיגידו שאני אדם טוב. וזה קצת שונה. ברמת התוצאה? התוצאות היו חיוביות. כמעט ולא היה אדם אחד שעבר לי בחיים ולא שיפרתי את חייו בצורה כזו או אחרת.

בסופו של יום, זה היה בשבילי. כדי לשרת את האגו שלי. כדי שאני אוכל לישון עם עצמי בכיף. כדי שאוכל להמשיך למכור לעצמי ולאחרים שאני גורם לשינוי חיובי. ולמרות שאפשר להגיד ש"אכלתי סרטים על כלום" הייתה שם בעיה יסודית שהייתי חייב לפתור עם עצמי.

לחשוב מחוץ לקופסה באמת

הבעיה הייתה שעמוק בפנים, לא היה לי אכפת מאף אחד אחר מלבד עצמי. ולמרות שזה מאוד אנושי לדאוג לעצמך, זה לא באמת אומר להיות אדם טוב. אדם טוב עושה דברים טובים כדי לעזור לאחרים. לא רק כדי לספק את האגו של עצמו.

בהגדת הפסח מספרים כי בני ישראל הלכו 40 שנים במדבר לאחר שיצאו ממצריים. המסלול מסיני לישראל הוא לא כזה ארוך. בטח שלא לוקח 40 שנים. המקורות שלנו מספרים כי היו לכך מספר סיבות. האחת שמעניינת אותנו לצורך העניין קשורה דווקא לשינוי המחשבתי.

40 השנים היו פרק הזמן הנדרש כדי שדור העבדים ממצרים יתחלף בדור חדש שנולד לחופש. שנולד להתמודד עם מצבים לא צפויים. שנולד לתוך מסע. המסע אל עבר החופש. בין אם נבחר לקחת את ההגדה כהיסטוריה ובין אם נבחר לקחת אותה כמטאפורה, יש במסר הזה משהו מטלטל.

לצאת מעבדות המחשבה על עצמנו

ברגע שהפסקתי לחשוב רק עליי, השתנו כל התוצאות בחיים שלי. העסק שלי התחיל לפרוח. מצאתי זוגיות חדשה. אפשר להגיד שהתחלתי מסע חדש. כזה שבו קצת פחות חשוב לי מה שאומרים עליי. כזה שבו אני עושה כדי לעשות ומתוך מטרה לעזור לאחרים. באמת.

גם הבלוג החל לפרוח. הפסקתי לכתוב רק על הדברים שמעניינים אותי. התחלתי לכתוב על נושאים שיעניינו אחרים. להביא אנשים ל-NLP דרך המקום שבו הם מעוניינים להתחבר אליו. כריזמה. שפת גוף. שכנוע. מכירות. התפתחות אישית.

ואני חייב את השינוי הזה לכם. באמת. האנשים שקוראים את הבלוג. התלמידים שלי. השותפים שלי בעסקים. אתם הבאתם אותי להבין שרק אם נוציא את הראש מהאחוריים שלנו ונתחיל להתעניין באמת באדם שמולנו נוכל להצליח.

על כך, אני אשאר חייב לכם חוב עמוק שלא יוכל להיפרע אף פעם.

וזו בדיוק הנקודה שאני חותר אליה: החופש האמתי שלנו טמון דווקא באנשים אחרים. ולא מתוך הערצת האחר או הורדת הערך שלנו מולו. אלא מתוך מקום נקי יותר. מקום שבו אפשר להצליח עם אחרים ולא על חשבונם. מקום של אכפתיות אמתית.

לצורך ההבהרה (אם עוד לא קלטתם את הראש שלי עד עכשיו): זה לא אומר שצריך לאהוב את כולם. זה גם לא אומר שצריך להפוך להיות סופר רוחניקים שמלטפים עצים, רודפים אחרי פרחים ומחבקים ישויות שמתקשרות אתנו (כשאנחנו שוכחים לקחת בזמן את התרופות).

זה אומר לרצות שעוד אנשים יצליחו חוץ מאתנו. להפסיק לחשוב שהדרך שלנו היא היחידה שנכונה. פשוט לרצות שיהיה לאדם אחר טוב. מבלי לצפות שבהכרח תהיה תמורה. התמורה תגיע. היא תהיה קשורה לערך שאנחנו נותנים ומציבים. פשוט לא מתוך הציפייה לתמורה כל הזמן.

בגלל זה, המאמר הזה הוא עבורך. כן. למרות שהוא מספר עליי. והשאלה היחידה שחייבת להישאל עבורך היא: מה עוד חייב לקרות בחיים שלך כדי להציב את סדרי העדיפויות במקום הנכון ולהתחיל להצליח?

שיהיה לך חג חירות שמח והמון חופש חדש בחיים,
ליאור

Exit mobile version