היי,
בשבוע שעבר דיברנו על השיטה הפשוטה והמהירה ביותר להפוך ויכוח להסכמה. השבוע, רציתי לגעת בנקודה שמגרדת לכולנו בשלב כזה או אחר במוח – למה אנחנו לא מרגישים מסופקים יותר בחיים שלנו?
פשוט לא מספיק
כאשר אני חושב על הדרך שבה אנשים חווים סיפוק או חוסר סיפוק בחייהם, קופצים לי לראש 2 ציטוטים שאני מאוד אוהב:
"אני מקווה שכולם יהפכו לעשירים ומפורסמים ויקבלו כל דבר עליו חלמו אי פעם, רק כדי שיבינו כי זה בכלל לא העניין". (- ג'ים קארי)
"בגלל שגדלנו מוקפים בעלילות דרמטיות ענקיות בספרים ובסרטים, אנחנו חושבים שהחיים שלנו אמורים להיות מלאים בעליות ומורדות! אז אנשים מעמידים פנים שיש דרמה במקום שאין אחת". (- קורט וונגוט)
השילוב בין שני הציטוטים מתמצת בצורה מדויקת את מהות התחושה של רובנו שהכול פשוט לא מספיק: אנחנו רוצים להרוויח יותר, להצליח יותר, להיות נאהבים על ידי אנשים יותר טוב או יותר אנשים ולגור במקום חלומותינו. שתמיד יהיה מעניין.
לדעתנו, אז יהיה יותר טוב. אז ייפתרו כל צרותינו. אז מסים כבר לא ישנו לנו. לא נחשוב יותר על הוצאות הדלק והבית. נוכל להסתובב בעולם ולעשות כרצוננו. רכב ספורט מפואר ונוצץ. הופעות באמצעי התקשורת. מעריצים.
זה נשמע אולי קצת מוזר ועם זאת, כאשר רוב האנשים חושב על זה אין לו באמת תכנון לעתיד שלאחר המובן מאליו. נגיד שכבר קנו 19 מכוניות, 14 וילות, קיבלו תכנית אירוח והסתובבו עם בן הזוג המושלם. מה אז? תחושת חוסר סיפוק? איך שוב?
התיאבון שאינו נגמר
אני קצת מסתכן באמירה הזו אבל לרוב האנשים יש פחות בעיות ממה שנדמה להם. בדומה לציטוט של וונגוט, אנחנו אוהבים להאמין שיש משהו שהוא פשוט יותר. והיותר הזה לא הגיע אלינו, כי הוא שמור לאנשים שהם יותר.
הסיבה לתאבון הזה, זה של ה"יותר" הוא כי רובנו מרגיש קצת פגום. כאילו שכל מה שטוב שבעולם היה מגיע אלינו אם היינו מה"הם" שחכמים יותר, מצליחים יותר, עשירים יותר ובעלי יותר מזל מאיתנו. ואצלנו בראש, אנחנו לא כאלה. לפחות כרגע.
זה מה שנרמז לנו בסרטים. האהבה תמיד תגיע למי שמחכה. ההצלחה מגיעה למי שעובד הרבה שעות ומגיע לו להצליח. ברגע שנצא לפנסיה נוכל להתחיל לחיות את החיים שתמיד דחינו. אנשים טובים תמיד מקבלים את שכרם בסוף.
במילים אחרות, אנחנו ממלאים את עצמנו בציפיות לעתיד טוב יותר תוך ישיבה פסיבית על הישבן. ובינתיים אנחנו עושים את אותם הדברים שמהם אנחנו שואפים להיפטר. שוב ושוב. ואז שוב מצפים שהמצב ישתנה. ואנחנו לא מרוצים.
7 הגורמים לתחושת חוסר הסיפוק (ואיך לפתור אותם)
ישנן 7 צורות חשיבה שגורמות לחוסר שביעות רצון. ולא, זה לא קשר באמת לכמות הכסף, המכוניות, הגאדג'טים, בני הזוג, המראה או ההצלחה שלהם. אלו הן 7 הצורות החשיבה שמובילות לתחושת חוסר הסיפוק העצמי והדרכים ליצור בהן שינוי בעזרת NLP:
1. למה להם יש ולי אין – כאשר אנחנו משווים את עצמנו לאחרים שמצליחים בתחומים שונים כל הזמן, אנחנו מרגישים לא מוצלחים. כאילו שיש משהו שנמצא בקצה אצבעותינו ומישהו לוקח מאיתנו. והם כן משיגים. מעצבנים.
כדי לפתור את ההרגל לקנא באחרים, נרצה להתרגל לעשות את ההפך – לחגוג הצלחות של אחרים. וכן, גם אם מדובר בהצלחות של המתחרים. במקום להרעיל את עצמנו בזעם, נוכל לקחת את ההצלחה שלהם כתקדים ולחשוב איך נוכל להצליח אפילו יותר.
2. למה דווקא לי קורים דברים רעים – ישנם הרבה אנשים שמאמינים שדברים רעים קורים דווקא להם. ועצם השאלה למה לא עוזרת להם להתגבר על התחושה. אם כבר, היא מוצאת לה הצדקות, אישורים ותירוצים להישאר בתוכה ולשמר את המצב השלילי.
כדי לפתור את תחושת התבוסתנות שמביאה השאלה "למה" עלינו להתרגל להחליף אותה בשאלה "איך". אם נשאל "איך זה קורה דווקא לי" ונבדוק מה אנחנו עושים שלב אחרי שלב, נוכל למצוא את הנקודה בהתנהגות שלנו שמשיגה תוצאות שליליות ולהחליף אותה.
3. אני אעשה שינוי כשהמצב יהיה טוב יותר – אנשים נוטים להאמין כי הם מסוגלים לשנות את מצבם. ובגלל שהם מאמינים שיש להם את היכולת, הם רק צריכים שהמצב יהיה מושלם ויצאו לדרך. ורק עוד דחייה אחת קטנה. ועוד משהו שהחיים הורישו. והשינוי לא מגיע.
כדי להימנע מפרפקציוניזם ולהתחיל לעשות, עלינו להתחיל לעשות כשרוב המצב מתאים. גם ככה תמיד יש שינויים של הרגע האחרון ודברים קורים. כאשר נתחיל לעשות, נוכל לשפר את העשייה והתוצאות "על הדרך" ובהתאם לתכתיבי המציאות.
4. רק לאנשים רעים טוב בחיים – תמונת המצב שאותה מלמדים אותנו אמצעי התקשורת היא שאנשים רעים, מושחתים ותאבי בצע נהנים מ"החיים הטובים". וזה לא לגמרי שגוי. יש אנשים רעים שטוב להם. עם זאת, זו לא התמונה המלאה.
אנשים מצליחים כי הם עושים משהו באופן מוצלח. זה לא קשור להיותם טובים או רעים. כדי לפתור את תבנית החשיבה הזו, רצוי שנפסיק לצפות בטלויזיה ונתחיל לקרוא ביוגרפיות של אנשים מעוררי השראה. מי יודע, אולי נקבל רעיון שיעזור לנו להצליח יותר בחיים?
5. דברים רעים קורים לי כל הזמן – כאשר אדם מרגיש שדברים רעים קורים לו כל הזמן, הוא מחזיק בצורת חשיבה מאוד מסוכנת עבורו. הוא שם לב לדברים השליליים ונותן רק להם משקל בעוד שאינו לוקח אחריות על תוצאות חייו.
כדי לפתור את צורת החשיבה הזו, עלינו לנהל יומן. ביומן נכתוב כל דבר שקורה לטוב ולרע. לא משנה עד כמה חשוב או גדול וקטן. כאשר דברים רעים יקרו לנו, נוכל לפתוח את היומן ולראות שגם דברים טובים קורים. וזה מעודד. מאוד.
6. אין לי באמת שליטה במה שקורה לי בחיים – כאשר אנחנו נסחפים עם החיים, אנחנו לא שולטים בתוצאות שלנו. וזה נכון, אנחנו לא באמת שולטים בכל דבר שקורה לנו בחיים. ועדיין איך שהוא יש אנשים שדברים טובים קורים להם, איך זה קורה?
כדי שנוכל לשלוט יותר בחיים שלנו, עלינו להבין כי אנו שולטים בדבר אחד – בתגובות שלנו למה שקורה. גם אם משהו השתבש, אנחנו עדיין יכולים להחליט איך להגיב אליו. לא חייבים להיות מדוכאים. אפשר גם לקחת אחריות, לשנות ולהיעזר באחרים. באמת.
7. אני לא מסוג האנשים שמצליחים – כאשר אדם מגדיר את סוג האדם שהוא, הוא לוקח תכונה או יכולת שלו ומגדיר דרכה מי הוא, מה הוא מסוגל ומה הוא לא מסוגל לעשות. עם זאת, המציאות היא מעט מעודדת יותר.
ברגע שנבין כי בגדול כל התוצאות שלנו בחיים הן נגזרות של היכולות שלנו, נוכל להבין כי הפתרון לחוסר הצלחה הוא למידה. ללמוד יכולת, ללמוד מטעויות וללמוד מאדם שכבר עשה חלק גדול מהטעויות לפנינו.
די לבינתיים. נהיה כבר ארוך. עכשיו, מסקרן אותי לשמוע בתגובות פה למטה מה דעתך על המאמר?
שבוע מעולה,
ליאור