רגע לפני שחוזרים: איך נגרום לבוס שלנו להעריך אותנו יותר מעכשיו?

השבוע קיבלתי מייל זועם מלקוחה של קורס האונליין החדש שיצרנו לפיתוח כריזמה. היא הייתה ממש עצבנית. ולא בגלל שהיא לא ממש נהנית מהמערכת החדשה. אלא דווקא להיפך. כי אחרי שנים של תסכול, היא התחילה להבין סוף סוף איך להתמודד עם בוס קשה – וזה העלה בה רגשות חזקים. ואני אסביר בדיוק למה אני מתכוון.

מה אנחנו שווים באמת?

במשך שנים, הנחה אותי קו חשיבה אחד בהתפתחות האישית שלי. נניח שלוקחים לכולם עכשיו את הכל. את הבנקים. את התארים. את הבגדים המעוצבים. ואפילו את המחשבים והאינטרנט. מעין מציאות מוזרה שכזאת. במצב שכזה, מה השווי האמתי שלנו?

במצב קיצוני שכזה, אנחנו חייבים להיות הרבה יותר מזוקקים. אנחנו מצטמצמים ל-2 דברים בלבד: הראשון, הוא היכולות הפיזיות שלנו. מה שאנחנו מסוגלים לעשות. לבנות. ליצור. להקים. או לעזור לאנשים אחרים. השני, הוא יכולות התקשורת והשכנוע שלנו.

במצב קיצון כזה, אלו היכולות העיקריות שמגדירות מה אנחנו שווים. ומה מצחיק? אם נפתח בדיוק את היכולות האלה גם במצב שאינו קיצוני, הם יעלו את הערך שלנו. למרות האינטרנט, הכסף והמעמד. בסופו של יום אדם נמדד לפי מה שהוא מסוגל לעשות ולהגיד.

למי שמים לב?

אז קיבלתי מייל זועם מ"דנה" (שם בדוי לבקשתה). והזעם שלה היה מוצדק. שנים היא חיה בתחושה שהיא חייבת להיות עובדת מצטיינת. שזה לא רע. וכל משימה שהיא קיבלה, היא עשתה בצורה הטובה ביותר. אפילו את הקשות ביותר.

הבוס שלה, בצורה מפתיעה, לא "נפל מהרגליים". וזה לא שהוא לא היה מרוצה ממנה. אפילו זרק מילה טובה מדי פעם. אלא שכשזה מגיע להערכה אמיתית כמו העלאה או קידום, הוא לא זכר אותה. או שבדיוק היה "מצב קשה". או ש… כל תירוץ אחר.

היא ראתה אנשים חדשים, שעבדו פחות קשה ממנה באופן משמעותי, מתקדמים. זוכים בהערכה שלו. והיא, שחינכו אותה פחות "למכור את עצמה" אלא יותר ליצור תוצאות… נשארה באבק ההתקדמות המקצועית שלה.

על שחצנות וערך עצמי

היא אף פעם לא אהבה לדבר על עצמה. כי לימדו אותה שזו שחצנות. וזה לא מכובד. והיא למדה לשנוא אנשים שפועלים כדי לקדם את עצמם. או כאלה שידעו למכור את עצמם. הם כבר הגדירו את עצמם כשחצנים. רק שהשחצנים האלה היו בדיוק אלה שזכרו.

אלה שזכרו אותם כשהיה צריך להעלות את השכר. או לקדם לתפקיד ניהולי. למרות שלא הגיעו לרמת התוצאות שלה. וזו בדיוק הסיבה שהיא התעצבנה. היא גילתה שלימדו אותה משהו שגוי. משהו, שפגע לה בהכנסה ועל הדרך, בביטחון העצמי שלה.

כל דבר קיצוני, הוא מסוכן. בוודאי כשמדובר על צורת חשיבה. זה נכון, עדיף שלא להגזים ב"לדבר על עצמנו". או בהצגת ההישגים שלנו. זה באמת עשוי לגרום לנו להיתפש כשחצנים. אנשי ה"אני ואני ואני". רק שכן צריך לדעת איך להציג אותם נכון. בצורה לא שחצנית.

מה מבדיל בין שחצנים לאנשים שיודעים להציג את הערך שלהם?

הדבר העיקרי שמבדיל בין שחצנים לאלו שמציגים נכון את הערך שלהם, הוא הדרך שבה הם חושבים על עצמם. לפני הכל. כי זה גורם להם לשדר משהו אחר. בכל מילה. הרי אפשר להגיד כל דבר בדרכים שונות. ושני אנשים יכולים להגיד את אותו הדבר ויתייחסו אליהם אחרת.

רק שלפני הכל, הגישה שלנו לעניין היא זו שיוצרת את השינוי המשמעותי. ואז, מגיע השלב שבו אנחנו נדרשים לדעת איך להתנסח. ולא מתוך למידת אין סוף נוסחאות מורכבות. אלא בצורה פשוטה. כזו, שמשתלבת בקלות עם הדרך שבה אנחנו גם ככה מדברים.

הרי לא כל אלו שיודעים להציג את עצמם נכון, הם בעלי תארים. יכול להיות שאפילו אין להם בגרות. רק שהם יודעים לדבר בגובה העיניים. להתחבר. להתבלט מבלי להציק. ובצורה מפתיעה, לא תמיד להיות "מסמר הערב". פשוט להיות אלה שאחרים אוהבים.

אז למה דנה כעסה?

דנה זעמה כי לא ידעה את זה קודם. כי במשך שנים הייתה תקועה. זה גרם לה לכעוס על עצמה. על הדרך שבה היא חונכה. רק שלא הייתה באמת סיבה לכעוס על העבר. הרי כבר נגמר. ובנוסף, הכוונה של ההורים שלה הייתה טובה. שחצנות היא באמת תכונה מגעילה.

רק שעכשיו, היא התחילה ליישם. כל פעם קצת. חיזקה את הביטחון העצמי שלה עם מדיטציות הדמיון המודרך שבמערכת. תרגלה את יכולות השכנוע שלה. ופתאום, הבוס שלה התחיל להעריך אותה. על אותם דברים שגם ככה עשתה. רק כי הגישה שלה השתנתה.

איך להתמודד עם בוס קשה?

בנקודה הזו, דנה התחילה להבין משהו חשוב: לא תמיד צריך לשנות את כל המציאות סביבנו – לפעמים מספיק לשנות את הדרך שבה אנחנו פועלים בתוכה. וכשזה נוגע לבוס קשה, זה קריטי.

בוס קשה יכול לבוא בכל מיני צורות: הביקורתי, המתנשא, המתעלם, או זה שתמיד עסוק מדי לראות את מה שאת או אתה באמת עושים. ולפעמים, מדובר פשוט באדם לחוץ, עם מעט מאוד מודעות לאופן שבו ההתנהגות שלו משפיעה על הסובבים אותו.

איך להתמודד עם בוס קשה בצורה אפקטיבית?

אם מתמודדים עם בוס שלא מעריך, שלא מזהה תרומה, או שמתקשר בצורה לא ברורה, אפשר להרגיש כאילו הדרך היחידה להצליח היא פשוט "להחזיק מעמד". רק שבגישה הזו, רבים שוחקים את עצמם.

במקום זה, אפשר להתחיל לפתח גישה אחרת: לראות את עצמך כשותפה לדרך, גם אם זה נשמע לא אינטואיטיבי. כי שותפה לדרך לא מחכה רק לציונים. היא גם מובילה תקשורת, שואלת שאלות, מבקשת פידבק.

טיפים להתמודד עם בוס קשה בצורה בריאה:

כשמחפשים דרכים פרקטיות איך להתמודד עם בוס קשה, כדאי להתחיל מבפנים. מהגישה האישית שלנו. הטיפים הבאים יעזרו לנו לעשות זאת:

1. לזכור שמדובר באדם – גם אם זה לא נראה ככה, הבוס הוא קודם כל אדם עם פחדים, לחצים וחולשות. כשזוכרים את זה, קל יותר לא לקחת הכול אישית.
2. להשקיע בהצגת הדברים – לא רק מה נעשה, אלא איך זה מוצג. סיכומי שבוע, מיילים תמציתיים עם תוצאות, או הצעות ייעול – כל אלה עוזרים לבנות נראות שקטה אבל נוכחת.
3. לדבר על מה שחשוב – כשמשהו מטריד, כדאי להביא את זה לשיח. בצורה רגועה, עם דוגמאות מהשטח. לא תמיד זה יתקבל מיד, אבל זה בונה תשתית לקשר אמיתי יותר.
4. לשמור על תחושת ערך עצמי מחוץ לעבודה – חשוב לא להזדהות לחלוטין עם איך שמתייחסים אלינו במקום העבודה. זה רק חלק מהזהות, לא כולה.
5. לתרגל גבולות בריאים – לא כל דרישה צריכה להיענות מיד. לפעמים בוס קשה דווקא מעריך יותר מי שיודע לומר "אני אוכל לחזור עם מענה מדויק מחר", במקום "אין בעיה" ולסבול בשקט.

ומילה אישית לסיום

להתמודד עם בוס קשה זה מאתגר, בלי קשר לכמה אנחנו מוכשרים או חרוצים. רק שהכוח שלנו טמון לא רק במה שאנחנו עושים, אלא גם איך אנחנו עושים את זה. הדרך שבה נבחר לגשת לסיטואציות כאלה, יכולה להפוך אותן ממקור תסכול לבית ספר להתפתחות אישית.

ואם מגלים שבאמת לא ניתן לשנות את המצב, לפחות נדע שעשינו כל מה שניתן. ואז, אולי תגיע ההזדמנות לבחור מחדש את המסלול שמתאים לנו באמת. גם אם הדרך לא תמיד פשוטה, מי שמבין איך להתמודד עם בוס קשה, מגלה לא פעם שהוא גם לומד איך להתמודד טוב יותר עם עצמו.