כימיה עמוקה באמת: 5 טיפים יגרמו לכל אדם להיפתח ולשתף אתנו פעולה בקלות

היי,

בפעם הקודמת, ביקשתי את עזרתך בשאלון המיועד לשדרוג תכני הבלוג. היום, אחשוף מספר טיפים שיעזרו לך ליצור כימיה בין אישית (Rapport) ברמה עמוקה הרבה יותר. כן, הרבה יותר מסתם לחקות התנהגות, כמו שלימדו בחומרי ה-NLP הישנים.

הכלי הכי חזק

מדי פעם, שואלים אותי תלמידים מהו כלי ה-NLP החזק ביותר. שזה קצת כמו לבחור את מי אני אוהב יותר. את אבא או את אמא. רק שבניגוד להורים שלי (אותם אני אוהב באותה מידה), ב-NLP זה טיפה יותר קל. יש כלי אחד שבעזרתו, אפשר להשיג כמעט הכל: כימיה בין אישית.

כשאנחנו מדברים ב-NLP על כימיה בין אישית, אנחנו קודם כל מדברים על תחושה. תחושה שכולנו מכירים. תחושה שעולה באופן טבעי. כמעט בלתי מורגשת. רק שהיא נמצאת בכל מקום שאנחנו נמצאים בו בשיחה זורמת. שיחה זורמת ששני הצדדים מעוניינים שתימשך.

לתחושה הזו, שנקראת בשפת ה-NLP גם ראפור, יש "תופעות לוואי". אנחנו נרגעים יותר בשיחה. מפסיקים להיות ספקניים. ומתחילים לחבב יותר את האדם שמולנו. במידה והיא מעמיקה הרבה יותר, עשויה להתפתח גם חברות עמוקה יותר מהשיחה הזו.

רק שהדרך שבה לימדו פעם ב-NLP איך לעשות את זה… יוצרת כימיה עד רמה מסוימת. והיא לא מספיק עמוקה. לא בשביל להגיע לתוצאות רציניות באמת, בכל מקרה. בעיקר כי הכימיה שנוצרת בשיטה הזו יוצאת קצת "סינטתית". קצת טכנית. ואפילו טיפה רובוטית.

מה באמת חשוב לעשות כדי להעמיק כימיה?

כשפיתחו את ה-NLP במקור, גילו החוקרים משהו מאוד מעניין. אנשים שנמצאים בשיחה זורמת יושבים בצורה דומה. מדברים בקצב דיבור דומה. אפילו משתמשים במילים דומות. כך שההנחה הראשונית הייתה שאם נחקה את ההתנהגות הזו, תיווצר כימיה.

נתחיל בכך שהם לא טעו. אפילו די צדקו. רק שלפעמים, בחיקוי ההתנהגות החיצונית מתפספס הדבר החשוב באמת בכימיה. העניין. המידה שבה האדם שמולנו מעניין אותנו. המידה שבה אנחנו מעניינים אותו. ואפילו יותר מזה, המידה שבה נושא השיחה מעניין את 2 הצדדים.

במילים אחרות, אם האדם השני לא מעניין אותנו, לא תיווצר כימיה עמוקה. אם נושא השיחה לא מעניין אותנו, לא תיווצר כימיה עמוקה. ואותו הדבר גם אצלו. חיקוי ההתנהגות לא יכול לעקוף את זה. ולכן, הדבר הראשון שאנחנו חייבים לעשות כדי להעמיק כימיה הוא להתעניין.

כל אדם מסוגל להיות מעניין. רק שיש כאלה שמנסים יותר מדי. ויש כאלה שמישהו לימד אותם שהם לא. או כאלה שאף פעם לא נתנו להם סיכוי. ואלה, לפעמים יכולים להרגיש לנו לא מעניינים. ולא כי הם לא יכולים להיות מעניינים. אלא כי אין את ה"מצע" שמאפשר להם לפרוח.

איך אפשר להעמיק את הכימיה שיש לנו עם אדם אחר?

כשאני אומר "מצע לכימיה", אני מתכוון לתנאים שיאפשרו להם להיפתח. להיפתח לדבר. להיפתח לשתף. ויותר מזה, להיפתח גם להקשיב. כי בהרבה מאוד מקרים, הם לא מרגישים שמישהו מוכן להקשיב להם. ולעתים קרובות, הם מרגישים שחותכים אותם בשיחה כל הזמן.

הטיפים הבאים מיועדים בדיוק עבור המטרה הזו. אז נתחיל:

1. להשתמש בשם – זה אמור להיות מובן מאליו. אנשים מגיב בצורה הטובה ביותר לשם שלהם. כי אין יחס אישי טוב יותר מלהראות להם שאנחנו מדברים איתם ואליהם. ולא סתם מדברים בכלליות. אחרי הכל, אין שום דבר טוב יותר מיחס אישי ליצירת כימיה.

לכן, נתחיל להשתמש יותר בשם שלהם במהלך השיחה. כמו "אז אתה שומע משה, הוא אמר לי…". או "מה שרציתי להגיד, דנה, הוא ש…". זה מאוד פשוט. ויוצר שינוי עצום בתגובות שאנחנו מקבלים מאנשים. והכל בזכות השימוש שלנו בשם שלהם. נכון פשוט?

2. להרים אותם – אם נקשיב לשיחות רגילות בין אנשים נגלה משהו מעניין. לכל אחד חשוב להישמע. להרגיש שהוא צודק. ולפעמים, אנחנו "מורידים" אנשים אחרים. נוזפים בהם. רומזים להם שדעתם פחות נכונה משלנו. ומספרים סיפורים שמביעים טוב יותר את העניין.

גם אם זה נכון, זה פוגע מאוד בכימיה. אף אחד לא רוצה להרגיש שטעה. אף אחד לא רוצה שיפסלו את דעתו. ואף אחד לא אוהב אנשים שעושים לו את זה. לכן, נעשה 2 דברים קטנים ש"ירימו" אותם ויתנו להם להרגיש יותר טוב.

הראשון, הוא להפסיק להתחיל משפטים בביטויים מחלישים כמו "אבל" ו"לא". ותתפלאו עד כמה אנשים רגילים לדבר בצורה הזו. אפשר להשתמש ב-ו' החיבור. אפשר להשתמש ב"ועם זאת". תעשו כל מה שאתם יכולים. רק שימו לב זה לא פוסל את דבריהם.

הדבר השני, הוא להתחיל לפרגן להם יותר. לגרום להם להרגיש טוב יותר בקשר לעצמם. וכן, אני יודע, זה דורש מאתנו לחשוב לפני שאנחנו מדברים. רק שאי אפשר באמת לצפות שמישהו יקשיב לנו אם אנחנו מבטלים את דבריו. עלינו לתת את היחס שאנחנו רוצים לקבל.

3. לתת להם מקום בשיחה – במצב של כימיה, 2 הצדדים רוצים לפתח את השיחה. הם סקרנים. מעוניינים מה יש לאחר להגיד. רק שאם אחד הצדדים מדבר רוב השיחה, יש בעיה. כי אם הוא מדבר כל הזמן, השני צריך לנסות להידחף. וזה לא באמת שומר על הכימיה.

לכן, אנחנו צריכים לזכור את רעיון ה"צעד קדימה, צעד אחורה". בכל פעם שאנחנו רוצים לגרום לאדם לדבר על נושא מסוים, מספיק שנצעד קדימה בשיחה לרגע. נשאל שאלה פתוחה. כזו שמובילה אותו להרחיב. להסביר מה דעתו. ואז, נצעד "צעד אחורה" וניתן לו לענות.

בצורה מסקרנת, גם אם נתפוס חלק קטן יותר בשיחה והוא ידבר רוב הזמן, הוא ירגיש שהשיחה הייתה כיפית. ולא כי הוא חידש לעצמו משהו. אלא כי סוף סוף מישהו מתעניין בו. נותן לו לדבר. ובמצב כזה, לא מפתיע שגם הוא רוצה לשמוע אותנו. כי עכשיו הוא סקרן.

4. לעשות בעצמנו – לפעמים, אנשים לא משתפים אתנו פעולה תוך כדי שיחה. ולא כי הם לא רוצים. אלא כי הם מפחדים שנפסול אותם אם ישתפו מה עובר להם בראש. וזה הגיוני. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה להיפתח בפני אדם שעשוי לדחות אותו על כך. הפתרון לכך פשוט:

אם נעשה בעצמנו את מה שנרצה מהם, הם ירגישו יותר בטוחים לעשות את אותו הדבר. ולמה? כי זה לא תמיד מספיק להגיד להם שזה בסדר לעשות את זה. או לדבר בצורה סמכותית. אם נעשה קודם, נוכיח להם בהתנהגות שלנו שזה בסדר לעשות את אותו הדבר.

לדוגמה, אם נרצה שישתפו אותנו במשהו שקרה להם, נספר קודם מה קרה לנו. או אם נרצה שיספרו לנו מה דעתם על מה שעשינו, נספר להם קודם מה דעתנו על מה שעשינו. זה אמנם משהו מאוד קטן ופשוט ועם זאת, ההשפעה שלו היא עצומה.

5. למצוא את המילים החשובות – חיקוי ההתנהגות מסמל משהו אחד. שאנחנו כמוהם. רק שכדי ליצור כימיה עמוקה באמת, אנחנו רוצים שהם באמת יאמינו שאנחנו דומים להם. וכדי לעשות את זה, אנחנו צריכים "להוכיח" לתת המודע שאנחנו דומים להם.

אחת הדרכים היותר חשובות לעשות את זה היא על ידי הקשבה. אמתית. כזו ששמה לב לשימוש במילים. ובצורה מדויקת יותר, הקשבה למילים שחוזרות על עצמן. או כאלה שנאמרות בצורה קצת שונה. טון יותר עמוק. הרמת קול קטנה. ולא סתם.

המילים שבהן הם משתמשים יותר או מדגישים, חשובות יותר. נובעות מתוך תפיסת העולם הפנימית שלהם. ואם נשתמש בהן, נסמן לתת המודע שלו כי אנחנו דומים גם בצורת החשיבה שלנו. וכן, לפעמים החלפת מילה שאנחנו רגילים לומר בזו שלו, היא זו שתעשה את כל ההבדל.

נקודה לסיכום: יש מקום לחיקוי התנהגות בזמן יצירת כימיה. רק שיותר חשוב מכך, הוא לאפשר לאדם להיפתח. לדבר. ולהקשיב מתוך ידיעה שזכות הדיבור תחזור אליו. על בסיס זה, נוצרת תחושת הזרימה השיחתית הרצויה. ועל בסיס זה, אנשים ישתפו אתנו פעולה בקלות.

עכשיו אשמח לקרוא: מה דעתך על המאמר? האם יש טכניקות שעוזרות לך להעמיק כימיה עם אנשים חדשים?

שיהיה לך שבוע מעולה,
ליאור


תגובות

8 תגובות
  1. אורי
    אורי אומר:

    מאמר מצויין שעומד בסטנדרטים הגבוהים של הבלוג.

    התמקדת בדרכים שיגרמו לאנשים להיפתח אלינו, אבל מה בנוגע לאנשים שלא סותמים את הפה ולא נותנים להשחיל מילה? (מודה שגם אני חוטא בזה לפעמים)
    אולי כבר עשית פוסט בסגנון ״איך לגרום לצד השני להקשיב לנו״ ופספסתי אותו, ואולי זה יכול להיות הפוסט הבא שלך 🙂

    הגב
  2. חיה
    חיה אומר:

    מאמר מעולה. מעולה כמו הרבה מאמרים כאן שאני קוראת בשקיקה. פה המקום להודות שוב על כולם.
    הטיפ שעוזר לי, והוא לא רק טיפ אלא תפיסת עולם ודרך חיים, היא שיהיה לי אכפת ממה שקורה לאדם שמולי.
    מעניין זה מעולה, אכפת – הוא עוד רובד פנימה.
    אכפת לי. כואב לו? משעמם לו? הוא ספג חויה לא נעימה? הוא חווה הצלחה? אכפת לי! ברמה האישית שלי.
    למה? כי אנחנו אנשים-אחים. כולנו בני אב אחד. כולנו חולקים עולם משותף.
    לפעמים אני צריכה להזכיר לעצמי שאכפת לי. לעורר את המקום הזה. להעיר אותו. להזמין את עצמי לחוש את האכפתיות הזאת
    שנמצאת שם בפנים, ורק לפעמים עוממת כמו גחל, וצריך לנפוח בה כדי שתתעורר.
    ואם אכפת לי, והאדם שמולי חש את זה, והוא חש את זה כי אכפת לי, נוצרת כימיה עמוקה ומיטיבה וממלאת.
    אז זה לא טיפ, אבל זה עובד כמו קסם. לא כמו. זה הקסם בעצמו.
    תבדקו בפנים. יש לכם את זה גם. את האכפתיות. תנו לה להתעורר. היא תעבוד בשבילכם. אתכם. למענכם.
    וסליחה שהארכתי.

    הגב
  3. rivka
    rivka אומר:

    מאמר מהמם!
    אני אוסיף משלי גם, כשאני רוצה שתהיה אווירה של זרימה ופתיחות אני אחייך הרבה ואשתמש בהומור, שזה מחמם את האווירה ועושה אותה נעימה מאוד..
    תודה לך!

    הגב

פינגבקים וטרקבקים

  1. […] שעבר, הבאתי 5 טיפים שיגרמו לכל אדם להיפתח ולשתף אתנו פעולה בקלות. השבוע, ולבקשת מספר קוראים, נדבר על אחד האתגרים הגדולים […]

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
מסקרן לשמוע מה יש לך להגיד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *