ביטחון עצמי: 3 קיצורי דרך אמיתיים שיגרמו לך לסמוך על עצמך יותר ולעשות יותר בקלות

היי,

בשבוע שעבר, הסברתי איך זה שרוב האנשים לא יוצא לכיוון המטרות שלו בגלל פחד מכישלון. היום, נענה על שאלתה של דניאל, קוראת ותיקה בבלוג ה-NLP שלנו: איך אני יכולה לייצר ביטחון עצמי כשאני צריכה לעשות דברים שלא עשיתי אף פעם?

מה הקשר בין ביטחון עצמי לביצוע דברים?

בעיקרון, השאלה של דניאל נשמעת מוזרה. כשרוב האנשים חושב על ביטחון עצמי הוא חושב על התחושה הכללית שיש לו לפעמים. אם הוא מרגיש בטוח בעצמו או לא. רק שבנוסף לביטחון העצמי הכללי שלנו, יש עוד סוג של ביטחון עצמי שאנחנו נזקקים לו.

ביטחון עצמי ביכולת שלנו לעשות משהו נוצר מתוך זה שעשינו אותו כמה פעמים. הרי לפני זה, זה עשוי להיראות מורכב. או משהו שרק סוג מסוים של אנשים מסוגל לעשות. רק שמתוך ביצוע חוזר, אנחנו מפתחים את הביטחון ובהדרגה, זה הופך לטכני. פשוט. קל.

רק שהטיפ הנפוץ והנכון מאוד, "פשוט לעשות את זה", הוא חסר תועלת לאנשים שמפחדים. הרי אם יכלו "פשוט לעשות את זה", כבר היו עושים את זה. ובמקרה שלהם, משהו פנימי עוצר אותם. זו בדיוק הסיבה שנרצה להכיר את שלושת קיצורי הדרך הבאים:

קיצור דרך לביטחון עצמי 1: להגיע לנקודת העצבים

יש המון דברים שאנחנו צריכים לעשות. בכלל, המילה "צריכים" היא בעיה לכשעצמה. היא סוג של הסרת אחריות. כאילו איזה מישהו אנונימי אמור לעשות משהו. ואיך שהוא זה צריך להתבצע. רק שבפועל, יש הרבה דברים שאם לא יכריחו אותנו לא נעשה.

לצערנו, חלק מהדברים האלה קשורים למה שבאמת חשוב לנו. הזוגיות שהיינו רוצים שתהיה לנו. מקום עבודה טוב יותר. או אולי, הקידום שמגיע לנו ומשום מה תמיד מדלג מעלינו. ואנחנו לא יוזמים. לא עושים. כי אין לנו מספיק ביטחון עצמי ביכולת שלנו להשיג אותם.

זו בדיוק הנקודה שבה קיצור הדרך הראשון יוצר ביטחון עצמי עבורנו. לא לחכות לביטחון עצמי. אלא להגיע למצב שבו אנחנו טעונים מספיק כדי לעשות. מה זאת אומרת טעונים מספיק? להגיע למצב שאנחנו כל כך עצבניים על המצב הקיים עד שאנחנו קמים ועושים.

לכן, עלינו לקחת את כל התסכול מהמצב הקיים ומזה שלא הגענו למשהו שמגיע לנו. והפעם, לא להגיד לעצמנו שזה יקרה מתי שהוא. או לכעוס על עצמנו. או לשים את זה בצד לרגע ולשקוע לתוך השגרה. אלא להדליק את עצמנו.

הרי אם חברת הכבלים, האינטרנט או הסלולר לא היו מקיימות משהו שהבטיחו לנו ושילמנו עליו, היינו מגיבים. מתקשרים. צועקים. עושים הכל כדי לקבל את מה שמגיע לנו. אז למה לוותר לעצמנו? ולא, לא מספיק לכעוס על עצמנו ולשחרר.

אנחנו צריכים להתעצבן על המצב. להתעצבן כל כך עד שלא נרשה לעצמנו להישאר במצב הקיים. להגיע לנקודה שבה אנחנו מקללים הכל וקמים לעשות. כי אם לא נעשה, לא יעשו עבורנו. הגיע הזמן שמישהו יפעל בשבילנו. אנחנו הבן אדם הזה.

קיצור דרך לביטחון עצמי 2: לחלק את הפעולה לפעולות קטנות שכבר עשינו

לפעמים, כשאנחנו אמורים לעשות משהו שלא עשינו עדיין, זה נראה, נשמע ומרגיש מורכב. כאילו שמדובר במשהו שרק סוג מאוד מסוים של אנשים מסוגל לעשות. ה"מיוחדים". במיוחד אם עד עכשיו, הם אלו שעשו את זה ואנחנו הנחנו להם לתפוס את התפקיד הזה.

בפועל, זה נכון שיש פעולות שעוד לא ביצענו ולכן אנחנו עוד לא מיומנים בהן. רק שיש מעט מאוד דברים שמורכבים מפעולות מאוד מיוחדות שמעולם לא ביצענו. במילים אחרות, לא ביצענו את כל הרצף ועדיין, רוב הסיכויים שביצענו את החלקים שלו לחוד.

לדוגמה, נניח שאנחנו צריכים לעשות סקר מחירים לאולמות כנסים, להשיג את המחירים הטובים ביותר מכל אחד מהם ואז לסגור עם ההצעה הטובה ביותר. זה נשמע מאוד מורכב. רק שאם נחלק את זה, זה משנה את המצב משמעותית.

נפרק את זה לסדרה של מטלות פשוטות. קודם, להכין רשימת אולמות כנסים. להיכנס לגוגל ולמצוא כמה מקומות. אולי אפילו לפרסם בפייסבוק שאנחנו מחפשים. בשלב הבא, אנחנו רק מתקשרים, מסבירים מה אנחנו רוצים לעשות ושואלים מה המחיר. עד כאן, אין מאמץ.

אז, אפשר לחזור למקומות שאהבנו באופן יחסי. טלפונית, ואולי אפילו ללכת ולבדוק את המקומות. ואז, אפילו לשאול אם אפשר לעשות משהו בקשר למחיר. אם היינו נחמדים ויצרנו כימיה… יש סיכוי לא רע שיבואו לקראתנו. ובסוף, לרכז הכל ולבחור את המתאים ביותר. פשוט.

קיצור דרך לביטחון עצמי 3: לצעוד לכיוון הכישלון

יש מעין לולאת הגיון שמחברת בין עשייה לבין ביטחון עצמי. אם אני מפחד לעשות משהו, זה מוריד לי את הביטחון לבצע אותו. ואם יש לי פחות ביטחון לבצע אותו, אני מפחד יותר לעשות אותו. כך שהסיכוי שאעשה אותו יותר נמוך.

במילים אחרות, כל עוד אנחנו תקועים במעגל שבין חוסר העשייה לביטחון העצמי, הם ימשכו אותנו כמו ספירלה כלפי מטה. יפגעו האחד בשני. ומכיוון שכך, ייצרו עוד לולאה. כזו שבה אנחנו מגדירים את עצמנו בצורה יותר מעליבה. ככאלה שלא מסוגלים לעשות.

רק שיש משהו חסר בלולאה הזו. משהו שאם נבין אותו, יהיה לנו יותר קל לפרוץ את הלולאה. אנחנו לא באמת מפחדים מלעשות משהו. אנחנו עושים הרבה דברים. אנחנו מפחדים להיכשל. אנחנו מפחדים מהפאדיחה. או שיצעקו עלינו אם ישתבש. ואז הלולאה נמשכת.

אם נגרום לעצמנו להתייחס לכישלון אחרת, דווקא ננוע לעברו. לא נברח ממנו. כי אם ננסה שלא להיכשל ונתחבא מאחורי תכנון או חוסר עשייה, פשוט לא נדע איך להצליח. והכישלון, דווקא יעזור לנו להבין מה לתקן. ואז, כשנעשה שוב, או ניכשל ונדייק את עצמנו או שנצליח.

כאן בדיוק נכנסת סדנת הכישלונות שכתבתי עליה בשבוע שעבר. זו שמאמנת אותנו להתאושש מהר יותר מכישלונות. ולא רק להתאושש מהר יותר, אלא גם ללמוד מהכישלון ולהשתפר. הרי אין טעם בלעשות את אותה הטעות שוב ושוב.

אז לא. לא חייבים לקחת את הסדנה (למרות שהיא רק ערב אחד). אפשר להתאמן על התאוששות מכישלונות בחיים שלנו. לכוון מראש להיכשל כמה שיותר מהר כדי ללמוד ולהשתפר. רק שאם מעניין אותך לקרוא יותר על הסדנה, זה הקישור עבורך:

סדנת כישלונות

עכשיו, מסקרן אותי לקרוא בתגובות שמתחת למאמר: האם יש לך דרך נוספות שעוזרות לך להרגיש מספיק ביטחון עצמי כדי לעשות משהו בפעם הראשונה?

שיהיה לך המשך שבוע מעולה,
ליאור